החלטתי והלכתי עם זה עד הסוף
קצת רקע: בחודש האחרון אני לא מסופק בעבודה, לא יודע למה, מין הרגשה של לחץ, יותר נכון של סיר לחץ. למעט שני חברים טובים מאד שמצאתי במשרד עם כל השאר לא ממש התחברתי. אולי כי לא ניסיתי ואולי כי לא הצלחתי אבל זה מה יש. למרות שהעסקיםם הלכו טוב ואפילו רצו בצורה יוצאת מהכלל, היתה לי תחושה ששכחתי את הסיבה שבגללה אני קם בבוקר ויוצא לעבוד. הייתי בסוג של אטרף של עבודה, שזה לא רע לכשעצמו אבל צריך גם לזכור את הסיבה. אז בתחילת שבוע שעבר הרגעתי אצלי את העניינים והחלטתי לחשוב קצת, ותוך כדי שבוע עבודה לחוץ ביותר (שבסופו היתה לי יומולדת) הצלחתי ליצור לעצמי בועה בתוך העבודה ולהסתכל על הענינים מהצד. וביום שישי החלטתי שאני צריך ללכת למקום אחר. קבעתי פגישה עם הבוס וביום ראשון הסכמנו שאני אעזוב את המשרד כי כרגע אנחנו לא מתאימים לעבודה ביחד. הדלת עדיין פתוחה לחזרה בעוד חצי שנה או יותר, אבל כרגע נפרדנו כידידים. הדבר המוזר ביותר בעיני הוא שלמרות המצב היום בשוק ושכולם אומרים שאם יש משהו עכשיו צריך לשמור עליו כמה שיותר לא משנה מה, התחושה היחידה שאני מרגיש לאחר שהתפטרתי היא הקלה אדירה, ירידת לחץ ושחרור קיטור. אז אולי אני לא לחוץ כי כבר יש לי כמה הצעות תחליפיות בתנאים יותר טובים עם חברים ואנשים שאני מכיר, אולי כי סיימתי את עבודתי שם עם חיוך ודלתות מסתובבות. ואולי זו סתם אופוריה שתעבור. החלטתי שהמתנה שלי לעצמי ליום הולדתי תהיה קצת אבטלה. אני מודע לכך שזה לא יכול להימשך הרבה זמן וכל הבלה בלה בלה.. אבל כרגע זה הכי מתאים לי בעולם. כנראה ביום ראשון אני כבר אחזור לעבוד שוב. חשבתי אולי גם לנסות משהו אחר אבל כרגע החלטתי שלא מתאים, אז אם מישהו צריך סוכן ביטוח מנוסה וישר, חייכן ומאושר, שייצור קשר. ואל תשכחו את החיוך שלכם הוא הסיבה לקום מחר בבוקר
קצת רקע: בחודש האחרון אני לא מסופק בעבודה, לא יודע למה, מין הרגשה של לחץ, יותר נכון של סיר לחץ. למעט שני חברים טובים מאד שמצאתי במשרד עם כל השאר לא ממש התחברתי. אולי כי לא ניסיתי ואולי כי לא הצלחתי אבל זה מה יש. למרות שהעסקיםם הלכו טוב ואפילו רצו בצורה יוצאת מהכלל, היתה לי תחושה ששכחתי את הסיבה שבגללה אני קם בבוקר ויוצא לעבוד. הייתי בסוג של אטרף של עבודה, שזה לא רע לכשעצמו אבל צריך גם לזכור את הסיבה. אז בתחילת שבוע שעבר הרגעתי אצלי את העניינים והחלטתי לחשוב קצת, ותוך כדי שבוע עבודה לחוץ ביותר (שבסופו היתה לי יומולדת) הצלחתי ליצור לעצמי בועה בתוך העבודה ולהסתכל על הענינים מהצד. וביום שישי החלטתי שאני צריך ללכת למקום אחר. קבעתי פגישה עם הבוס וביום ראשון הסכמנו שאני אעזוב את המשרד כי כרגע אנחנו לא מתאימים לעבודה ביחד. הדלת עדיין פתוחה לחזרה בעוד חצי שנה או יותר, אבל כרגע נפרדנו כידידים. הדבר המוזר ביותר בעיני הוא שלמרות המצב היום בשוק ושכולם אומרים שאם יש משהו עכשיו צריך לשמור עליו כמה שיותר לא משנה מה, התחושה היחידה שאני מרגיש לאחר שהתפטרתי היא הקלה אדירה, ירידת לחץ ושחרור קיטור. אז אולי אני לא לחוץ כי כבר יש לי כמה הצעות תחליפיות בתנאים יותר טובים עם חברים ואנשים שאני מכיר, אולי כי סיימתי את עבודתי שם עם חיוך ודלתות מסתובבות. ואולי זו סתם אופוריה שתעבור. החלטתי שהמתנה שלי לעצמי ליום הולדתי תהיה קצת אבטלה. אני מודע לכך שזה לא יכול להימשך הרבה זמן וכל הבלה בלה בלה.. אבל כרגע זה הכי מתאים לי בעולם. כנראה ביום ראשון אני כבר אחזור לעבוד שוב. חשבתי אולי גם לנסות משהו אחר אבל כרגע החלטתי שלא מתאים, אז אם מישהו צריך סוכן ביטוח מנוסה וישר, חייכן ומאושר, שייצור קשר. ואל תשכחו את החיוך שלכם הוא הסיבה לקום מחר בבוקר
