החלטתי להוסיף קיטור משלי...

[shell5]

החלטתי להוסיף קיטור משלי...../images/Emo4.gif

אני מכירה את הפורום הזה מעט מאוד, מחוסר זמן לצערי... איל בן חודשיים כמעט ועליי כמעט כל דקה. אני מלאת רגשי אשמה וכעסים ולא בהכרח בסדר הזה. בעלי במילואים, בד"כ הוא מאוד תומך ועוזר ולמרות שחשבתי שבגלל ההנקה איל לרוב איתי, הפתיע אותי כמה חסר בן הזוג לעזרה פיזית וכמובן לא רק, אבל זה הדבר הבולט בימים אלה. כל פעם שאני מנסה לעודד את עצמי שהקשיים יתמעטו, זה רק הולך ונהיה יותר גרוע, אני קוראת בקנאה את מה שמספיקות לעשות אמהות לשלושה וארבעה עם תינוק ולא מבינה איך ולמה אצלי זה כל כך שונה עם אחד!!! דווקא בשבועיים הראשונים היה ממש בסדר, למרות שהיינו בבית חולים, איל ישן בעריסה שעתיים- שלוש ולפעמים יותר, עכשיו, במשך היום הוא כמעט לא ישן, אחרי הנקה הוא נרדם עליי, אני מחכה לגרפס שלא תמיד מגיע, מחכה שיישן חזק ו... אחרי 5-10 דק' במקרה הטוב, הוא מתעורר, עצבני, כי הוא עייף או רעב (אחת לשבוע יש לי תחושות שאין לי מספיק חלב ואיל עולה בממוצע 300 גר' לשבוע! שלשום התחיל לי גודש בשד אחד בגלל שהנקתי פחות כי השד פצוע ועכשיו נראה לי שהוא גם סתום חלקית) . סדר היום שלי כזה שלמשל אתמול תליתי כביסה במשך כמה שעות, בהמשכים, כנ"ל לגבי הכנת אוכל (אני מדברת על הפשרה ולא ממש בישול-חמותי היקרה ממלאת לי את הפריזר)ובעצם כל פעילות. בלילה איל ישן אתי במיטה, את המיטה שלו הוא החרים מההתחלה וישן בעגלה, עכשיו גם אותה הוא לא רוצה. אני כמעט לא יוצאת איתו, השבוע נסענו עם חברה לקניות ולקראת סוף הנסיעה (למזלי) הוא התעורר וכל כך צרח שהיה לי ממש לא נעים ומלחיץ. שלשום היה לי תור לרופא והרכב לא הניע, מזלי שאני חיה בקיבוץ והזעקתי חברים. לפעמים אני שמה אותו במיטה או באוניברסיטה והוא מחזיק שם כמה דקות. היום עשינו חיסון שני של צהבת, הבנתי שאין לזה כ"כ תופעות לוואי, מניסיונכן זה באמת כך? בנוסף אני עם גב תחתון גמור. אולי הבעיה היא בגישה שלי שמצפה לשיפור כל הזמן... בבוקר אני אופטימית אבל מהר מאוד זה עובר לי.

 

[shpar]

../images/Emo140.gifטוב אז ככה..

בדכ אני לא משתתפת אבל כשאני קוראת הודעות יאוש כאלה של התחלה אני פשוט נזכרת בהתחלה שלנו, ואני פשוט חייבת לענות לך. ההתחלה היא מאוד מאוד קשה עם עזרה ובעיקר בלי, לי בחודשים הראשונים (פיצי היום בן 6.5 חודשים ) לא היתה עזרה בכלל והרגשתי בדיוק מה שאת מתארת, ואפילו לא הנקתי. קמתי כמעט כל בוקר עם דמעות בעניים ואם לא בבוקר אז במהלך היום. החודשים הראשונים הם תובעניים בצורה שלא תאמן, ובדכ לא כפי שציפינו, היא כוללת בתוכה חוסר זמן מוחלט, עייפות, עצבים, תסכול ותחושות חדשות רבות. רוצה לומר לך את האימרה שהפכה כבר לקלישאה אבל באמת נכונה : זה עובר!!! זה לא מיידי זה לוקח קצת זמן אבל כל יום שעובר למרות שאת לא מרגישה ממש ישנה התקדמות הפיצי שלי לא הפסיק לצווח ולצרוח באמת לתקופה ארוכה ולפתע פתאום התחיל לגלות התעניינות בעולם, הכל משתנה וובהתאם החים שלך הופכים להיות הרבה יותר קלים. אז באמת יש לי לומר לך להחזיק מעמד עוד ממש קצת ולראות לפתע שהכל חוזר למקומו בשלום. מבטיחה!!! לא להתייאש והמון בהצלחה

 

[shell5]

תודה על העידוד../images/Emo141.gif

אני אומרת את זה לעצמי כל הזמן, שזו ההתחלה ושזה יעבור, ובד"כ אני בנאדם מאוד רציונלי, אבל יש רגעים שהכל נראה חסר סיכוי וזה היה אחד מהם.

 

[שיפסלה]

../images/Emo24.gif קצת עידוד

אני יכולה לומר לך שעם ביתי הראשונה המצב שאת מתארת היה דומה גם אצלי. אבל ככל שנולדו עוד ילדים - למדתי לא להתייחס לכל ציפצוף של התינוק/ת כמו שהייתי עושה עם הבכורה. השכנים אומרים לי שיש לי "זמר". שיגידו. בגלל זה לא לאכול? לא ללכת לשירותים? יש שעות שגם בני הקטן זועק וצורח ואני עסוקה בדיוק במשהו אחר. אז אני נותנת לו עוד דקה לצרוח (מה שלא עשיתי עם הבכורה) מסיימת את המשימה ומתפנה אליו. עצות:

לא תמיד כדאי לחכות לשינה החזקה. אם הוא נרדם ואת מחכה זמן סביר לגרעפס שלא מגיע (3-5 דקות) שימי אותו לישון. אם הוא יתעורר, זה בגלל שהמנגנון הפנימי שלו אומר שהוא גם צריך להיות ער בחלק מה-24 שעות של היום. אם הגרעפס צריך לצאת - הוא יצא. אפילו אם בצורת פליטה על הסדין.

הוא מתעורר עצבני ובוכה? נסי להפוך אותו למשל מהגב לבטן או מהבטן לגב. נסי להפעיל את המובייל או פעילות אחרת שאיננה החזקה בידיים - כדי שילמד גם לשכב בעצמו ולהעסיק את עצמו - למרות שבגיל הזה העסקה עצמית נמשכת רק כ-2-3 דקות. וזאת כדי שיבין שיש עוד דברים חוץ מלשכב על אמא כל היום. לפעמים אני שמה אותו בסלקל. שיסתכל על מה שאני עושה. לפעמים הוא נרגע מלשבת בסלקל. אם יש לך נדנדה חשמלית - זה גם יכול להיות פתרון. פעם מייד הייתי לוקחת לידיים. היום, אני מנסה להרגיל קודם לדברים אחרים. אם רואה שלא עוזר ויש רק עצבנות - לוקחת בידיים

כביסה - פתרון הסלקל עובד אצלי גם כאן. ביד אחת תולה כביסה (אם אני לא משתמשת במייבש) וברגל הפנוייה מנדנדת את הסלקל שמונח על הרצפה לידי, כדי להרגיע.

אוכל - פתרון הסלקל המתנדנד בזמן שאת אוכלת - תוך כדי אכילה תשלחי רגל לנדנד את הסלקל. או שכשאת רואה שהוא נרדם - לכי לאכול גם אם זו לא שעת הארוחה הרשמית, כי אחרת אולי הפעם הבאה שתתפני לאכול תהיה רק בעוד 2-3 שעות. וחוץ מזה, מפתחים שיטות של אכילה ביד אחת כשהיד השניה תומכת בתינוק.

שינה - יש כל מיני דעות איפה ילד צריך לישון. יש אמהות שאוהבות את הלינה בחברותא: כולם ביחד על המזרון. אני בדיעה שכל אחד ישן במיטה שלו. לא נוח לי שהילדים, ולא משנה כמה הם קטנים ישנים אצלנו במיטה. אז המיטה שלו נמצאת אצלנו בחדר השינה, קרוב אלי שאוכל להושיט יד מלטפת בלילה למקרה הצורך. וכדי לבסס את הגישה שלי, אני מתחילה את החינוך הזה מגיל צעיר. לילה-שניים אולי יהיה בכי של התנגדות אבל בזה זה נגמר. ולדעתי עדיף להתחיל את ההרגל הזה ככל שהם צעירים יותר. אם את בעד שיישן איתך במיטה - אז למה לא? הרי בסופו של דבר כולנו אוהבים שיש לידנו מישהו ששוכב לידינו ומחבק אותנו. ובטוח שזה מרגיע יותר.

צרחות באוטו - בהחלט מלחיץ. בגלל המרחב הסגור. כנגד זה אין הרבה מה לעשות. לעצור את הרכב אם אפשר ולהרגיע, או להמשיך בנסיעה - השיקול הוא שלך. השבוע הייתי בקניות (לבד). לפני שהתקרבתי לקופה הקטנצ'יק שלי עשה סימנים של לא רגוע. התלבטתי אם לעזוב את העגלה באמצע החנות, ללכת לאוטו שבחניה ולשבת שם להניק, או להמשיך את הקנייה ולנסות "למשוך" את זמן הארוחה. החלטתי להמשיך את הקנייה. כמובן שחוק מרפי עבד טוב. שום קופה לא הייתה פנויה. עד שהתחילו להעביר את הקניות, הקטנצ'יק כבר בכה די חזק. ואני? מעבירה קניות מהעגלה למסוע וקצת מלטפת לו את הבטן להרגעה, וקצת אורזת את מה שהקופאית כבר העבירה. העגלה שלי היתה עמוסה בקניות והתהליך לקח 10 דקות שבמהלכן נשמע קולו בכל החנות. מודה - זה מלחיץ. אבל רציתי לסיים את הקניה. הוא קיבל את האוכל שלו אחרי שהעברתי את העגלה ושילמתי. ההתמודדות היא עניין של גישה, שלא היתה לי עם הילדה הראשונה. ולכן להורים לילד שני ושלישי זה יותר קל. חוץ מזה, יש להם ילד/ים גדול/ים בבית שיכולים לדחוף מוצץ, לנסות לשחק עם התינוק או למשוך את תשומת ליבו כדי שלא יבכה עד שת תתפני ממה שאת עושה. וגם הזמן פותר דברים - אין ספק בכך. לחיסון שני לא אמורות להית תופעות לוואי, אם כי יתכן שיהיה חום תוך 48 שעות. לנו לא היה.

 

[shell5]

הגישה שלך נהדרת...../images/Emo8.gif

מקווה ומשתדלת לאמץ אותה, למען יהיו לאיל אחים/יות, או לפחות אח/ות... לגבי השינה אני בהחלט בדעה שלך ורוצה שאיל יישן במיטתו, גם בגלל החשש להזיק לו וגם, סליחה, אני רוצה את בעלי אתי במיטה, עד כמה שזה יישמע מוזר

ומכאן התסכול הגדול, אם כי יש קרן אור- היום גיליתי שהוא אפילו מעדיף את המיטה על העגלה ביום, אז זה מדרבן אותי לעשות את מה שרציתי מזמן, לנסות גם בלילה לשים אותו במיטה, אלא שאני בד"כ מגיעה מותשת ללילה ונכנעת. היום גם בעלי יוצא לחופשונת, אחה"צ עד מחר , אז יש כמה סיבות ל-

תודה רבה על העצות והעידוד, זה מאוד עוזר.

 

[new mermaid]

../images/Emo31.gifפויה שלא עזרו לך בקופה!!!

החלק הקשה בקניות הוא ללא ספק ההתכופפויות לעגלה בשילוב עם האריזה הקדחתנית, הכל עם 6 קג' במנשא. אם ה-6קג' גם צווחים = אז מתחיל התענוג האמיתי... עובדת היותי אמא מודל משופר בסיבוב הזה ללא ספק מתמצה בשכלול יכולת הנידנוד ברגל אחת בעודי עסוקה בשלל פעילויות שונות: תליית/קיפול כביסה, אכילה וכולי. אמנם מדי פעם צצים בי רגשות אשם על זה שאני "ממסטלת" אותו בנידנוד הזה, אבל החיים נראים אחרת. מותר לחזור על הפזמון "זה יעבור במהרה"? אני יודעת שזה לא באמת עוזר כרגע, אבל זה באמת-באמת יקרה, ובקרוב. (שונאת את ה

. ההודעה המקורית נכתבה בשישי בערב!

)

 

[ליילה]

אמנם אני עם אותו קילומטרז' כמוך

ואהד בן חודשיים מחר, אבל גם לי יש כמה עצות, חלק חכמות, חלק אולי פחות, אבל אצלי לפחות זה עובד...

אל תחכי כל כך לגרעפס. גם אני עשיתי את הטעות הזו, מתברר שחלק מהיונקים לא ממש צריכים לעשות את זה, אני חיכיתי וחיכיתי והייתי מתוסכלת מזה, אבל לילד שלי בדרך כלל אין גרעפסים. אז כשגומרים הנקה והילד מסטול, פשוט מעבירים אותו למצב שכיבה או למקום אחר. אל תשאירי אותו הרבה זמן על הידיים. רופאת הילדים שלי המליצה למשל לא להרדים את הילד על הציצי, אלא כשהוא רק כמעט רדום ומסטול, אז להעביר אותו למקום השינה שלו, ככה הוא ילמד להרדים את עצמו ולא רק להרדם לך על הידיים. אז אני מחכה בערך דקה - אם לא מגיע הגרעפס, אני מעבירה אותו ממני, מורידה אותו מהידיים, וגם אם הוא מתעורר מזה, אני לא נבהלת, פשוט יושבת לידו, מלטפת מרגיעה ולאט לאט הוא נרדם שוב ולא עלי.

לגבי ההנקה שלך - ראית יועצת? זה לא נשמע לי כל כך טוב שיש לך פצעים אחרי חודשיים של הנקה, אולי הילד עצבני כי הוא לא מקבל מספיק אוכל? אני יודעת שזה מלחיץ מה שאני אומרת, ואני מתנצלת מראש, אבל יכול להיות שהתפיסה שלו לא טובה, וכך גם את נפצעת וייצור החלב שלך נפגע, וגם הוא לא מקבל מספיק אוכל ואולי בגלל זה הוא קצת לא רגוע. כדאי לבדוק. לגבי הסתימה - אני פתרתי סתימה שהייתה לי בקומפרסים חמים והרבה הנקה מהצד הזה.

נדנדה חשמלית - ההצלה שלנו. גם אהד לא ממש מת על המיטה, אמנם לא וויתרתי לו והוא הבין שבלילה אין לו ברירה אלא לישון שם, אבל במשך היום הוא ממש לא סובל שאני משאירה אותו שם. קיבלנו מתנה מחברה את הנדנדה החשמלית של גרקו, והילד מאושר. רוב היום הוא בנדנדה, היא גם מרגיעה אותו ומרדימה אותו בשעות היום ושם הוא ישן, וגם כשהוא ער, נעים לו שם והוא לא מציק אלא פשוט יושב לו ערני ונהנה מהחיים. פשוט הצלה.

לגבי לצאת החוצה, אני מכירה את הלחץ הזה, גם לי קרה לא פעם שיצאנו והוא התחיל לבכות ואני נלחצתי והתעופפתי מהחנות באמצע קניה, אין מה לעשות. מה שמצחיק הוא שיש לי תחושה שאנחנו האמהות נלחצות מזה הרבה יותר מהסביבה שבדרך כלל לא שמה לב בכלל... זה בטח יעבור עם הגיל, וכרגע אני מעדיפה לצאת איתו למקומות פתוחים כמו טיולים ברחוב, או בגינה ובפארק, אז האפקט של הבכי לא כל כך נורא.

מנשא - אמנם אצלי זה לא עבד, אבל הרבה חברות אומרות שזו הייתה ההצלה שלהן - שמים את הילד במנשא עלייך, הוא מרגיש בידיים בטוח ונוח, ולך מתפנות קצת הידיים לעשות עוד כמה דברים. ודבר אחרון - יש תינוקות שהם כאלו בחודשים הראשונים, ומדובר בדרך כלל על השלושה הראשונים. פה בארה"ב הם קוראים לזה קוליקי בייבי, וזה לא רק עניין של גזים כמו שאני חשבתי, אלא יש כנראה משהו נוירולוגי שאצל התינוקות האלו, שהם רגישים יותר לסביבה, לא מאפשר להם כרגע להתמודד עם העולם החיצון וזה מתבטא בבכי ובעצבנות. בכל מקרה כל הרופאים פה מרגיעים שהקוליק עובר עד גיל שלושה חודשים ואין לו זכר, אז חיזקי ואימצי, עוד חודש למניאק...

 

[shell5]

ואו תודה על כל העצות../images/Emo13.gif

בקשר לגרעפס, לפעמים באמת אין לו ולרוב אם אין לי סבלנות (מעבר לחמש דקות)אני שמה אותו בעגלה והוא מתעורר אחרי כמה דקות עם גרעםס או פולט, אז אני בכל זאת חושבת שלפעמים זה מה שמעיר אותו. אבל לפעמים אני מחכה יותר וגם לא מגיע הגרעפס. לגבי השינה, אני מודה שאני מנסה פחות לשים אותו במיטה, אבל אחרי שבימים האחרונים גם בעגלה הוא לא מחזיק, החלטתי שהגיע הזמן לחזור למיטה, אצלנו אגב זה הפוך, ביום הוא ישן במיטה, פעם אחת בבוקר לחצי שעה-שעה, אח"כ אני מנסה בעגלה, ולפעמים הוא קצת ער במיטה, הוא אוהב את הספר שחור לבן והמובייל.

 

[עפרונית1]

../images/Emo24.gif תראי גם שקד

שלי לא מסוגלת להיות לבד היא צריכה ומבקשת ידיים והרבה, בשלב מסויים קניתי את המנשאכיס וזה היה פתרון מדהים עד ש.... הגב שלי פשוט נשבר מכאבים. תנסי לגייס עזרה במשך היום ואולי בלילה תחליטו, נניח, שהבעל הוא האחראי על השכבה ואם הוא מתעורר אז בעלך יקום וירדים חזרה. שולחת לך ים חיבוקים וכן תשמרי על אופטימיות ואם אתיוצאת צאי עם מנשא.

 

[shell5]

קניתי מנשא וניסיתי אותו בינתיים בבי

בבית פעמיים לכמה דקות, בהתחלה הוא בכה ולא רצה,אבל נראה לי שהסתגל, בתור אחת שהגב שלה כבר גמור לא יודעת כמה אשתמש בו, בטח יותר בהתחלה. בלילה אם הוא מתעורר זה כדי לאכול, אז כאן בעלי לא יכול לעזור, אבללפעמים הוא מתעורר ועוזר להרדים אותו אם הוא לא נרדם על הציץ, אני משתדלת לא להעיר אותו כי בכל זאת הוא צריך לעבוד (לא שאני מסתלבטת בבית-מי הגאון שקרא לזה חופשת לידה...)ולנהוג. תודה על העידוד

 

[אדר שלי]

גיל חודשיים הוא גיל קשה../images/Emo141.gif

כי מצד אחד, התינוק הוא כבר לא היצור "חסר המעש" שרק ישן, אוכל ומחרבן כפי שהוא היה בחודש הראשון. יש לו רצונות יותר ברורים, שעות העירנות שלו מתרבות והוא כבר יותר בשל ל"פעילות" מכל מיני סוגים, שאינה רק להחליף חיתול או לעשות אמבטיה. מצד שני, הרבה תינוקות עדיין לא בשלים בגיל הזה "לעכל" את החוויות הרבות שהם חווים במהלך היום (יש תיאוריה שאומרת שכל מה שקרוי "גזים" הוא בעצם תוצאה של חוסר הבשלות הזו) וזקוקים להמון המון מגע, חום והגנה מפני העולם. אצלנו בגיל הזה אדר היה או במנשא או על הידיים ובילה את שעותיו בשינה או בקיטורים. אל תדאגי, זה ישתנה. אצלנו זה השתנה בגיל חודשיים ושבוע, אני מניחה שיש תינוקות שזה קורה אצלם בשלבים מוקדמים יותר, או מאוחרים יותר, אבל באופן עקרוני, אני חושבת שאפשר לסמן את גיל 3 חודשים כגיל שבו הם נפתחים לעולם, מקבלים אותו יותר, משחקים יותר, עצמאיים מעט יותר. ה"כמה דקות" של האוניברסיטה יהפכו בהדרגה ליותר מזה. את תראי, כל יום יהיה שיפור קטנטן, עד שזה יסתדר. המלצה שלי: את גרה בקיבוץ? מעולה. צאי איתו לטיולים, בעיקר בשביל הנפש שלך. אין כמו אוויר צח / חברות / ספסל מוצל או פיסת דשא קטנה להעביר כמה שעות ולהתאושש. אותי זה הציל וגם אדר אהב את זה. לגבי הצרחות באוטו: גם זה מוכר. אני אישית לא מתרגשת מזה, אבל לא נעים לי מאחרים שיושבים באוטו ולכן לפני כל נסיעה, אני מתנצלת מראש "אם יהיו צרחות" וככה יוצאת מזה. שתדעי לך, שהבכי של התינוק נשמע הכי חזק לאימא שלו... ולגבי החיסון, לא אמורות להיות תופעות לוואי לחיסון של גיל חודשיים. ואם זה יעזור, קבלי הרבה

ותתחילי להיות יותר אופטימית.

 

[shell5]

תודה, זה באמת מעודד לשמוע../images/Emo140.gif

ונותן תקווה שאיל יעבור את זה מהר.

 

[אלינה12]

תנסי להניק בשכיבה

אני הרבה פעמים מניקה בשכיבה ואז בועז לא על הידיים שלי, הוא שוכב לידי. כך אני גם נחה לידו וגם כשהוא נרדם, אני פשוט משאירה אותו לישון על המיטה שלנו (זה כמובן בצהריים, לא בלילה) ועושה דברים אחרים בבית. בנתיים הוא עוד לא זז, הוא בן חודש, אבל עם הילדה הגדולה בגיל יותר מתקדם הייתי שמה כיסאות משני צדדים של המיטה, כדי שהיא לא תיפול. עוד משהו שעובד טוב אצלי: הרבה פעמים אני שמה עגלה על המרפסת והוא שם יושן טוב. אוויר צח ממסתל אותו. אבל הכי טוב זה בטיולים בפארק.

 

[shell5]

תודה

עד עכשיו עשיתי את זה בלילה, עכשיו אולי נהפוך את היוצרות.

 

[nubi]

../images/Emo24.gifזה גיל קשה נורא

אני זוכרת שגם אצלי היא כל הזמן רצתה תשומת

. גם היום (שישה וחצי חודשים) היא לא יודעת להעסיק את עצמה ליותר מ-5 דקות... אני חושבת שהשינוי בא יותר בגישה שלי. פשוט עזבתי הכל מסביב.זה מפריע לי מאוד-כל הבלגן בבית, אבל מה לעשות? מה שעוזר אצלינו זה המון בחוץ. יש לנו גן מאוד נחמד ליד הבית, ושם שי רגועה מאוד (בפרט עכשיו, שהיא גילתה את הישיבה והזחילה). לגבי חיסון צהבת-אין לו תופעות לוואי.

 

[shell5]

תודה../images/Emo140.gif

גם לי נורא מפריע הבלגן ובעלי כבר הרבה זמן אומר לי לקחת מישהי לעזרה בניקיונות, ואני משום מה מתמהמהת עם זה ואז אחת ל... הוא מנקה ובלגן...זה נשאר, טוב צריך להתרגל ולתרגל סדר עדיפויות חדש

 

[משוש30]

קבלי ../images/Emo24.gif

לאמהות של 3-4 עם תינוק יותר קל במובן מסוים כי הן כבר יודעות איך לעבור את הקטעים הראשוניים. אני מסתכלת היום על מתן (בן חצי שנה) וחושבת איך לא הכרתי אותו כשהוא היה בן חודשיים...הדברים ילכו וישתפרו ובטח כמה וכמה אנשים אמרו לך את זה. תנסי גם להוריד מעצמך כל מיני מטלות (לדוגמא אין מצב בכלל שאני אגהץ. טוב זה היה נכון גם לפני שמתן נולד). ואם הבית לא מבריק גם לא נורא. כשבעלך יחזור תנקו ותסדרו ביחד. אם סתום לך השד תבקשי ממישהו שיעזור לך עם איל לשעה שבי באמבטיה חמה ותעסי את האיזור עד שהכאב יפחת והסתימה תשתחרר. כשלי הייתה סתימה יום שלם כל הזמן עיסיתי את האזור ובערב עם מקלחת חמה זה השתחרר. אולי כדאי גם לפנות ליועצת הנקה אם לא עשית את זה עד כה. לא תאמיני כמה שזה עוזר.(יש לי חברה שעכשיו ילדה בת שניה ורק עכשיו פנתה ליועצת הנקה ולא האמינה איך היא לא עשתה את זה עם הילדה הראשונה, שינקה עד גיל שנה דרך אגב.) לטייל עם עגלה יכול לעזור (מתן תמיד היה נרדם בחוץ) וכמובן כל עזרה שאת יכולה לקבל מהורים, חברים אל תתביישי. מקווה שהבעל יחזור מהר

 

[shell5]

תודה, זה מאוד מעודד../images/Emo24.gif

ובכלל, אני קצת יותר אופטימית, כי- הבעל היה אתמול בחופשה קצרה וגם, איל ישן סוף סוף במיטה שלו אתמול, אמנם קם כל שעה-שעתיים, התחלה טובה!

 

[קרן של דניאל]

קבלי../images/Emo24.gif

גם דניאל היה כך, ואני יכולה להגיד-עדיין כך, מגיל 3 חודשים רק ידיים, ישן איתנו במיטה, מה שעזר לי המון הוא ההנקה בשכיבה (כמו שכבר המליצו כאן)... ומחזיקה לך אצבעות לימים טובים יותר...

 

[shell5]

../images/Emo141.gifתודה