באמת אין צורך שתריבו
שניכם אמרתם דברים נכונים, אך כל אחד ודעתו-וכך גם במקורות מידע כל אחד ימליץ על שיטה אחרת. דעתי האישית בנושא: קודם כלור תלוי בהרבה דברים כמו כמה תוספת מלאכותית נעשתה למים וטמפרטורת המים (גרף המסיסות של גזים עולם ביחס לירידת הטמפרטורה). בנוגע למתכות ושאר החומרים שעם הזמן ועם הדיפוזיה מתחילים להצטבר במים זה נכון, אך זה לא קשור לאנטי כלור. יש אנטי כלור, ויש כימיקלים לטיפול בתרכובות לא רצויות-יכול להיות שיש אנטי כלור משולב עם מפחית רעלים אך אנטי שתקנה אנטי כלומר "רגיל" הוא רק יטפל בכלור. כן חומרים בהחלט יכולים להצטבר במים (אני לא מתייחס לתרכובות ניטרט, אמוניה, פחמן דו חמצני וכאלו שנוצרות באקוריום, רק כאלו שמגיעות במים עצמם), הסיבה העיקרית-התאדות. במקרה שלנו המים מתאדים אך המומסים שבמים (מלחי נתן, אשלגן, מגנזיום, סידן וכו') אינם מתאדים וכך יכול להיות שעם הזמן מאוד מאוד לאט יווצר מצב שריכוז המומסים יעלה באחוזו. אני אישית נגד להשתמש בחומרים כימיים, כימיה ובילוגיה לדעתי אלו נושאים שעדיף לא לשלב יותר מידי באקוריום והמטרה היא ליצור מערכת אקסוזיומית ואקולוגית (סליחה אם אני טועה במושג, הכוונה היא לסביבה מאוזנת) כמו בקטריות שעושות את רוב העבודות פירוק רעלים. כמו שנאמר מעליי מומלץ לעשות ריענוני מים, אני מעדיף 20 אחוז כל שבוע. ובנוגע לכלור, אם אתם ממלאים מדלי-תנו לו לעמוד יום שלם לפני ההכנסה לאקוריום, ואם בכלל יש משאבת אויר מיותרת אז לאוורר איתה 2-4 שעות לפני ההכנסה לאקוריום. אצלי המילוי נעשה בעזרת צינור, ככה שהכלור מגיעה לאקוריום ישירות-אני משתדל שהזרם יתפזר כמה שיותר לפני שהוא פוגע במים (פיית הצינור נמצאת מעל לקו המים וככה נוצר מפל מים) וממכוון את המשאבת אויר למקסימום עוצמה (משאבה עם ויסות, ו2 יציאות שמתחברות לאבן אויר 80 ס"מ). וכלור לא הטריד אותי עד היום ולשמחתי אני נמנע מהוספה של עוד חומרים למים.