סיפור ארוך... כתבתי אותו בעבר בפורום
ותוכל למצוא אותו בפורום "קבצים" שבקישורים. בגלל שהייתי לקוי למידה והיפר - אקטיבי (ובתקופת הגן גם אלים כלפי ילדים אחרים) מצאתי את עצמי במשך כל 12 שנות הלימוד במסגרות שונות של החינוך המיוחד. זה היה "כדור שלג" ובמקום לטפל נקודתית בבעייתיוּת שהייתה קיימת, מערכת החינוך הציגה אותי כבעייתי בכל מחיר. הקושי אובחן בטעות כפסיכולוגי והגעתי אפילו לבתי"ח פסיכיאטריים. הפטוֹר היה אוטומטי כמעט: הזימון לקב"ן הגיע אל ביה"ס (ולא לכתובת המגורים האישית שלי). אפילו את המבחנים הפסיכוטכניים לא עשיתי עד היום. בעצם, סיננו אותי עוד לפני שלבי הסינון הכי ראשוניים. מאז, ניסיתי לערער שוב ושוב. כבר הרבה שנים אני שולח חוות דעת רפואיות, הקובעות שאין כל בעייה שהיא על רקע נפשי (רק איטיוּת מוטורית וליקויים שעלולים להיות קריטיים בעת סיטואציות הדורשות מהירוּת תגובה מבחיענה טכנית). גם שני קב"נים השתכנעו שאפשר לאשר את שירותי כמתנדב (כבר בשנת 1998!) ובשני בסיסים צבאיים הסכימו לקבל אותי לתפקידים מוגדרים, אך ראשי מינהל הגיוס וראש אכ"א לא אישרו את הקביעות הללו והשאירו את הפטוֹר המקורי בתוקף. אחרי מאבק ממושך ובגיל מבוגר יחסית, סיימתי תואר ראשון (ובקרוב, כנראה, גם תעודת הוראה). כיום, אני לא נמצא בטיפול פסיכיאטרי כלשהו ולא נעזר בתרופות.