החלטתי לכתוב את "הדילמה הכלכלית"
- פותח הנושא בולי27
- פורסם בתאריך
כבר כתבתי לך הודעה וזה לא עבר
אז הנה נסיון שני, מקוצר. כשבעלי ואני התחתנו בעלי אמר (ואני עד היום מברכת אותו על כך) שאנחנו לא לוקחים כלום לא מההורים שלי ולא מאמא שלו (אביו נפטר). זה היה הדבר הכי חכם שעשינו. לא היו ריבים, לא היו ציפיות, לא התחשבנויות ולא מתח כמה הצד הזה יתן וכמה הצד הזה. ותאמיני לי שעשינו את החתונה בכסף שלא היה לנו. הצלחנו לכסות את האולם אבל בלי שאר הדברים (תקליטן, צלם ובגדים). וקמנו יום למחרת עם 11 אלף מינוס בבנק. גם אני לא קיבלתי כלום מחמותי לחתונה - גם לא בייבי דול מכוער. שום כלום. נאדא, זילצ´, גורנישט. ולא אני לא כועסת ולא נעלבתי: א. גם אם נניח היא היתה קונה לי משהו מזהב לא הייתי עונדת כי זה לא הסטייל שלי ואז היא היתה נעלבת שאני לא עונדת משהו שהיא קנתה. ב. בשביל מה להכניס אותה סתם להוצאות כשאין לה? זה שחמך אומר לכם לקנות דירה, יש משהו בדבריו - זה באמת לזרוק כסף על שכירות. עדיף לשלם את הכסף הזה על משכנתא. והיום נותנים מימון של 100% לקניית דירה. אז הוא צועק? שיצעק. לא לכל אמירה שלו את חייבת להתייחס ולחשוב שהוא מרמז לכסף של ההורים שלך. או במילים אחרות: מתכופפים וזה עובר מעליך. וזה שבעלך רוצה לתת דברים להוריו זה בסדר גמור ואת לא צריכה להתערב משום שאם המצב היה הפוך הוא, אני בטוחה, לא היה מתערב. נכון? בקיצור, כגודל הציפיות כגודל האכזבות. אל תצפי לקבל שום דבר לא מהוריך ולא מהורי בעלך וככה לא תתאכזבי. אני מאלה שחושבות שהורים לא צריכים לממן את הילדים שלהם כשאלו כבר בעלי משפחה (לדעתי עוד לפני זה אבל הייתי עדינה) משלהם. אם הם נותנים, גם אם זה משהו מכוער שישאר לנצח בארון ולא יראה אור יום, צריך להגיד תודה ולסתום את הפה. הם לא חייבים לנו כלום.
אז הנה נסיון שני, מקוצר. כשבעלי ואני התחתנו בעלי אמר (ואני עד היום מברכת אותו על כך) שאנחנו לא לוקחים כלום לא מההורים שלי ולא מאמא שלו (אביו נפטר). זה היה הדבר הכי חכם שעשינו. לא היו ריבים, לא היו ציפיות, לא התחשבנויות ולא מתח כמה הצד הזה יתן וכמה הצד הזה. ותאמיני לי שעשינו את החתונה בכסף שלא היה לנו. הצלחנו לכסות את האולם אבל בלי שאר הדברים (תקליטן, צלם ובגדים). וקמנו יום למחרת עם 11 אלף מינוס בבנק. גם אני לא קיבלתי כלום מחמותי לחתונה - גם לא בייבי דול מכוער. שום כלום. נאדא, זילצ´, גורנישט. ולא אני לא כועסת ולא נעלבתי: א. גם אם נניח היא היתה קונה לי משהו מזהב לא הייתי עונדת כי זה לא הסטייל שלי ואז היא היתה נעלבת שאני לא עונדת משהו שהיא קנתה. ב. בשביל מה להכניס אותה סתם להוצאות כשאין לה? זה שחמך אומר לכם לקנות דירה, יש משהו בדבריו - זה באמת לזרוק כסף על שכירות. עדיף לשלם את הכסף הזה על משכנתא. והיום נותנים מימון של 100% לקניית דירה. אז הוא צועק? שיצעק. לא לכל אמירה שלו את חייבת להתייחס ולחשוב שהוא מרמז לכסף של ההורים שלך. או במילים אחרות: מתכופפים וזה עובר מעליך. וזה שבעלך רוצה לתת דברים להוריו זה בסדר גמור ואת לא צריכה להתערב משום שאם המצב היה הפוך הוא, אני בטוחה, לא היה מתערב. נכון? בקיצור, כגודל הציפיות כגודל האכזבות. אל תצפי לקבל שום דבר לא מהוריך ולא מהורי בעלך וככה לא תתאכזבי. אני מאלה שחושבות שהורים לא צריכים לממן את הילדים שלהם כשאלו כבר בעלי משפחה (לדעתי עוד לפני זה אבל הייתי עדינה) משלהם. אם הם נותנים, גם אם זה משהו מכוער שישאר לנצח בארון ולא יראה אור יום, צריך להגיד תודה ולסתום את הפה. הם לא חייבים לנו כלום.
מצטערת, אבל לא מסכימה לאף מילה....
אני יודעת טוב מאוד לאן חמי חותר ברמזים שלו! לצערי שום בנק לא מוכן לתת לי משכנתה מלאה! (לא יודעת מאיפה לקחת את הרעיון הזה) ואמרתי את זה לחמי לפני שהוא נכנס לי לוריד (את חושבת שזה הפריע לו להמשיך לצעוק???) לגבי הבייבי דול, אז דווקא יש לה מספיק כסף לקנות מתנה קצת יותר יפה. היא יכולה לקנות לבת שלה מיטה אני לא צריכה לממן אותה בדיוק כמו שהיא לא מממנת אותי, וההורים שלי לעולם לא היו מוכנים לקחת ממני משהו כ"כ יקר (במיוחד כשאין לי ממה לתת) אני יודעת טוב מאוד כמה חמי וחמותי נותנים לי וכמה הם לוקחים ממני! את לא יכולה לצוץ משומקום ולהגיד לי דברים כאלו. את רחוקה שנות אור מהמצב האמיתי, אני לא "מצפה" לעזרה אני מצפה לקבל את אותו יחס שאני נותנת! אבל חמי וחמותי לא אוהבים את המילה "לתת" הם אוהבים את המילים "לקבל" ו "לקחת". אל תתימרי לחדש לי דברים על אנשים שאת לא מכירה! זהירות עם תגובות כאלה, חבל להעליב אנשים סתם בלי סיבה (במיוחד אנשים שכבר נפגעו מספיק!!!)
אני יודעת טוב מאוד לאן חמי חותר ברמזים שלו! לצערי שום בנק לא מוכן לתת לי משכנתה מלאה! (לא יודעת מאיפה לקחת את הרעיון הזה) ואמרתי את זה לחמי לפני שהוא נכנס לי לוריד (את חושבת שזה הפריע לו להמשיך לצעוק???) לגבי הבייבי דול, אז דווקא יש לה מספיק כסף לקנות מתנה קצת יותר יפה. היא יכולה לקנות לבת שלה מיטה אני לא צריכה לממן אותה בדיוק כמו שהיא לא מממנת אותי, וההורים שלי לעולם לא היו מוכנים לקחת ממני משהו כ"כ יקר (במיוחד כשאין לי ממה לתת) אני יודעת טוב מאוד כמה חמי וחמותי נותנים לי וכמה הם לוקחים ממני! את לא יכולה לצוץ משומקום ולהגיד לי דברים כאלו. את רחוקה שנות אור מהמצב האמיתי, אני לא "מצפה" לעזרה אני מצפה לקבל את אותו יחס שאני נותנת! אבל חמי וחמותי לא אוהבים את המילה "לתת" הם אוהבים את המילים "לקבל" ו "לקחת". אל תתימרי לחדש לי דברים על אנשים שאת לא מכירה! זהירות עם תגובות כאלה, חבל להעליב אנשים סתם בלי סיבה (במיוחד אנשים שכבר נפגעו מספיק!!!)
את לא חייבת למשפחת בעלך, כלום!!
בולי! ברגע שהתחתנת ואתם בונים יחידה משל עצמכם אתם לא חייבים כלום להורים שלו, בטח לא לקנות להם מתנות יקרות שאין לכם יכולת לממן. אם הם רוצים שיעזרו מבלי לבקש חזרה, ואם לא אז לא!! תעמידי את בעלך במקום, הוא לא חייב להם כלום, הוא הילד שלהם ולא ההיפך, ודרך הטבע היא שההורים נותנים לילדים כשיש ובונים אותם, ואח"כ כשהילדים מתבססים זה הגיוני לעזור להורים המתבגרים כשיש צורך. זה מה שיש לי להגיד בעניין, זו הנוסחא.
בולי! ברגע שהתחתנת ואתם בונים יחידה משל עצמכם אתם לא חייבים כלום להורים שלו, בטח לא לקנות להם מתנות יקרות שאין לכם יכולת לממן. אם הם רוצים שיעזרו מבלי לבקש חזרה, ואם לא אז לא!! תעמידי את בעלך במקום, הוא לא חייב להם כלום, הוא הילד שלהם ולא ההיפך, ודרך הטבע היא שההורים נותנים לילדים כשיש ובונים אותם, ואח"כ כשהילדים מתבססים זה הגיוני לעזור להורים המתבגרים כשיש צורך. זה מה שיש לי להגיד בעניין, זו הנוסחא.
מה פירוש: "הוא לא חייב להם כלום"
נדיר לשמוע משפט זה. הילדים לא חייבים כלום להורים? זהו. גידלו. השקו. האכילו. מימנו חינוך. מימנו הלבשה. ועוד ועוד. והנה הילד גדל והוא עוזב את הבית והוא לא חייב כלום להוריו??????? נו, באמת! אני שמח שגידלתי חמישה ילדים וארבעה מהם נישאו ועזבו-כמובן- את הבית והם שומרים על קשר הדוק איתנו, ההורים. אני שמח שיש לי עזרה מהם בדברים שביקשתי מהם. אני שמח שהם עושים זאת בכיף. אני שמח שאני יכול לעזור להם גם אחרי שעזבו את הקן. ולא רואה בזה ממקח וממכר. לא מו"מ. לא קח ותן. אלא, כיבוד הורים(שמעת על מושג זה, או שגם על משפט זה אבד הכלח בחוגים מסויימים??) לא מקובל עלי: הם לא חייבים להורים כלום....(ואני לא מתכוון למתנות..)
נדיר לשמוע משפט זה. הילדים לא חייבים כלום להורים? זהו. גידלו. השקו. האכילו. מימנו חינוך. מימנו הלבשה. ועוד ועוד. והנה הילד גדל והוא עוזב את הבית והוא לא חייב כלום להוריו??????? נו, באמת! אני שמח שגידלתי חמישה ילדים וארבעה מהם נישאו ועזבו-כמובן- את הבית והם שומרים על קשר הדוק איתנו, ההורים. אני שמח שיש לי עזרה מהם בדברים שביקשתי מהם. אני שמח שהם עושים זאת בכיף. אני שמח שאני יכול לעזור להם גם אחרי שעזבו את הקן. ולא רואה בזה ממקח וממכר. לא מו"מ. לא קח ותן. אלא, כיבוד הורים(שמעת על מושג זה, או שגם על משפט זה אבד הכלח בחוגים מסויימים??) לא מקובל עלי: הם לא חייבים להורים כלום....(ואני לא מתכוון למתנות..)
עציון, הדברים נאמרו בהקשר
להודעה שלי, אולי אם תעיין בה אז תוכל להבין מאיפה נבעה התגובה הזו! הורים שמתנהגים כמו ההורים של בעלי (וכנראה שסוזי מכירה התנהגות כזו מקרוב) לא ממש מעודדת אותנו להרגיש "חייבות" להם. הסיבה הישירה ליחס הזה הוא שהם (ההורים שלו) נתנו לי הרגשה שכל מה שהם רוצים ממני זה "לקחת" כל מה שיש לנו! הם פשוט רוצים הכל! אולי לך זה קשה להבין ולהזדהות כי אתה לא מכיר התנהגות כזו, אני בטוחה שאם תצליח להבין באיזה מצב אני עומדת איתם גם אתה תגיד לי שאנחנו "לא חייבים להם כלום..." ברור שהם הורים שגידלו את הילד שלהם באהבה, ואף אחד לא רוצה "לזרוק" אותם יום אחד כי הם כבר לא שימושיים. זו לא היתה הכוונה ....
להודעה שלי, אולי אם תעיין בה אז תוכל להבין מאיפה נבעה התגובה הזו! הורים שמתנהגים כמו ההורים של בעלי (וכנראה שסוזי מכירה התנהגות כזו מקרוב) לא ממש מעודדת אותנו להרגיש "חייבות" להם. הסיבה הישירה ליחס הזה הוא שהם (ההורים שלו) נתנו לי הרגשה שכל מה שהם רוצים ממני זה "לקחת" כל מה שיש לנו! הם פשוט רוצים הכל! אולי לך זה קשה להבין ולהזדהות כי אתה לא מכיר התנהגות כזו, אני בטוחה שאם תצליח להבין באיזה מצב אני עומדת איתם גם אתה תגיד לי שאנחנו "לא חייבים להם כלום..." ברור שהם הורים שגידלו את הילד שלהם באהבה, ואף אחד לא רוצה "לזרוק" אותם יום אחד כי הם כבר לא שימושיים. זו לא היתה הכוונה ....
התייחסתי להודעה של סוזי ומאחר
וההודעה נשמעה גורפת ניזעקתי לכתוב את אשר כתבתי. המסר לכל הבנות פה בפורום: עד כמה שלא יהיו קשים היחסים בין לבין יש תמיד מקום לבדוק איפה אפשר או לשפר או להתנתק ו..או לפשר,והעיקר: לא לתת לאינטריגות הללו פתחון פה ליצירת יחסים רעועים עם בן-בת הזוג. לעולם לא!!!!!! אני כל הזמן רוצה לראות ולקרא דברים חיוביים שקורים למרות יחסים משובשים בין ההורים לילדים. אני חושב כל הזמן על כל אותם ילדים שאין להם הורים מכל הסיבות שבעולם. כמה הם היו רוצים אבא ואמא. כמה הם היו רוצים סבא וסבתא. אז חייבים, חייבים לעשות הכל שסיכסוכים אלו לא יפגעו בשום יחסים אחרים. חובה!!!
וההודעה נשמעה גורפת ניזעקתי לכתוב את אשר כתבתי. המסר לכל הבנות פה בפורום: עד כמה שלא יהיו קשים היחסים בין לבין יש תמיד מקום לבדוק איפה אפשר או לשפר או להתנתק ו..או לפשר,והעיקר: לא לתת לאינטריגות הללו פתחון פה ליצירת יחסים רעועים עם בן-בת הזוג. לעולם לא!!!!!! אני כל הזמן רוצה לראות ולקרא דברים חיוביים שקורים למרות יחסים משובשים בין ההורים לילדים. אני חושב כל הזמן על כל אותם ילדים שאין להם הורים מכל הסיבות שבעולם. כמה הם היו רוצים אבא ואמא. כמה הם היו רוצים סבא וסבתא. אז חייבים, חייבים לעשות הכל שסיכסוכים אלו לא יפגעו בשום יחסים אחרים. חובה!!!
למה זה כ"כ קל לדבר?
למה שלחמותי/לחמי/לגיסתי אין אף חבר על פני כדור הארץ? כשאני אומרת אף חבר למה אני מתכוונת? לאף אחד מהם, אין אדם על פני כדור הארץ, (מלבד משפחה וגם שם בקושי יש קשרים) שיתקשר לשאול לשלומם! או מישהו שהם יכולים להתקשר לשאול לשלומו! האם אתה קולט, איזה חיים מבודדים אלו? חמי וחמותי די צעירים (בני 50) אני לא מסוגלת לדמיין את ההורים שלי (קצת יותר מבוגרים) בלי חברים. יש להם חיי חברה פעילים, תמיד יש חברים מסביבם. המשפחה שלנו הרבה יותר קטנה משלהם וכולם תמיד בקשר. הם אפילו את ליל הסדר חוגגים לבד! (ויש להם משפחה ענפה) אם הם לא הצליחו למצוא להם אף חבר בעולם, והם לא מצליחים לשמור עם המשפחה שלהם על קשרים חמים, אז למה שיצליחו איתי? ולמה שאני אצליח איתם????
למה שלחמותי/לחמי/לגיסתי אין אף חבר על פני כדור הארץ? כשאני אומרת אף חבר למה אני מתכוונת? לאף אחד מהם, אין אדם על פני כדור הארץ, (מלבד משפחה וגם שם בקושי יש קשרים) שיתקשר לשאול לשלומם! או מישהו שהם יכולים להתקשר לשאול לשלומו! האם אתה קולט, איזה חיים מבודדים אלו? חמי וחמותי די צעירים (בני 50) אני לא מסוגלת לדמיין את ההורים שלי (קצת יותר מבוגרים) בלי חברים. יש להם חיי חברה פעילים, תמיד יש חברים מסביבם. המשפחה שלנו הרבה יותר קטנה משלהם וכולם תמיד בקשר. הם אפילו את ליל הסדר חוגגים לבד! (ויש להם משפחה ענפה) אם הם לא הצליחו למצוא להם אף חבר בעולם, והם לא מצליחים לשמור עם המשפחה שלהם על קשרים חמים, אז למה שיצליחו איתי? ולמה שאני אצליח איתם????
ולא הזכרתי את גיסתי...
כולה בת 29 ואין לה אף חברה.... מעניין למה בחורה כ"כ צעירה לא הצליחה להשיג לעצמה אף חברה... מה זה אומר על האופי שלה? מה זה אומר על ההורים שחינכו אותה וגידלו אותה בצלמם? אתה יודע שבעלי "קרוע" מרחמים על אחותו שאין לה חברות אבל חושב שהיא טובת לב? הוא כ"כ עיוור שהוא לא רואה שאדם מבודד הוא כזה בגלל שאף אחד לא רוצה בקרבתו ולא בגלל "שיש לו מזל רע" חברים לא מוצאים עם מזל! בשביל חברים צריך לתת מעצמך ולא לעשות רע לאנשים! בעלי בדיוק הפוך מהם! הוא רק נותן כל הזמן! הוא לא יודע להגיד לא לאף אחד!!! הוא יצא "הפרייאר" "המנוצל" כל הזמן רק נותן ונותן וכמעט איבד אפילו את אישתו בגלל זה..... כולם רוצים להיות חברים שלו, והוא לא מצליח לראות מה לא בסדר אצלהם, למה הם לא מסתדרים עם אף אחד....
כולה בת 29 ואין לה אף חברה.... מעניין למה בחורה כ"כ צעירה לא הצליחה להשיג לעצמה אף חברה... מה זה אומר על האופי שלה? מה זה אומר על ההורים שחינכו אותה וגידלו אותה בצלמם? אתה יודע שבעלי "קרוע" מרחמים על אחותו שאין לה חברות אבל חושב שהיא טובת לב? הוא כ"כ עיוור שהוא לא רואה שאדם מבודד הוא כזה בגלל שאף אחד לא רוצה בקרבתו ולא בגלל "שיש לו מזל רע" חברים לא מוצאים עם מזל! בשביל חברים צריך לתת מעצמך ולא לעשות רע לאנשים! בעלי בדיוק הפוך מהם! הוא רק נותן כל הזמן! הוא לא יודע להגיד לא לאף אחד!!! הוא יצא "הפרייאר" "המנוצל" כל הזמן רק נותן ונותן וכמעט איבד אפילו את אישתו בגלל זה..... כולם רוצים להיות חברים שלו, והוא לא מצליח לראות מה לא בסדר אצלהם, למה הם לא מסתדרים עם אף אחד....
לדעתי - זה בכלל לא עניין של חובה../images/Emo70.gif
אני בשביל הורי - אבי שנפטר ממחלה קשה והקדשתי לו את חיי בזמן מחלתו... ואימי - שתיבדל לחיים ארוכים - בשבילה אני מוכנה לתת את יד ימיני... לא בגלל שאני חייבת... אלא בגלל שהיא היתה עושה את אותו הדבר בשבילי... ויותר
אני לא רואה את זה כחובה
- אם יש במשפחה יחסי אהבה, כבוד הדדי, פרגון הדדי, וכל התכונות שצריכות להיות במשפחה נורמלית - הרי שזו לא חובה... זו זכות גדולה
כל זה לא אומר - שבגלל כיבוד אב ואם - יש לתת להורים להתעלל בנו ולהרוס את חיינו בגלל גחמות שלהם
אני חולה על אמא שלי - בשבילה אני אוריד את הירח
אני בשביל הורי - אבי שנפטר ממחלה קשה והקדשתי לו את חיי בזמן מחלתו... ואימי - שתיבדל לחיים ארוכים - בשבילה אני מוכנה לתת את יד ימיני... לא בגלל שאני חייבת... אלא בגלל שהיא היתה עושה את אותו הדבר בשבילי... ויותר
אני רוצה להבהיר לך מס´ דברים
א. לא התכוונתי להעליב אותך וחבל שככה את מרגישה. ב. הפכת בדיוק את כוונת הדברים שלי. אני התכוונתי בדברי להרגיע אותך ולהסביר לך שלא כל דבר שנאמר ונעשה חייב לעצבן ולגרום לך להרגיש כ"כ רע. אם יש דברים שאת יכולה להחליק ולא לקחת ללב תעשי את זה - וזה בשבילך טוב ולא לאף אחד אחר. חבל על האנרגיות שלך שמתבזבזות על עצבים ועל העלבויות ועל לקחת ללב דברים. תאמיני לי שאת תרגישי הרבה יותר טוב בעיקר עם עצמך אם לא תקחי כל דבר ללב. יש הרבה דברים שחמותי מעצבנת אותי בתגובות שלה או באמירות שלה - למדתי לסנן דברים. יש דברים שאני פשוט מעבירה ולא מתייחסת. כשעידו שלי נולד היו לה הרבה אמירות מהסוג המעצבן ביותר שיכול להיות לאמא טריה והיו לנו מלאן ויכוחים וכל פעם שהיא הגיעה זה היה סיוט בשבילי. מה עוד שהיינו נשואים טריים ואני לא רציתי להכנס לעימותים על ההתחלה. באיזשהו שלב הייתי עונה לה (והיא צועקת באופן טבעי - ככה הקול שלה). אח"כ הגיע שלב ה:"אני לא רואה את הילד" או "אתם לא מזמינים אותי לביקור" אז נכון שהיא לא ראתה את הילד כמו ההורים שלי (מודה ומתוודה) אבל לגבי ההזמנות אמרתי לה שכמו שאני לא מזמינה את המשפחה שלי והם מרימים טלפון ושואלים אם אפשר לבוא, גם היא יכולה לעשות אותו דבר. מאז עברו 6 שנים +- והיחסים בינינו דווקא הסתדרו. שתינו שומרות אחת על כבודה של השניה, כשהיא לא מרגישה טוב אני באה לעזור לה (ואני עוזרת לה יותר מהבנות שלה) ושיא היחסים הטובים הגיע בקיץ האחרון כשהיא היתה אצלי שבוע ושמרה על הילדים (ולמרות שאני חשבתי שבשבוע הזה אני אצטרך לקחת הרבה כדורי הרגעה הכל עבר חלק והיא לא התערבה ולא שיגעה אותי) ואפילו גיהצה לי את כל שק הגיהוץ הענקי שהיה לי ומבחינתי היא קיבלה מקום בגן עדן על זה
. וכמו שאת כתבת בסוף ההודעה שלך: זהירות עם תגובות כאלה, חבל להעליב אנשים סתם בלי סיבה (במיוחד אנשים שכבר נפגעו מספיק!!!)
א. לא התכוונתי להעליב אותך וחבל שככה את מרגישה. ב. הפכת בדיוק את כוונת הדברים שלי. אני התכוונתי בדברי להרגיע אותך ולהסביר לך שלא כל דבר שנאמר ונעשה חייב לעצבן ולגרום לך להרגיש כ"כ רע. אם יש דברים שאת יכולה להחליק ולא לקחת ללב תעשי את זה - וזה בשבילך טוב ולא לאף אחד אחר. חבל על האנרגיות שלך שמתבזבזות על עצבים ועל העלבויות ועל לקחת ללב דברים. תאמיני לי שאת תרגישי הרבה יותר טוב בעיקר עם עצמך אם לא תקחי כל דבר ללב. יש הרבה דברים שחמותי מעצבנת אותי בתגובות שלה או באמירות שלה - למדתי לסנן דברים. יש דברים שאני פשוט מעבירה ולא מתייחסת. כשעידו שלי נולד היו לה הרבה אמירות מהסוג המעצבן ביותר שיכול להיות לאמא טריה והיו לנו מלאן ויכוחים וכל פעם שהיא הגיעה זה היה סיוט בשבילי. מה עוד שהיינו נשואים טריים ואני לא רציתי להכנס לעימותים על ההתחלה. באיזשהו שלב הייתי עונה לה (והיא צועקת באופן טבעי - ככה הקול שלה). אח"כ הגיע שלב ה:"אני לא רואה את הילד" או "אתם לא מזמינים אותי לביקור" אז נכון שהיא לא ראתה את הילד כמו ההורים שלי (מודה ומתוודה) אבל לגבי ההזמנות אמרתי לה שכמו שאני לא מזמינה את המשפחה שלי והם מרימים טלפון ושואלים אם אפשר לבוא, גם היא יכולה לעשות אותו דבר. מאז עברו 6 שנים +- והיחסים בינינו דווקא הסתדרו. שתינו שומרות אחת על כבודה של השניה, כשהיא לא מרגישה טוב אני באה לעזור לה (ואני עוזרת לה יותר מהבנות שלה) ושיא היחסים הטובים הגיע בקיץ האחרון כשהיא היתה אצלי שבוע ושמרה על הילדים (ולמרות שאני חשבתי שבשבוע הזה אני אצטרך לקחת הרבה כדורי הרגעה הכל עבר חלק והיא לא התערבה ולא שיגעה אותי) ואפילו גיהצה לי את כל שק הגיהוץ הענקי שהיה לי ומבחינתי היא קיבלה מקום בגן עדן על זה
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.