החמות סיפרה את הילדות מבלי לשאול את ההורים

[פרפרי אהבה]

החמות סיפרה את הילדות מבלי לשאול את ההורים

עובר עליי קצת סופשבוע משעמם אז חזרתי אחורה לראות כמה פרקים של סברי מרנן מעונות קודמות ונתקלתי בפרק מאוד מצחיק שבו ריקי אוספת את הילדות של שני ובעלה מביה"ס ועל הדרך לוקחת אותן למספרה וגוזרת להם פוני- מבלי לקבל אישור מההורים. שני כמובן כועסת וריקי כרגיל משחקת אותה תמימה ושואלת "אבל מה עשיתי" ונותנת תירוצים...

מה דעתכם על סיטואציה כזו

האם קרה לכם מקרה כזה או דומה

איך הייתם מגיבים

האם אתם מבינים גם את הצד של ריקי שמבחינתה רק רצתה להקל על שני

 

[dori78]

דוגמה מצויינת ל"פתיחת חזית".

כמו בכל דבר - גם לענייני תספורת והעדפות של ההורים בנושא יש פעם ראשונה.
בשלב שבו הילדים מסתפרים באופן סדיר (כלומר: אחרי גיל 3)
הסבתות משני הצדדים כבר אמורות להכיר את ההעדפות של האם.
אם מדובר באמא שלא מעוניינת שהסבתא תתערב בדברים כאלה - אז לא עושים את זה.
אם מדובר באמא שאין לה בעיה שיספרו את הילדים (ממילא זה גדל) - איפה הבעיה?

שלא לדבר על סבתא שמחליטה לספר את הילד בן השבע, למרות שהילד לא רוצה וההורים הסכימו שיישאר עם שיער ארוך...

והנה בדיוק למה יש אמהות שלא מוכנות לתת לסבתות לבלות עם הילדים בלי השגחה:
כי כשעושים משהו נגד רצונן באופן מובהק ועוד מתרצים תירוצים - זה ממש לא בונה אמון...

 

[בשמת9]

אני למרות מה שכתבתי לעיל, בחיים לא אעשה זאת גם עם רשות

הם נכדיי ולא ילדיי וגם אין לי ידיים טובות לספר יפה
&nbsp
רק שיתנו לי לאהוב אותם!!!!! זה מה אני רוצה.

 

[ערדושקה]

צריכים לקחת פרופורציות....

אם הבנות כבר עם פוני ובאמת הוא ארךך ומפריע מחווה כזו של לקחת אותן לגזור את הפוני אינו עילה למלחמת עולם שנייה....בכל שינוי תספורת אם בכלל צריך תאום עם האמא....אם כל הרצון הטוב לעזור..

 

[הייתיאביבקיץ]

אגב, ומה היתה תגובת הילדות עצמן?

לא ראיתי את הפרק, אז אני תוהה אם יש כאן מאבק בין אמא לסבתא, והילדות הן רק בובה...
לילדות היה רצון משלהן?

 

[פרפרי אהבה]

הן לא ממש הגיבו, למיטב זכרוני

רק כשמיכל , אישתו של האח, אמרה מיליון פעם שהיא לא מאמינה שריקי עשתה את זה- הילדות שאלו את שני ושי אם הם לא אוהבים את התספורת שלהן...

 

[הייתיאביבקיץ]

מחזק את תחושתי שיש שם בסך הכל מלחמת כוחות

שתי נשים שמתגוששות, כלה וחמות.
הפעם הילדות הן ״המגרש״, בפעם אחרת, אולי, בישולים או הוצאות כספיות.

אני חושבת שזו אחת הסיבות שלא התחברתי לסדרה הזאת. הם מקצינים עד כדי כך, שאני לא מצליחה להזדהות עם אף אחד.

אפילו ב״אוהבים את ריימונד״, שמציגים את האם-טיפוס של חמות שתלטנית, אפשר להבין מה מניע את הדמויות, ולהזדהות קצת עם כל אחת מהן. אפילו עם החמות. ושם, הכלה הרבה פעמים כן מודה שהיא גם אוהבת את חמותה. זה לא שחור ולבן.

 

[הפוך עם ראש כפול]

אוחחח איך אהבתי את "ריימונד"! הצלחתי להזדהות גם עם הכלה
וגם עם החמות בעת ובעונה אחת. ככה זה כשסדרה עשויה באופן אינטליגנטי וכתובה חכם ואנושי.
זכור לי במיוחד פרק בו הכלה, שבד"כ מתגוששת הרבה עם החמות, אומרת לאמא שלה ש"למה את לא יותר כמוה?", מה שבבת אחת הראה את כל המורכבות של היחסים והרגשות ביניהן. שום דבר בחיים הוא אף פעם לא שחור ולבן, דברים הם תמיד בגוונים של אפור, והסדרה הנהדרת הזו השכילה להראות את זה שוב ושוב.

 

[אורלי791]

דעתי שתמיד עדיף לשאול את ההורים לפני

לא צפיתי בפרק המדובר אז דעתי הכללית היא לשאול את ההורים לפני שעושים משהו כזה שיש סיכוי שלא ימצא חן בעיניהם או סותר את ההעדפות החינוכיות או הטיפוליות שלהם. גם כשאני עוזרת עם אחיינים שלי אני משתדלת לשאול את ההורים שלהם על כל דבר שנראה לי שעלול יהיה לגרום להם אי נוחות, היום בעידן שיש לכל אחד מכשיר נייד ורוב האנשים זמינים זה די פשוט, לא מבינה למה לא לשאול קודם את ההורים, גם אם הכוונה לעזור ולהקל עליהם, על מנת למנוע מראש אי נעימויות או אי הבנות. במקרה המתואר הייתי מצפה שריקי תתנצל ותשתדל ללמוד להבא, ואם ריקי מתנצלת אז הייתי מצפה משני שתקבל יפה את ההתנצלות ותיתן צ'אנס.

 

[ayaht]

ריקי משחקת בסדרה הזו ביץ' מהגיהנום. שטן. האויר קופא סביבה

לדעתי היא משחקת מעולה ומצילה את הסידרה.

בחיים האמיתיים.. חמות שפועלת ככה, שלא תתפלא אח"כ אם הפעם הבאה שהיא תפגוש את הנכדים תהיה כשהם יהיו זקנים עם קרחת..

יש דברים שלא עושים

 

[חייבתלהגיב]

דעתי ששיער זה שטויות, והוא צומח מהר.

אלא אם יש למחרת אירוע או צילומים או משהו כזה - לא היה מטריד אותי. אם לא הייתי מעוניינת שתחזור על זה הייתי אומרת לה.
תכלס איך שאני לפעמים גוזרת להן את הפוני, הסבתות הן אלה שצריכות לכעוס עליי

.

 

[בשמת9]

אהבתי

 

[רזאי]

מבחינתי שיער הוא לא שטויות. אני הייתי לוקחת את זה קשה.

בילדותי הייתי בוכה שעות ארוכות אחרי כל תספורת. אולי זה בגלל שאמא שלי תמיד החליטה איך אני צריכה להסתפר, בלי להתחשב בדעתי. רק מגיל 16 היא הרשתה לי ללכת לבד לספר, ואז נגמרו הצרות, אבל ההרגשה הרעה נשארה.
הבת שלי נולדה קירחת, והשיער שלה צמח לאט ומעט עד גיל ארבע בערך. לא היתה שום אפשרות לקצר אותו, ושהיא עדיין תראה ילדה ולא ילד.
חמותי לעומת זאת, ממש אוהבת שיער קצוץ. מהרגע שהשיער שלה היה ארוך מ5 ס"מ, היא התחילה לנדנד לנו שצריך לספר את הילדה. עד היום היא מנסה להסביר לקטנה שעדיף לה לקצץ את השיער. מזל שהיא מעולם לא התנדבה לבלות איתה לבדה, או להיות בייביסיטר, כי היא בטח היתה לוקחת אותה לגילוח קרקפת, וגורמת לפיצוץ ביחסים הרופפים ממילא.

 

[חייבתלהגיב]

גם אצלנו השיער צומח לאט

והילדות די קרחות עד גיל שנתיים - וגם אני הייתי כזאת. את אמא שלי זה הדאיג - אותי כבר לא כי היה לי הניסיון של עצמי, ואין לי שום בעייה של צמיחת שיער או משהו בסגנון. אצלנו הן (הגדולות) הלכו פעמיים לספר, נדמה לי (הקטנה בכלל לא), ושאר הזמן אני מספרת אותן - פוני ו/או אורך (לקטנה סיפרתי פעם אחת את הפוני בינתיים). וכאמור, אני לא ממש שיא הכישרון בתחום, ובמיוחד בהתחלה לקח לי זמן להתחיל לגזור להן כמו שצריך, ולא פוני קצר מדי ומגוחך. הן קיבלו את זה בשלוות נפש - הסבתות קצת פחות. השנייה לפעמים מבקשת להסתפר קצר, אבל ברגע האמת משתפנת. היא זאת שאני מספרת הכי הרבה, כי לאחיות שלה יש שיער מתולתל, שתכלס הפוני בו גם ככה נראה די מטופש ופונה לכל מיני כיוונים, ואילו לה יש שיער חלק ומאוווווד מתאים לה פוני - וכשאני גוזרת ישר ולא יותר מדי זה מעולה. בפעם האחרונה שהיא הסתפרה, אגב, היא זו שסיפרה את עצמה, מול המראה (היא בת 8). מאחר ששיער הוא שטויות מבחינתי זה לא הפריע לי, והיא קיבלה רשות לעשות את זה - אבל כשהיא חזרה מהשירותים בעלי ואני נחרדנו לראות שהפוני היה באלכסון ושאפנו אוויר בבהלה (לא יודעת איך מתארים את זה יותר טוב) והיא נבהלה והתחילה לבכות. ואז התברר שהיא סיפרה את הפוני מעולה ופשוט הסיטה אותו הצידה כשהיא הגיעה להראות לנו... אבל את הטראומה כבר עשינו לה

.

 

[רזאי]

לשמחתנו כבר עברנו את השלב הזה,

והשיער של הקטנה צומח יפה. הוא משמש מסגרת לפנים, והיא מאוד אוהבת אותו. הצעתי לה לקצר אותו לקארה, כדי שיהיה לה פטור מקוקו בביה"ס, אבל היא מהססת.
בכל מקרה, אני למודת טראומות, ותמיד נותנת לה להחליט לבד. היא בוחרת את הסנדלים והנעליים, הבגדים, והתספורות, הכל לפי טעמה. אני אטיל ווטו רק אם היא תבחר נעלי עקב, או בגד כמעט נטול בגד. אני חושבת שזה לא יקרה בשנים הקרובות, וכשזה יקרה היא כנראה כבר תהיה בגיל בו אני לא ממש אוכל להטיל ווטו

לחמותי אין אישור להחליט בענייני הילדים, אבל מכיוון שהיא מבלה איתם מעט מאוד, ולא ממש מכירה אותם, היא מסתפקת בלתת כסף. זה סידור נוח לכל הצדדים.

 

[חייבתלהגיב]

גם אני נותנת להחליט לבד

כשהן מעוניינות - ורק כשהתאמת הצבעים מזעזעת במיוחד אני מעירה להן (ואז הן בוחרות אם בכל זאת לצאת כך או לא). אפילו הקטנה בוחרת לעצמה את הסנדלים והנעליים. לגדולה לא מאוד אכפת, והיא בעיקר מעדיפה שיעזבו אותה בשקט, אז השנה היה סופר קל לקנות לה סנדלים ונעליים - קנינו את מה שהכי דומה למה שהיה לה שנה שעברה, היא מדדה פעם אחת, אמרה שזה בסדר, וזהו. עם השנייה לקח שעות... אגב, גם השנה קנינו בגלי, והסנדלים של הקטנה כבר נקרעו מקדימה, כשלא הגענו אפילו עד אמצע יולי (נראה לי שקנינו לה לפני חודש או משהו בסגנון).
בגדים אני לרוב קונה בלעדיהן, אבל כשהן נמצאות אז השנייה באה איתי לחפש, ולגדולה שוב לא אכפת. הייתה תקופה שהיה לה אכפת והיו לה בקשות מיוחדות - אבל גם אז היא לא באה איתי אלא אמרה לי מה לקנות (גיל 4 - לא מוכנה ללבוש יותר חולצות חלקות בלי ציור. תחילת בית הספר - תקופה שהיא לבשה רק שמלות ארוכות שהיא קראה להן fighting dresses משום מה. ואחר כך תקופה שהיא הסכימה ללבוש רק בגדים שהם "קול" - בצבעי אפור, שחור, וכו') - מאז שהגענו לארץ ויש תלבושת אחידה היא בכלל בקושי מתעניינת בבגדים ופשוט לובשת בגדי בית ספר אלא אם אני אומרת לה להחליף.
הקטנה אוהבת בעיקר שמלות, ואילו השנייה לא מוכנה ללבוש שמלות כרגע (בעבר היא רק לא הייתה מוכנה ללבוש שמלות בלי שרוולים), וגם סנדלים היה מאוד קשה לשכנע אותה לקנות (בשנה שעברה לא היו לה, וגם השנה הם טרם ננעלו) - תכלס מפריע לה כל דבר שהוא לא הכי נוח שיכול להיות, ובשמלות רבות זו בעייה, בעיקר כי יש פס באמצע שמחבר את שני חלקי השמלה (העליון והתחתון), וגם בסנדלים זו בעייה פעמים רבות.

לגבי חמותי ומה שהיא מחליטה בענייני הילדים - היא קונה להן בגדים, לפעמים מזעזעים ולפעמים לא. פעם היא קנתה להם סנדלים - אבל אני הייתי שם יחד איתן. והשבוע זו פעם ראשונה שהגדולות זוכות לקייטנת סבתא, והן נמצאות אצלה כל השבוע (אני עם הקטנה, בעלי בחו"ל) - כך שכרגע היא מחליטה בענייניהן. ותשמחי לשמוע שההחלטה שהבכורה שלי אמרה לי שהיא קיבלה היא שכשהן הלכו לבריכה היא אמרה להן לא לשים קרם הגנה (על אף ששמתי להן בתיק והן הביאו איתן את הקרם לבריכה) כי יש צל או משהו בסגנון. נו, מה את אומרת?

 

[רזאי]

קראתי קייטנת סבתא, וקינאתי לרגע.

המשפט הבא ריפא אותי לחלוטין

אצלנו לא תהיה קייטנת סבתא. לא יעלה על דעת הסבתא להפר את השיגרה המבורכת, בהשגחה על ילדים.
את הגדולים היא כבר מארחת בשימחה, כי הם לא זקוקים להשגחה. אם הם מגיעים במהלך היום, היא לוקחת אותם לארוחה במסעדה, ואם הם זקוקים למקום לינה, יש לה ספה נפתחת בממ"ד.
אני מניחה שהחל מגיל צבא הם כבר לא עול, אלא בני שיח.

 

[חייבתלהגיב]

אצלנו הסבתא פרשה

לאחרונה, והיא מעוניינת להשגיח על הילדות - ובאופן קבוע השנה בעלי לוקח אותן אחר הצהריים אחד בשבוע לשם (גם הוא שם) כדי לתת לי לעבוד (וגם רוב סופי השבוע הם כולם הלכו לשם ואני נשארתי בבית לעבוד).
היא דווקא משקיעה בקייטנת הסבתא הזאת - יום אחד הלכו לסרט, יום אחד הלכו להחלקה על הקרח, ויום אחד (אתמול) לבריכה. תכלס גם הבנות שלי לא באמת זקוקות להשגחה ולרוב כשהן בבית שלה הן צופות בטלוויזיה או משחקות במסכים. נראה לי שהפעילויות הנ"ל הן בעיקר כדי כן לעשות איתן משהו ולא שהן סתם יישבו מול המסך. הגדולה שלי נשמעת סופר מרוצה - גם מהשחרור ממני, כמובן, אבל גם מכל מה שהן עושות שם. השנייה אמרה שהיא מתגעגעת, ואני לא בטוחה איזה יחס היא מקבלת מהסבתא, שאומרת בעצמה (כן כן) שהבכורה היא המועדפת עליה, וקשה לשמוע ממנה מילה טובה על השנייה. אבל לשנייה יש דרכים משלה לנסות להתחבר לסבתא, ואני סומכת עליה שתסתדר - תכלס היא ילדה סופר שמחה ומאוזנת, שיודעת להסתדר ולהפיק את המירב מכל דבר. נראה לי שגם השנייה וגם הקטנה (ואולי אפילו הגדולה) אמרו דברים בסגנון שאמא שלי יותר נחמדה ושהן מעדיפות את אמא שלי - וזאת על אף שאמא שלי כמעט בכלל לא מראה להן יחס, והן בקושי נפגשות איתה, אבל יש לה אופי נחמד כזה שאנשים מחבבים (לא מתחנחן, אבל נחמד ישראלי כזה) - כולל הנכדות שלה (וגם הלקוחות שלה בעבודה כעורכת דין... שחלקם, אגב, באופן תמוה, מנסים לשמור איתה על קשר כמה שיותר גם הרבה אחרי שהם מפסיקים להיות לקוחות שלה).

 

[חייבתלהגיב]

אגב, גם סבתא של בעלי

העדיפה אותו על פני יתר הנכדים באופן מוצהר. הוא היה מבסוט מזה - אני מתארת לי שיתר הנכדים קצת פחות.

 

[רזאי]

אמא שלי העדיפה תמיד את הבכור באופן בולט.

אולי גם עכשיו, אבל כבר זה כבר פחות בולט לעין.
לא ראיתי ששאר הילדים לקחו את זה קשה, אבל כל זמן שהם היו קטנים כולם מסביב עשו מאמץ לאזן את היחס. כשאמא שלי היללה את הבכור, מיד אבא שלי לקח את תפקיד המעריץ של השני, למשל.
ההורים שלי נהגו לעשות קיטנת סבא וסבתא, אבל עכשיו, כשבת הזקונים כאן, אבא שלי כבר לא בריא, ואמא שלי מתחילה להיות מבולבלת. חבל, אבל הבאנו אותה לעולם בגיל מבוגר, וידענו שהיא תגדל בצורה שונה מהאחים שלה.