החלטתי אתמול

A N I g M A

New member
החלטתי אתמול

שאני הולכת לקב"ן. זאת אומרת... לא החלטתי. אני מתלבטת. הייתי בראיון עם איזה מלש"ב וקצת צעקתי עליו, כי הוא עלה לי על העצבים. זה היה מוצדק, אני לא צועקת בד"כ. אחר כך נכנסתי לחדר של הקצינה שלי, והיא שאלה אותי למה צעקתי עליו. הסברתי לה. איכשהו, נפלט לי שיש לי בעיות, והיא דרשה שנשב ונדבר על זה. זאת בערך פעם שנייה שאני שומעת אותה כל כך אכפתית. האמת, סיפרתי לה הכל, והרגשתי יותר טוב. אבל היא לא קב"ן. והיא המליצה לי ללכת לקב"ן! אני לא בטוחה מה לעשות. אני לא יודעת אם ללכת... אומרים לי שזה לא ישפיע על שום דבר, ואני יודעת שלא, אבל... נו, זה קב"ן. הקצינה שלי אמרה שזה מובן שמש"קית ת"ש תלך לקב"ן, כי אם יש לי בעיות משלי ואני גם צריכה לשמוע בעיות של אחרים זה לא הולך יחד. אני באמת מרגישה כבר שאני קצת משתגעת מכל זה. אני טוחנת עבודה, אני לא מספיקה כלום, ובעיקר מזניחה את עצמי. רק חיפשתי לפרוק.
 
אז מה?

מה כ"כ מפחיד בקבן? את הולכת כדי לצאת מהצבא? חסר לך בורג? את תביאי נמלה ותגידי שהיא החברה הכי טובה שלך? לא. את בסה"כ הולכת כי את זקוקה ליעוץ של אדם שלא מכיר אותך. תמיד יותר קל לפרוק אצל אנשים שאת לא צריכה להתמודד איתם יום-יום או לא מכירה אותם. ככה גם הקבן.
 
אני חושב שזה חיובי

ב"עולם האזרחי" זה לגיטימי ומקובל שאנשים הולכםי לפסיכולוג או פונקציה דומה (כמו מאמן אישי לדוגמא), בגלל שעולם הוא לא מקום קל או רגוע. לדעתי זאת הזדמנות בשבילך ליצור לעצמך את הפונקציה הזו שתאפשר לך מחד לפרוק לחצים ומאידך למצוא דרכים וכוחות להתמודד עם הקשיים. עזבי אותך מסטיגמות של "משוגעים" ו"פסיכיים", כולנו רוצים לחיות את ה-80 שנים (בערך) שלנו פה במקסימום אושר ואם ללכת ולדבר עם מישהו שלמד את הנושא יעשה את העבודה - אז למה לא? חוץ מזה, תחשבי על זה שכל עוד את בצבא את לא משלמת על השירות הזה כ-300 ש"ח לשעה. אני יכול להעיד על עצמי שאני מנצל את השירות שלי כדי לדאוג לעצמי רפואית, אולי יותר טוב ומשאני אוכל להרשות לעצמי באזרחות (טיפולי שיניים מרובים, בדיקות תקופתיות בהכל, עזרה מכל מיני סוגים). קיצר - לכי לקב"ן.
 

Charmed Gal

New member
אני אומר לכי.

אבל תהיי מוכנה גם לזה שלא תקבלי את העזרה שאת צריכה. מניסיון. כמו כל תפקיד אחר בצבא, גם קב"נים הם בני אדם, ולפעמים, מה לעשות, הם אטומים ולא יודעים לעזור. ואז זה הכי נוראי.
אבל אין מה להפסיד...
 
רק לספר לך

שכשהבת שלי הייתה בצבא בתפקיד מלחיץ - כולם הלכו. בפקודה. אחת לחודש היא התייצבה שם וקיבלה עידוד ואת הכלים להתמודד ולהמשיך בתפקיד שלה. יש לצבא אינטרס שתהיי יכולה לעשות את תפקידך באופן אופטימאלי - אם באמת מדובר על לחצים, ושאפשר לרכוש כלים להתמודד יותר טוב... למה לא?
 

resputin

New member
מקווה שיעזור לך.

לצערי, הפידבק שקיבלתי מהקב"ן אצלנו היה של פסיכולוג שהייתי מחליף אחרי הסאשן השני. איפשהו, כמו בכל הרפואה הצבאית, מסתמכים על זה שאת באה אליהם בשביל פטורים או גימלים או וואטעבר ועל אף היותו אדם מאוד נחמד ומשכיל, בתור מטפל הוא היה מסתכל. הגעתי למסקנה שהצורך היחיד שהוא מספק לי הוא פריקה זמנית ולכן הפסקתי ללכת אליו. אולי השמונה חודשים האחרונים של החיים שלי היו פחות שחורים. :-\
 
למעלה