שיידי ראנקס 10
New member
החמישיה../images/Emo57.gif - והפעם: סקא ורוקסטדי
(נכתב בעיקר בגלל הפספוס האישי שלי את הסשן מהווייב לפני שבועיים, דבר שאני לא מתכנן לפספס לסשן הראב א דאב בשבוע הקרוב) אהלן חברים יקרים! הסקא והרוקסטדי הם הסיגנונות שקדמו לרגאיי כמו שאנו מכירים אותו היום. יותר מזה, רבים מזמרי הרגאיי האהובים והמצליחים ביותר החלו את דרכם בסיגנונות אלה, מה שהופך את אותם סיגנונות לחלק בלתי נפרד מהתרבות הג'מייקנית, שכולם חייבים להכיר, וקשה שלא לאהוב. כמה מילים על סקא (וקצת על רוקסטדי), מתוך וויקיפדיה: "סקא (SKA) הוא סגנון מוזיקלי קצבי שהתפתח בג'מייקה בסוף שנות ה-50 ומשלב בתוכו יסודות מהמנטו והקליפסו יחד עם צליל של רית'ם אנד בלוז אמריקאי. נהוג להתייחס לשלוש תקופות שונות של הסקא. הגל הראשון בסוף שנות ה-50 ובשנות ה-60. הגל השני בתחילת שנות ה-80 והגל השלישי והאחרון היה בשנות ה-90. הסקא הקדים בג'מייקה את סגנון הרוקסטדי שהיה איטי ממנו ואת הרגאיי שהיה בעל מקצב איטי עוד יותר.... "ב-1960, כאשר הריתם אנד בלוז של ניו אורלינס איבד מהפופולריות שלו בארצות הברית, החלו האמנים הג'מייקנים להקליט בעצמם את גרסאותיהם לשירים אלו. סגנון הסקא, שנקרא גם לעתים "בלוז ביט", קיבל מהמנטו (שילוב של מקצב אפריקאי עם מלודיה אירופאית) את המקצב המיוחד, מהריתם אנד בלוז את הנגינה הקצבית של הגיטרה והתופים, אך במקצב מהיר ועליז יותר. את השפעת הג'אז על הסגנון אפשר למצוא בייחוד בהרכב האינסטרומנטלי שכולל כלי נשיפה (אם כי לג'מייקה מסורת ארוכה של תזמורות כלי נשיפה), פסנתר ובס בעלי תפקיד מרכזי. כמו כן, האלתורים הקיימים בסקא, גם הם מקורם בג'אז. מקור הביטוי סקא הוא כנראה אונומטופי. הגיטריסט ארנסט רנגלין סיפר כי הוא ומוזיקאים אחרים נהגו לכנות את הצליל המיוחד שהפיקו על ידי שפשוף מיתרי הגיטרה בעת הנגינה כ"סקאט, סקאט, סקאט". ישנם כאלו המאמינים שהשידורים המוקדמים של הג'אז ושל הרוק'נרול מתחנות הרדיו בארצות הברית פורשו בצורה לא נכונה על ידי חובבי המוזיקה הנלהבים ששמעו את המקצב אשר נוצר מאותות רדיו חלשים (כפי שנקלטו בחופי איי הודו המערבית) ויצרו את המקצב המיוחד אשר מחקה את אותם אותות. אחרים לעומתם, טוענים שאין כאן שום אי הבנה, וזוהי פשוט התגובה הג'מייקנית למוזיקה האמריקאית. הצליל של הסקא נולד בקינגסטון שבג'מייקה, באולפני חברות התקליטים סטודיו וואן ו-WIRL, על ידי מפיקים כמו דוד, ריד, פרינס באסטר ואדוארד סיגה (שהפך מאוחר יותר לראש ממשלת ג'מייקה). השינויים בסקא התפתחו במקביל לשינויים שהתפתחו במוזיקת הג'אז והרוק באמריקה. להקות סקא כמו הסקאטלייטס נהגו, לעתים קרובות, לנגן גרסאות סקא אינסטרומנטליות למוזיקה אמריקאית ובריטית כמו שירים של הביטלס ומנגינות מסרטים. ב-1966-7, כשמוזיקת הפופ בארצות הברית הפכה לאיטית ורגועה יותר, הצליל של הסקא השתנה בהתאם וכך נוצר סגנון הרוקסטדי שנמשך עד עליית הרגאיי בשנת 1968. בתחילת שנות ה-60, הסקא הפך למוזיקה הפופולרית ביותר בג'מייקה. המפיקים ניסו להפיץ אותו גם מעבר לים ומספר אמני ולהקות סקא (כולל פרינס באסטר וג'ימי קליף) ייצגו את ג'מייקה ביריד העולמי שנערך בניו יורק ב-1964. לאנגליה היגר הסקא יחד עם המהגרים מג'מייקה שהחלו להגיע בתחילת שנות ה-60. להיט הסקא הראשון באנגליה היה "My Boy Lollipop" שבוצע על ידי מילי סמול ב-1964. הסקא צבר פופולריות בייחוד אצל הצעירים שהיו חסידי אופנת ה"מוד", פופולריות שנמשכה עד סוף שנות ה-60. במשך אותן שנים הוקלטו להיטים נוספים, חלקם שחוברו והושמעו בג'מייקה שנים מספר לפני כן ואף זכו שם להצלחה, על ידי אמנים ג'מייקנים כמו הסקאטלייטס, הפיונירס, פרינס באסטר ואחרים. שיא ההצלחה היה כשהזמר דזמונד דקר הגיע ב-1969 עם שירו "The Israelites" למקום הראשון במצעד הבריטי...." כולכם מוזמנים להעלות את חמשת שירי הסקא והרוקסטדי שעושים לכם את זה בזמן האחרון, ובכלל. תרמו לפלייליסט הזה כמה שיותר, כי הוא יעלה לטאגליינס! גיל.
(נכתב בעיקר בגלל הפספוס האישי שלי את הסשן מהווייב לפני שבועיים, דבר שאני לא מתכנן לפספס לסשן הראב א דאב בשבוע הקרוב) אהלן חברים יקרים! הסקא והרוקסטדי הם הסיגנונות שקדמו לרגאיי כמו שאנו מכירים אותו היום. יותר מזה, רבים מזמרי הרגאיי האהובים והמצליחים ביותר החלו את דרכם בסיגנונות אלה, מה שהופך את אותם סיגנונות לחלק בלתי נפרד מהתרבות הג'מייקנית, שכולם חייבים להכיר, וקשה שלא לאהוב. כמה מילים על סקא (וקצת על רוקסטדי), מתוך וויקיפדיה: "סקא (SKA) הוא סגנון מוזיקלי קצבי שהתפתח בג'מייקה בסוף שנות ה-50 ומשלב בתוכו יסודות מהמנטו והקליפסו יחד עם צליל של רית'ם אנד בלוז אמריקאי. נהוג להתייחס לשלוש תקופות שונות של הסקא. הגל הראשון בסוף שנות ה-50 ובשנות ה-60. הגל השני בתחילת שנות ה-80 והגל השלישי והאחרון היה בשנות ה-90. הסקא הקדים בג'מייקה את סגנון הרוקסטדי שהיה איטי ממנו ואת הרגאיי שהיה בעל מקצב איטי עוד יותר.... "ב-1960, כאשר הריתם אנד בלוז של ניו אורלינס איבד מהפופולריות שלו בארצות הברית, החלו האמנים הג'מייקנים להקליט בעצמם את גרסאותיהם לשירים אלו. סגנון הסקא, שנקרא גם לעתים "בלוז ביט", קיבל מהמנטו (שילוב של מקצב אפריקאי עם מלודיה אירופאית) את המקצב המיוחד, מהריתם אנד בלוז את הנגינה הקצבית של הגיטרה והתופים, אך במקצב מהיר ועליז יותר. את השפעת הג'אז על הסגנון אפשר למצוא בייחוד בהרכב האינסטרומנטלי שכולל כלי נשיפה (אם כי לג'מייקה מסורת ארוכה של תזמורות כלי נשיפה), פסנתר ובס בעלי תפקיד מרכזי. כמו כן, האלתורים הקיימים בסקא, גם הם מקורם בג'אז. מקור הביטוי סקא הוא כנראה אונומטופי. הגיטריסט ארנסט רנגלין סיפר כי הוא ומוזיקאים אחרים נהגו לכנות את הצליל המיוחד שהפיקו על ידי שפשוף מיתרי הגיטרה בעת הנגינה כ"סקאט, סקאט, סקאט". ישנם כאלו המאמינים שהשידורים המוקדמים של הג'אז ושל הרוק'נרול מתחנות הרדיו בארצות הברית פורשו בצורה לא נכונה על ידי חובבי המוזיקה הנלהבים ששמעו את המקצב אשר נוצר מאותות רדיו חלשים (כפי שנקלטו בחופי איי הודו המערבית) ויצרו את המקצב המיוחד אשר מחקה את אותם אותות. אחרים לעומתם, טוענים שאין כאן שום אי הבנה, וזוהי פשוט התגובה הג'מייקנית למוזיקה האמריקאית. הצליל של הסקא נולד בקינגסטון שבג'מייקה, באולפני חברות התקליטים סטודיו וואן ו-WIRL, על ידי מפיקים כמו דוד, ריד, פרינס באסטר ואדוארד סיגה (שהפך מאוחר יותר לראש ממשלת ג'מייקה). השינויים בסקא התפתחו במקביל לשינויים שהתפתחו במוזיקת הג'אז והרוק באמריקה. להקות סקא כמו הסקאטלייטס נהגו, לעתים קרובות, לנגן גרסאות סקא אינסטרומנטליות למוזיקה אמריקאית ובריטית כמו שירים של הביטלס ומנגינות מסרטים. ב-1966-7, כשמוזיקת הפופ בארצות הברית הפכה לאיטית ורגועה יותר, הצליל של הסקא השתנה בהתאם וכך נוצר סגנון הרוקסטדי שנמשך עד עליית הרגאיי בשנת 1968. בתחילת שנות ה-60, הסקא הפך למוזיקה הפופולרית ביותר בג'מייקה. המפיקים ניסו להפיץ אותו גם מעבר לים ומספר אמני ולהקות סקא (כולל פרינס באסטר וג'ימי קליף) ייצגו את ג'מייקה ביריד העולמי שנערך בניו יורק ב-1964. לאנגליה היגר הסקא יחד עם המהגרים מג'מייקה שהחלו להגיע בתחילת שנות ה-60. להיט הסקא הראשון באנגליה היה "My Boy Lollipop" שבוצע על ידי מילי סמול ב-1964. הסקא צבר פופולריות בייחוד אצל הצעירים שהיו חסידי אופנת ה"מוד", פופולריות שנמשכה עד סוף שנות ה-60. במשך אותן שנים הוקלטו להיטים נוספים, חלקם שחוברו והושמעו בג'מייקה שנים מספר לפני כן ואף זכו שם להצלחה, על ידי אמנים ג'מייקנים כמו הסקאטלייטס, הפיונירס, פרינס באסטר ואחרים. שיא ההצלחה היה כשהזמר דזמונד דקר הגיע ב-1969 עם שירו "The Israelites" למקום הראשון במצעד הבריטי...." כולכם מוזמנים להעלות את חמשת שירי הסקא והרוקסטדי שעושים לכם את זה בזמן האחרון, ובכלל. תרמו לפלייליסט הזה כמה שיותר, כי הוא יעלה לטאגליינס! גיל.
