התנגשות בין חובות.
אני קוראת אותך מזה כמה ימים, קוראת את תשובות הפונים אליך ומתלבטת ארוכות כיצד לענות לך. הדילמה שאת מתארת כל כך בכלליות היא אותה דילמה שרבים וטובים (כולל אני) נתקלים בה, מתעכבים בה, מתמוססים בה, לועסים אותה ועדיין לא יודעים אם עשינו נכון. ההתנגשות הזו בין לעשות מה שטוב לי, לבחור בטוב, באושרי שלי לבין האחריות למשפחתי, לסובבים אותי החל אם אני מעוניינת לפתח את עצמי על חשבון זמן איכות איתם או הפחתת ההכנסות הכלכליות ביחידה המשפחתית שלי וכלה בללכת משם, לעזוב הכל ולו כי הדברים חורקים שלא לטעמי. בחירה, כל בחירה טומנת בחובה אחריות, זו עסקת חבילה שכזו השאלה היא אחריות כלפי מי? לדעתי אין מצב של אין ברירה או חוסר בחירה: את בוחרת ולא בכדי חלק נכבד מאלו שענו לך כולל מנהלינו המלומד, העלו באוב את ז'אן פול סארטר כי הוא זה שהאדיר ועשה על זה את הרצאותיו המרובות (זה לא שהפילוסופים האחרים לא דיברו על בחירה, אבל הוא ממש התמקד על הסוגייה) ומי שדיבר בהרחבה על התנגשויות בין חובות היה עימנואל קאנט. בחירותייך הן אלו שמעצבות אותך, הן אלו שיוצרות אותך, הן אלו שמעניקות לך אותך, את הכי הכי אישי שלך. אינך נמדדת עפ"י השם שלך, שם משפחתך, מקצועך, גילך אלא עפ"י החלטותייך ובחירותייך בחייך וזו לטעמי העובדה הבסיסית של חייך - בחירותייך. ולכן לאורך כל הקו הלינארי הזה של חייך, את נתקלת בהעדפות בלתי פוסקות. בחירה ככזו נעשית אך ורק ממגוון אפשרויות, ממגוון העדפות ועצם האקט מורה על בחירה. הליכתך בתלם כדברייך גם היוותה סוג של בחירה. הבחירה, מודה, אף פעם אינה מתוך בחירה טוטאלית. לא קיימת בחירה מוחלטת וזאת כי נולדת או את נמצאת בתוך מצב נתון מסויים שלא את יצרת אותו ובכלל הבחירה שלך תמיד תהיה מתוך מצב נתון מאוד ספציפי אבל זה עדיין לא אומר שזה מצב של אין ברירה, אלא זו בסך הכל המסגרת. את, כשבחרת להתחתן, היית במצב נתון שבחירה לא הייתה שם, את נתת למצב הנתון הזה את עצמך: בחרת ובאקט הזה עיצבת חלק ממך, את ערכייך כך שהמצב הנתון לא השפיע על בחירתך להתחתן כי באותה מידה יכולת שלא להתחתן אבל יפה אמרת:
בלב שלם מה שמאושש אצלי את הסברה שיתכן ואנו בוחרים מתוך הרגש ולא מתוך התבונה (וזה תדעי לך אישוש לא קל, מבחינתי בכל אופן) . סארטר מדבר על אחריות גדולה מאוד הנובעת מבחירותייך וכל בחירה באשר היא, הכי אגואיסטית שרק ניתן את למעשה, מבחינתו, משמשת כנציגה של האנושות, מחוקקת לא רק את ערכייך, אלא גם את ערכי האנושות כולה (אוהו הרבה ביקורת יש לי על הבחור הנ"ל שאמר ועשה אבל גם התנהג באופן אגואיסטי ופרובוקטיבי למדיי שלא בטוחה שאחריות כלפי המין האנושי הייתה שם) . לענייננו- את נמצאת בקונפילקט בין שתי חובות: החובה כלפייך (וזו חובה לכל דבר שיש עימה הרבה אחריות כלפייך, ממש כחוק טבע, משהו הכי טבעי שרק ניתן וחובתך לשמר זאת) והחובה כלפי הזולת, כלפי משפחתך, סובבייך. אין איש בעולם שיוכל לומר לך איזו מהן חשובה יותר - הן שתיהן חשובות ולטעמי באותה מידה וכאן את חייבת להחליט, לבחור. מודה שלא אמרתי לך דבר אבל רק לסבר לך את האוזן - אינך לבד

. בעיית התנגשות בין החובות הדירה שינה לא רק מאלו שחוו אותם, אלא גם מפילוסופים רבים וטובים ודגולים (תארי לך!) ובעיה זו הקנתה לה מהלכים מאוד מעניינים בפילוסופיה של זמננו כשאחד הפתרונות בגדול נוסח באופן הבא: בכל מצב נתון, את לכאורה מוצאת את עצמך כאילו את חייבת לציית לכמה חובות שחלקן עלולות להתנגש זו בזו בסופו של דבר עליך לבצע את אותה חובה שהיא המכרעת באותו רגע נתון כלומר שמשקלה, כרגע, במצב העכשווי רב יותר, גדול יותר משאר החובות שחלות על המקרה הנתון (נדמה לי שזה מה שגם מוטי ניסה לתאר לך) . במילים אחרות: את אמורה, בעזרת כושר השיפוט שלך, לתאר ולנתח נכון מהו אותו מקרה שאת מתלבטת לגבי ערכו המוסרי או לגבי בחירותייך ויש לך את היכולת לשפוט ולחוקק לעצמך. את צריכה כאמור למצוא מתוך בליל חובותייך, את אותה חובה מכרעת שתחול על המקרה הנתון, שזו אשר תשפיע עלייך בצורה הרבה ביותר ותעצב את ערכייך, תעצב את מהותך, את הסובייקט שבך בה את אמורה לבחור ולא בזו שתשאיר אותך זורמת או חסרת תכונות או אינדיבידואליות לשמה כי שוב: בחירתך אמורה לעצב אותך ולהצמיח אותך ותתפלאי שלעיתים ויתור על עצמך או על אושרך הפרטי האגואיסטי, לעיתים שם צומח הסובייקט. הבחירה היא תמיד שלך וכיוון שכל כולי מאמינה שלאדם יש כושר שיפוט, הוא מסוגל לברור את המוץ מהבר ולדעת איזה מוץ ירומם אותו . מאחלת לך בחירה רגשית נבונה ונכונה .