החלק המתסכל ביותר הוא לחזור תמיד לאותו מקום|ט

[noname20000000]

החלק המתסכל ביותר הוא לחזור תמיד לאותו מקום|ט

איך בחורה בת 21, אחרי שנים של דיכאון, אחרי שנים שבהן המצב מחמיר, אחרי שמחשבות אובדניות הפכו עבורה להרגל יום יומי, אמורה לרצות להמשיך הלאה?
איזו אופטימיות יכולה להיות לי כדי להמשיך את עשרות השנים הבאות, כשכל יום בעצמו הוא גיהינום?

מתי מגיע החלק שבו אני משלימה עם המצב? מפסיקה לשנוא את עצמי?

ושאלה - ידוע למישהו על קבוצת תמיכה לדיכאון באזור המרכז?

 

[noname20000000]

^

 

[אלומת האור]

עצה שנתנו לי ואני מוצאת שעוזרת לי כשאני

מיישמת אותה, זה לחיות מדי יום ביומו, כל יום ליום אחד בלבד. ואם קשה - אז לחלק לשעות.
האם את מטופלת איכשהו? איך את מעבירה את הזמן?
אני יכולה להגיד לך שאחרי שנים של תיעוב עצמי, למדתי קצת לחבב את עצמי. לא ממש לאהוב, אבל כן להיות מסוגלת לראות את הדברים הטובים שלי ולנסות להגדיל את ההתמקדות שלי בהם. אני אישית עשיתי את זה באמצעות קבוצות התמיכה של אכלני יתר אנונימיים.
אני לא מכירה קבוצות תמיכה לדיכאון, מקווה שמישהו יוכל לעזור לך. בינתיים את כמובן יכולה להישאר אתנו ולנסות לשאוב מעט עידוד מהחבר'ה הנפלאים שיש פה

 

[noname20000000]

תודה אלומה.

אני חייבת לציין שאני מאוד מעריכה את המסירות שלך כלפי הפורום.
תמיד מגיבה, תמיד מנסה לעודד. פשוט... תמיד נמצאת כאן. עבור כולם.

באשר לעצה - זו בהחלט עצה שדבוקה אצלי בראש תמיד, אבל אני מתקשה לממש אותה. אני מניחה שאני פשוט מרגישה כל כך עייפה מהמאבק הזה. אני רוצה להאמין כשאנשים סביבי אומרים לי ש"יהיה בסדר" אבל אני שומעת את ה"יהיה בסדר" הזה כבר אינספור פעמים בשנים האחרונות, והעובדות מדברות בעד עצמן :\

 

[אלומת האור]

אז בואי ננסה לפרק את זה

תנסי לפרק את הדיכאון שלך ואת העומס שלך לפרטים יותר קטנים ואולי אז יהיה קל יותר להתמודד איתם. בדרך כלל כשיש עומס רב והכול ביחד, זה יוצר סוג של כאוס, שקשה מאוד להתמודד אתו. בגלל זה אני מציעה שתנסי לפרק את זה. הרבה יותר קל להתמודד עם בעיה ואז עוד בעיה וכו', כשרואים יותר אוויר בעיניים. אחרי שתרשמי את כל הבעיות (את לא חייבת כאן), תנסי לתעדף אותן לפי סדר החשיבות.

והמון תודה על המחמאות - זה בהחלט מחזק ומשמח אותי

 

[noname20000000]

אני חוששת שהבעיות שלי אינן אפילו ממשיות.

כל הקשיים שיש לי מקורם בראש שלי.
השנאה העצמית שיש לי, חוסר ההשלמה עם הדיכאון, הפסימיות, וכו' וכו'.

אני כל כך עייפה כי כמעט אף פעם אין לי מנוחה מעצמי.

 

[אלומת האור]

ועדיין הן מציקות לך

לכן אני מציעה לפרק את כל מה שמציק לך לפרטים. כשיש גודש כזה של בעיות, הכול נראה גדול ובלתי אפשרי להתמודדות.

 

[תאום2]

האם ניסית טיפול תרופתי?

 

[noname20000000]

כן.

בארבע השנים האחרונות לקחתי פלוטין (כמו פרוזאק) והגעתי בתקופות מסוימות למינון של 60 מ"ג.
כרגע אני לוקחת 10 מ"ג של אדרונקס.