גם אני כך
מאז שנגלה האופי האמיתי של ההורים של בעלי, והחלטתי שלא מתאים לי לחיים (שזה קרה לפני 7 וחצי שנים). בקושי שלום זריז אני אומרת להם כשרואה אותם. חמותי יכולה לשאול שאלה, ואני תשובה זריזה. לא מפתחת איתם שיחות. יש כאלה שאומרים שאני סנובית, אבל לא מעניין אותי. בסוף אני צריכה לחיות עם עצמי ועם הילדים שלי. מעדיפה להיות שלמה עם עצמי, מאשר לאכול את עצמי על דברים. הנחמדות נפסקה ברגע שהבנתי שיש אנשים שמנצלים את זה.
כל פעם שהמשפחה של בעלי באזור, הפרצוף שלי באוטומט הופך להיות פרצוף לא מרוצה. מנסה כמה שפחות להיות איתם במגע (והם משפחה שחייבים להיות כשבט מלוכד, למרות שכל אחד מרכל ומקלל אחד את השני מאחורי הגב)
