החלק הרגשי של ציטוטק

[GNews78]

החלק הרגשי של ציטוטק

שלום בנות יקרות, ביום חמישי בערב לקחתי ציטוטק לאחר שבשבוע 7 פלוס 4 פסק הדופק. הכדור השפיע תוך שעתיים אז התחילו התכווצויות חזקות מלוות בהקאות וכעבור מספר שעות החל דימום חזק. לחלק הזה התכוננתי. כעבור 3 ימים הדימום נחלש ואז כאבי בטן.. הולכת לשירותים (סליחה על התיאורים מכאן) ונפלט החוצה מה שנראה כמו השק הריון. אני לא יודעת אם זה זה או לא אבל זה נורא הבהיל אותי ופתאום הכתה בי ההכרה שזהו! אין! שזה אמיתי! שזה יכול היה להיות הילד שלי וזה איננו. פרצתי בבכי מטורף שלא הצלחתי לעצור. כאב חזק בלב. של אובדן. רגשות קשים. הצפה. לזה לא התכוננתי. לא ידעתי (((( הלב שלי כואב ביותר... איך לא ידעתי? איך לא נערכתי? איך לא התכוננתי? איך מתגברים? עד לפני שבוע לא ידעתי על קיומו של הפורום הזה. כל כך קיוויתי לא לקחת בו חלק.. ובכל זאת מודה על כך שהוא קיים ומודה עליכן שכותבות, משתפות, עונות ומתמודדות..

 

[מרעישה בשקט]

משתתפת בצערך על האובדן

אחד האתגרים בציטוטק (ובהפלה ספונטנית) זה העימות עם מה שרואים. הכל קורה מול העיניים ולפעמים בחוסר סנכרון עם מה שקורה בלב ובנפש באותו הזמן.
חוויתי יותר מדי פעמים את הרגע הזה שבו שוקעת ההבנה והלב נשבר לרסיסים, וזה קורה לא רק עם ציטוטק.
הרגע הזה יכול להיות כשמבשרים על הדופק שפסק, או תוך כדי ההפלה ובמקרים מסויימים אפילו כמה ימים אחרי שההפלה הסתיימה.

כמו בכל דבר שקשור לילודה ולאובדן, גם היציאה מהתהום משתנה מאישה לאישה ועשויה להיות שונה גם אצל אותה אישה בין אובדנים שונים.
אחרי ההפלה של ההריון הראשון שלי, ההצלה שלי היתה החזרה לעבודה. חזרתי לעבודה וזייפתי שיגרה ובסוף הצלחתי להתחבר לשיגרה.
בהפלות הבאות כבר הייתי אמא, אז הבת שלי היתה השיגרה ובהפלות 2+3 היתה גם עבודה לחזור אליה. בהפלות 4-6 כבר לא עבדתי והשהות לבד בבית בימים שאחרי ההפלות לא עשתה לי טוב.
אני חושבת שעבורי עובדת השיטה fake it 'till you make it - זייפתי חיוכים וכשנשאלתי מה שלומי עניתי "מצוין", ואחרי כמה ימים או שבועות החיוכים כבר לא היו מזוייפים ושלומי באמת היה מצוין בהתחשב בנסיבות.

מאחלת לך שזו היתה ההפלה הראשונה והאחרונה שלך ושההריון הבא יגיע כשתרצי בו ויסתיים במועד ובידיים מלאות.

 

[איןאריותכאלה]

נדמה לי

- בלי לזלזל חלילה בחלק המאד גרפי של הפלה בציטוטק - שהחלק שבאמת קשה לך הוא החלק של האובדן, כי גם לו היית בוחרת בגרידה, עדיין היית מתעוררת ללא הריון. הריקנות הזו משותפת לכל הדרכים לסיום הריון שלא במועד.
איך מתמודדים את שואלת. אין מתכון אחד. אין רק דרך אחת שמתאימה לכל אשה שאיבדה הריון. יש שמיד מנסות להיכנס להריון חדש. יש שמשקמות קודם את הנפש, לבד או בעזרת טיפול. יש שחוזרות מיד לשגרה ויש שלוקחות פסק זמן. יש שפונות ליוגה, ריקוד, אמנות, כתיבה ע"מ לבטא את רגשותיהן. יש שנעזרות בתרופות. היו שקעקעו את גופן. לאורך זמן, תוך ניסוי וטעיה, את תמצאי את הדרך שלך להתמודד עם האובדן, להכיל אותו בתוך מארג חייך. אנחנו פה כל הזמן, לכל אורך הדרך, ככל שתרצי לחלוק אותה איתנו.

 

[GNews78]

ברור לי שהחלק הקשה זה האובדן

העניין הוא שעם ציטוטק זה גם ישר בפנים שלך. לא נתתי על זה את הדעת קודם לכן ואולי אם הייתי נותנת על כך את הדעת לא הייתי מתרסקת והנחיתה הייתה יותר רכה. ואולי לא. אולי זה חלק מהעניין ואין דרך להתכונן באמת. תודה על המענה וההכלה. אביב שמח ופורח לכולנו

 

[GNews78]

תודה על התגובה

מאחלת יחד איתך ועבור שתינו שלא יחזור שוב.. ובנימת החג המתקרב שתמיד נמצא את חרותנו. גם בזמנים מורכבים.. תודה רבה ואביב שמח

 

[אמאלוסי]

חיבוק

יקירה, משתתפת בצערך.
את שואלת - איך מתגברים ? פשוט חיים. בוכים, כועסים, הכל מהכל.
אני אכתוב לך מה היה אצלי - בכיתי, כעסתי על עצמי שכביכול עשיתי זה ועשיתי זה (כמובן ששום דבר שאנחנו עושות לא יכול לגרום לדופק להיפסק), לא הייתי מרוכזת בעבודה, לא עניין אותי כלום, לא שימח אותי כלום.
אבל לאט לאט חזרתי למסלול - שמתי לב שהתחלתי לחייך לשטויות ברדיו בערך חודש אחרי.
כמובן, כל אחת והקצב שלה. תהיה קשובה לעצמך ובמידה ואת רואה שתקופת העצבות מתארכת או , לחילופין, שיש לך בעיות שינה / אין תאבון תפני לעזרה מקצועית - פסיכולוג או פסיכיאטר.
מאחלת לך שבקרוב יהיו בשורות טובות.
ולגבי פורום זה - תראי מה טוב לך. לא ממליצה לגלגל ולקרוא אותו. כי הפלות חוזרות מאוד נדירות - אחוז בודד מנשם חווה אותן ואת סתם תכניסי לעצך סרטים לראש לפני הריון נוסף.

 

[אמאלוסי]

מוסיפה

מתיחסת לקטע שלקחת ציוטק וראית גוש שנפלט. לדעתי, בשלב הזה שק נורא קטן וסביר יותר שראית קריש דם.
תכלס זה לא משנה.
מה שצריך לחזק אותך זה שגוף שלך חכם - הוא יודע לנקות את עצמו ובבוא הזמן יידע גם לשאת את ההריון התקין.

 

[כבשה0פועה]

חולקת על מה שכתבת לגבי הגוש, אמאלוסי

גם בשבוע מוקדם (7-8) הגוש שנפלט הוא שק הריון ברור ומובהק דיו כדי להבין במה מדובר.
כמו שכתבה סימון בהמשך - זה מראה עוצמתי, רגע מכונן.
מצטרפת כמובן לחיזוקים ולאיחולים ששלחת
&nbsp

 

[רונדה15]

קשה וכואב.

קשה וכואב מאוד, יכולה רק לשלוח לך חיבוק ולשתף אותך במילים מתוך פוסט שכתבתי אתמול,
הוא מפורסם אצלי בבלוג. מילים יכולות לשחרר ולהקל על כאב. וגם אני כמוך שמחה שהנשים כאן
משתפות כותבות ומספרות על התמודדות שלהן, כך אני מרגישה לא לבד במערכה.


"לא יודעת אם טוב עשיתי שנתתי כך לאצבעות שלי להוביל את העיניים לקרוא על האובדן של אחרות.
המילים שקראתי שם עוד מהדהדות לי בגוף, כל כך הרבה כאב, הוריד אותי למטה, הפשיר כאב
שקפאה שנטמן עמוק מתחת לעור והרקמות החיות. בדיעבד, במחשבה מעמיקה יותר, אם
הסתכלות קדימה, למרות העצב, הכאב התסכול הדמעות חוסר הרצון להאמין שגם אני חוותי אובדן,
אני מרשה לעצמי לקחת מאותן שורות כואבות, מהמילים של הנשים עצמן שחוו אובדן, תקווה וכוחות
מחודשים. אנרגיה אחרת הייתה שם באותו הפרום, אנרגיה ממקורות אחרים – מתוך הרחם . הרי
מאחורי כל פוסט, שאלה או שתיקה רועמת, מסתתרת אישה, אישה חזקה, אישה עם רצון להרות,
בדיוק כמוני, אישה שעברה שעוברת ועוד תעבור מילים רבות כדי להגשים חלום להרות ללדת ילד
בריא.

כל יום מחדש מחלחלת בי הרגשה של השלמה וצמיחה קדימה, מאחלת שלא נדע לעולם אובדן."




[URL]http://www.tapuz.co.il/blogs/userblog/rz5[/URL]

 

[שירהד1]

רונדה15, תודה שבחרת לכתוב פה את הדברים המרגשים

 

[סימון בוליבאר]

אני כן חושבת שמראה עיניים זה דבר רב עוצמה ביותר

וזה כן משפיע על עוצמת חוויית האובדן לדעתי. יכול להיות שהיתה מגיעה לך תגובה דומה ממילא, ויכול להיות שלא, וההפנמה היתה ללא ספק מגיעה כך או אחרת כי ככה זה. אבל אין ספק שלראות במו עינייך את השק זה מאד משמעותי וזה הלם רציני. אני ראיתי את השק יוצא בשבוע 8 לפני איזה 7 שנים, ולעולם לא אשכח את המראה הזה. אין לי מזה שום טראומה או משהו דומה לזה, וזה לגמרי מאחוריי, אבל את המראה אני זוכרת במדוייק. אני חושבת שלעבור הפלה בבית, עם ציטוטק או בלי, זה דבר קשה ביותר וזה לגמרי צריך להיות משהו שמדברים עליו ונערכים לקראתו, לא שאפשר באמת להיות מוכנות לזה, אבל לפחות לדעת למה לצפות.
&nbsp

 

[רונדה15]

ריקנות.

מראה עיניים או התאוששות לאחר גרידה על מיטה בבית חולים ציבורי או פרטי זהו כאב פיזי
וכמו שכתבת רב עוצמה, הריקנות שבאה לאחר יום או יומיים היא בלתי ניתנת לכתיבה יחד עם זאת אין ספק שריקנות מעוררת לחפש את המילוי.
&nbsp