החלק החסר
בצעירותי, כאשר ילד מהשכונה היה מרביץ לי או מעליב אותי, רצתי ישר הביתה אל אמא ובעינים בוכיות ספרתי לה מה עולל לי אותו ילד. אמא תמיד יודעת איך לנחם ותמיד יש לה את המילים והשורות הכי נכונות ותמיד יודעת איך להרגיע והכל היה נרגע, החיים היו חוזרים שגרה, הכאב היה נעלם. זה מדהים איך לאמאות יש את הקסם הזה להעלים כל כאב, לדעת על איזה כפתור ללחוץ כדי שמה שמקולקל ישוב לפעול. הבעיה שלי היא שאני מקולקלת ותרייסר אמאות לא יצליחו לתקן את מה שמקולקל אצלי. איך אפשר לתקן לב מדמם, שכל יום שעובר מפשיל מעצמו טיפה אחר טיפה ונדמה שבקרוב כבר לא ישאר ממנו כלום, הוא יכחד. כל מה שרציתי זה לאהוב אותך, אהובתי. אהבה טהורה ונקיה. לצעוד ביחד, לא במגביל, לא שאחת קדימה והשניה מאחור, אלא ביחד ואזמה שכולם תוקעים מבטים ואז מה שכולם מתלחששים, הם לא מבינים! הם לא מבינים את ההרגשה שאת מרכיבה פאזל וחסר לך חלק אחד כדי שהפאזל יהיה גמור ותוכלי לצפות על הפאזל תלוי על הקיר ולומר זאת אני, אף אחד לא עזר לי, אני עם עצמי לבדי. את הוא אותו חלק חסר בפאזל, אותו חלק שחפסתי במשך שנים ובאת אלי והשלמת לי את הפאזל שכל כך רציתי לסיים. אבל עזבת, הלכת להיות החלק החסר של מישהי אחרת ועכשיו הפאזל שלה מושלם ובשלי...שוב חסר חלק. ואני מנסה, רק ה' יודע כמה אני מנסה למצוא שוב את החלק החסר שישלים לי שוב את הפאזל, אך כל חלק שאני מנסה להרכיב לא מתאים. רוב החלקים בכלל לא רוצים, יש חלקים שרוצים רק ללילה אחד והולכים, יש את אותם חלקים שעדין לא החליטו איזה פאזל הם בוחרים ואני כבר עשיתי את הבחירה, אז איך זה שאני עם חתיחה חסרה? אתמול הלכתי ברחוב, צפיתי בשמיים וראיתי קשת, היא כל כך יפה הקשת, כל כך מושלמת שלרגע היה נדמה שכל העולם נדם. ישבתי וצפיתי בקשת עד שנעלמה. הקשת כל כך גאה בצבעים שלה. אני מקווה שיבוא יום וגם אני אהיה גאה בצבעים שלי. ולך אהובתי, אני מקווה שאת גאה בהחלטה שהחלטת בשביל שתינו. אני מקווה שאת גאה בדרכך החדשה. רק בקשה אחת לי אליך, אל תשכחי אותי כי אני לא אשכחך לעולם! נסי לרפא את הבעיה הזאת אמא כי אני כבר נואשתי!
בצעירותי, כאשר ילד מהשכונה היה מרביץ לי או מעליב אותי, רצתי ישר הביתה אל אמא ובעינים בוכיות ספרתי לה מה עולל לי אותו ילד. אמא תמיד יודעת איך לנחם ותמיד יש לה את המילים והשורות הכי נכונות ותמיד יודעת איך להרגיע והכל היה נרגע, החיים היו חוזרים שגרה, הכאב היה נעלם. זה מדהים איך לאמאות יש את הקסם הזה להעלים כל כאב, לדעת על איזה כפתור ללחוץ כדי שמה שמקולקל ישוב לפעול. הבעיה שלי היא שאני מקולקלת ותרייסר אמאות לא יצליחו לתקן את מה שמקולקל אצלי. איך אפשר לתקן לב מדמם, שכל יום שעובר מפשיל מעצמו טיפה אחר טיפה ונדמה שבקרוב כבר לא ישאר ממנו כלום, הוא יכחד. כל מה שרציתי זה לאהוב אותך, אהובתי. אהבה טהורה ונקיה. לצעוד ביחד, לא במגביל, לא שאחת קדימה והשניה מאחור, אלא ביחד ואזמה שכולם תוקעים מבטים ואז מה שכולם מתלחששים, הם לא מבינים! הם לא מבינים את ההרגשה שאת מרכיבה פאזל וחסר לך חלק אחד כדי שהפאזל יהיה גמור ותוכלי לצפות על הפאזל תלוי על הקיר ולומר זאת אני, אף אחד לא עזר לי, אני עם עצמי לבדי. את הוא אותו חלק חסר בפאזל, אותו חלק שחפסתי במשך שנים ובאת אלי והשלמת לי את הפאזל שכל כך רציתי לסיים. אבל עזבת, הלכת להיות החלק החסר של מישהי אחרת ועכשיו הפאזל שלה מושלם ובשלי...שוב חסר חלק. ואני מנסה, רק ה' יודע כמה אני מנסה למצוא שוב את החלק החסר שישלים לי שוב את הפאזל, אך כל חלק שאני מנסה להרכיב לא מתאים. רוב החלקים בכלל לא רוצים, יש חלקים שרוצים רק ללילה אחד והולכים, יש את אותם חלקים שעדין לא החליטו איזה פאזל הם בוחרים ואני כבר עשיתי את הבחירה, אז איך זה שאני עם חתיחה חסרה? אתמול הלכתי ברחוב, צפיתי בשמיים וראיתי קשת, היא כל כך יפה הקשת, כל כך מושלמת שלרגע היה נדמה שכל העולם נדם. ישבתי וצפיתי בקשת עד שנעלמה. הקשת כל כך גאה בצבעים שלה. אני מקווה שיבוא יום וגם אני אהיה גאה בצבעים שלי. ולך אהובתי, אני מקווה שאת גאה בהחלטה שהחלטת בשביל שתינו. אני מקווה שאת גאה בדרכך החדשה. רק בקשה אחת לי אליך, אל תשכחי אותי כי אני לא אשכחך לעולם! נסי לרפא את הבעיה הזאת אמא כי אני כבר נואשתי!
