החלטנו להפריד...

[אורנה פ1]

החלטנו להפריד...

באופן זמני חזרו לדירה הישנה ואנחנו נשארנו.. עכשיו מקריאה נוספת לאחר התגובות הקשות הבנתי מה ראיתן בהודעה שלי אבל כמובן שזה לא כך! מעולם לא חשבתי אפילו להדיר אותו או לפגוע בו.. כל כוונתי הייתה לאהוב אותו ממש כמו בן ביולוגי, והחתכים על ידיו היו בלתי נסבלים לעיניי וכאבתי את כאבו! אבל דיברתי על הכאב שאני מרגישה.. סוף סוף מגורים משותפים עם בן זוג אחרי שנים של בדידות... בתור פורום אנונימי של נשים נוספות שעוברות כאלה דברים... אולי ציפיתי ליותר רגישות.. לא רק לבן אלא גם אלי

 

[טלאים בחול]

הנער אינו הבן ביולוגי שלך לעולם לא יהיה שלא

כמה שביניהם את זה מהר יותר -יותר טוב.
את הפנטזיה של לחיות לעד כמשפחה אחת מאושרת תשארי לדמות אמריקאית. זה לא קורה במציאות.
לבן של הזוגי שלי אמרתי-אני לא אמא שלך ולעולם לא אהיה . שונאת את הביטוי אמא חורגת. אני בת הזוג של אבא שלך וככזו אתה לא צריך לאהוב אותי. מה שמצופה ממך הוא שתתחיל אלי בכבוד כפי שאני מכבדת אותך. זה הכל.
לידיעתך אני מאוד אוהבת את שני הילדים של הזוגי אך אני לעולם לא אהיה אמא שלהם.
ברגע שתפני את הכלל הזה חייך יהיו הרבה יותר פשוטים....

 

[טלאים בחול]

וטוב שהפרדת מגורים

זה יעזור גם לך. לטווח ארוך
ותאמיני לי שאני מבינה את הרצון למגורים משותפים וחתונה.
אני הייתי גרושה 12 שנה בארץ זרה כשפגשתי את הזוגי לאחר משבר גדול ופריסה של 5 חודשים לפני שנתיים בדיוק הבנתי שעדיף לוותר על מגורים משותפים מלאים כרגע ולהסתפק במה שיש מאשר לאבד את הכל.
אנחנו חיים בשני בתים. ביחד 3 לילות בשבוע ולמעשה מנהלים זוגיות מלאה ואוהבת כמו שמעולם לא הייתה לי גם לא ב17 שנות נישואי.אבל לא חיים 24/7 בבית אחד...
גיליתי שהסיפור הזה טוב גם עבורי. למרות הקושי בלנהל 2 בתים. יש לי את המקום השקט והבטוח שלי . העצמאות שלי חשובה לי ולא מאויימת והכי חשוב גם הילדים שלי וגם שלו מאושרים עם המצב.... אז בינתיים אני מוותרת על החלום לישון ביחד כל לילה בשביל מציאות שהיא לא כל כך גרועה.

 

[מ י ר י 2 2]

שיהיה לכם בהצלחה

מאחלת הרבה בריאות לבן שלו, רוגע נפשי ושלווה
מאחלת לכם שתוכלו לקיים את אהבתכם
ומאחלת שיגיע היום המתאים להגשים את החלום, לכשיבשילו התנאים

 

[mother cat]

אני שמחה מאד לשמוע!

גם על השינוי שאתם עושים כרגע, וגם שהמצב הוא לא כפי שהצטייר בהודעה הראשונה שלך.
אני מאחלת לבן של בן זוגך בריאות ואושר ושיתגבר על הטראומה.
מאחלת לבן זוגך שידע לטפל ולדאוג לנער כפי שצריך.
מאחלת לך שתדעי לתמוך בבן זוגך בתהליך הקשה שהוא צריך לעבור עם הנער, ולבסוף, בזמן מתאים יותר, שתגשימי את חלומך.
&nbsp
את מוזמנץ כמובן להשאר איתנו. ובוודאי שזה מקום לקטר ולפרוק רגשות קשים. התגובות שקבלת בשרשור המקורי נבעו מהתחושה של כולנו שהנער לא נראה ונדחק הצידה למרות המצוקה הגדולה בה הוא שרוי...

 

[דף חדש4]

את אדם מבוגר. את יכולה להתמודד. טובת הילד קודמת

זה לא דבר פשוט לאבד אמא בגיל צעיר. אם הפרדתם מגוריכם- אני מחזקת ידיכם על ההחלטה החשובה והמתחשבת הזו! אפשר לקיים קשר גם בלי לגור באותו הבית. נהפוך הוא- אם בן זוגך היה אבא כל כך אדיש לגורל ילדו שהיה ממשיך לגור איתך ביחד חרף המחיר הנפשי החריף שבנו משלם- במקומך לא הייתי רואה בו בן אדם שאני רוצה לחיות איתו גם ככה. לגבי רצונך לאהוב אותו כמו בן ביולוגי- תשכחי מזה. זה לא יעבוד ואל תנסי אפילו. אם את אוהבת אותו- את תוותרי למענו על רצונך לגור עם אביו, לפחות בשלב זה לשנה שנתיים הקרובות. זה מה שאמא "אמיתית" היתה עושה. ראי משפט שלמה ותביני הכל.