החלטתי
לקחת את עצמי בידיים...לפני שיהיה מאוחר מדי ואפול לתהום שאין ממנה חזרה או שזה יהיה קשה יותר מהנפילה אליה. בכול אופן, החלטתי ללכת לפסיכולוג...לקח לי חודשים "להתבשל" עם העניין...כי מה פתאום ש-א-נ-י אפנה לעזרה חיצונית מקצועית? אני??? חוץ מזה, חשבתי שאני "נאורה" אך מסתבר שבעניינים אלו ממש לא! אני כל כך מתביישת בכך עד שלא סיפרתי לאף אחד פרט למישהי אחת שאמורה להמליץ לי על מישהו והשבעתי אותה לא לספר... עד כדי כך מצבי חמור ומביש... מקווה שזה יעזור. מקווה שלא אכנס לאלם בפגישה כי רוב הסיכויים שזה יקרה או שלא אהיה מסוגלת להיות פתוחה עמו או שלמה עם עצמי. האמת, אין לי מושג למה עליי לצפות...רק יודעת שעברתי צעד ע-נ-ק בעצם העובדה שאני רוצה לעשות זאת... יש בכך איזושהיא הודאה בפני עצמי שגם אני בן אנוש וזקוקה כנראה לקצת עזרה חיצונית..לא בכול דבר אני יכולה לטפל לבד או שיכולה אבל בקושי עצום...אז אם אפשר להקל, אז למה לא? בקיצור, כפי שהנכם מבינים אני שייכת לאותה קבוצת אנשים החושבים שפנייה לפסיכולוג הוא מעשה כמעט "מגונה"...או שרק "פסיכים" נגשים לפסיכולוג... בקיצור, זהו צעד ענק עבורי. אני אומנם לא נתפסת בו מדיי ורואה בו כדבר "המושיע"... אבל אני בהחלט רוצה לנסות. לנסות לעזור לעצמי ולטפל בעצמי. בכול אופן, מקווה שזה יהיה חד פעמי או מספר בודד של פגישות. האם מישהוא יכול לשתף אותי מנסיונו? למה לצפות בפגישה זו? מהו ה"חוזה הטיפולי" עליו חותמים? תודה
לקחת את עצמי בידיים...לפני שיהיה מאוחר מדי ואפול לתהום שאין ממנה חזרה או שזה יהיה קשה יותר מהנפילה אליה. בכול אופן, החלטתי ללכת לפסיכולוג...לקח לי חודשים "להתבשל" עם העניין...כי מה פתאום ש-א-נ-י אפנה לעזרה חיצונית מקצועית? אני??? חוץ מזה, חשבתי שאני "נאורה" אך מסתבר שבעניינים אלו ממש לא! אני כל כך מתביישת בכך עד שלא סיפרתי לאף אחד פרט למישהי אחת שאמורה להמליץ לי על מישהו והשבעתי אותה לא לספר... עד כדי כך מצבי חמור ומביש... מקווה שזה יעזור. מקווה שלא אכנס לאלם בפגישה כי רוב הסיכויים שזה יקרה או שלא אהיה מסוגלת להיות פתוחה עמו או שלמה עם עצמי. האמת, אין לי מושג למה עליי לצפות...רק יודעת שעברתי צעד ע-נ-ק בעצם העובדה שאני רוצה לעשות זאת... יש בכך איזושהיא הודאה בפני עצמי שגם אני בן אנוש וזקוקה כנראה לקצת עזרה חיצונית..לא בכול דבר אני יכולה לטפל לבד או שיכולה אבל בקושי עצום...אז אם אפשר להקל, אז למה לא? בקיצור, כפי שהנכם מבינים אני שייכת לאותה קבוצת אנשים החושבים שפנייה לפסיכולוג הוא מעשה כמעט "מגונה"...או שרק "פסיכים" נגשים לפסיכולוג... בקיצור, זהו צעד ענק עבורי. אני אומנם לא נתפסת בו מדיי ורואה בו כדבר "המושיע"... אבל אני בהחלט רוצה לנסות. לנסות לעזור לעצמי ולטפל בעצמי. בכול אופן, מקווה שזה יהיה חד פעמי או מספר בודד של פגישות. האם מישהוא יכול לשתף אותי מנסיונו? למה לצפות בפגישה זו? מהו ה"חוזה הטיפולי" עליו חותמים? תודה
...) ואם חושבים על זה בהגיון, מה, אם יכאב לך הגב לא תלכי לעשות שיאצו???? בקיצור, מאחלת לך שתרגישי טוב, באהבה, אגנס.