החמלה השורפת/ לרקפת

[noyrov]

החמלה השורפת/ לרקפת

שם: החמלה השורפת
פאנדום: DC Preboot
דירוג: PG13, בגלל תיאורי אלימות
ז'אנר: אנגסט
אורך: כ-1600 מילים
דמויות: טים, ג'ייסון, דיק
תקופת זמן: ברוס נעלם, דיק הוא באטמן.
התמונה מתוך Teen Titans vol 3 #29 מאת Geoff Johns ו- Tony S. Daniel.


רקפת

בקשת: "הרובינים, כל דבר איתם בין עם כשיפ או סתם אהבת אחים. אקסטרה אנגסט וכאבים אבל עם סוף מעודד. " ואוקיי, השתדלתי לפחות. רציתי רק להגיד לך שאני ממש שמחה שבקשת את זה ושבזכותך כתבתי משהו בפאנדום הזה, ושאם היה לי עוד זמן כנראה שלא הייתי מפרסמת עדיין את הפיק הזה אלא עוברת עליו שוב, אז אני מצטערת אם יש בו בעיות, ואם לא תאהבי אותו זה לגמרי בסדר ואני אהיה חייבת לך פיק חדש

לא השתמשתי בטים גאן כי, טוב, היית יודעת שזאת אני בכל מקרה

אני לא מפרסמת בהודעות, כי הפיק גם ככה כתוב באופן קצת מבלבל, אז ההטיות חשובות. אפשר לקרוא בקובץ או בבלוג.

 

[rakefet666]

מאוהבת!!!

OMG אהה, יש פיק באטפאמ-רובינס בעברית והוא מוקדש לי!!! *מתה* נופלת מהכיסא ולא יכולה לקום.

אוקי אז ואווו את כותבת אותם כ"כ טוב! זה כ"כ מושלם!! זה בדיוק האקסטרה אנגסט וכאבים אבל עם סוף מעודד שקיוויתי
* "אבל טים כבר איבד הורים וחברים ואהובה ומשפחה ובית ומעמד ושם, אז מה זה כבר לאבד גם את שיקול הדעת?" אוייי טיימיייי
*"איך הוא מצליח ככה להלחם ולדבר בו זמנית, הבן זונה, למה הוא לא שותק כבר." זה כל כך ג'ייסון - גם הוא כמו דיק מדבר נונסטופ באמצע קרב, אבל לא כמו דיק שפשוט עושה את זה כי הוא פטפטן וזה 'חלק מהקסם' ואם זה מפריע לאיובים שלו אז מה רע, ג'ייסון עושה את זה מתוך כוונה שקולה ומכוונת לעלות על העצבים של מי שהוא נלחם נגדו ולגרום להם לאבד את זה.
*"מקרוב הוא רואה שדיק נראה עייף מאוד וקודר, ואיכשהו גם זקן יותר, בדרך שלא אופיינית לו. או לפחות, לא הייתה אופיינית לו עד לפני כמה חודשים. נדמה לו שמאז שקיבל עליו את תפקיד הבאטמן, קומתו שחה בכמה סנטימטרים, ומשהו מהשמחה הטבעית אבד לו. ולמרות כל מה שעבר בניהם בחודשים האחרונים, טים מצטער בשבילו." זה מתאר באופן כ"כ יפה את דיק בתקופה הזאת, איך שהוא לא רצה את התפקיד הזה והאחריות הזאת ואיך שהגלימה מרגישה לו כבדה כ"כ (גם מטאפורית וגם פיזית), אבל זה דיק והוא לוקח על עצמו את התפקיד בכל זאת ומתעלה על עצמו והוא ישמור על העיר והמשפחה הזאת ויהי מה אם כל הקושי והכאב שבזה.

ואהבתי כ"כ איך שתפסת את ג'ייסון איך הוא כ"כ עצבי וכועס ומנסה להראות ש'תלכו כולכם לעזאזל אני לא צריך את המשפחה הזאת ולא אכפת לי מכם!' אבל בסופו של דבר עם כל הפוזה של ה'אני לא שם עליכם ושונא אתכם, אבל ברגע האמת הוא לא מסוגל להתעלם מזה שהם כן המשפחה שלו וfdjsfkljhigkh

וטים,אוי,טים אפילו אם לא היית כותבת מתי הקומיקס מתרחש הייתי יכולה לדעת רק מההתנהגות של טים ומאיך שהוא כל כך עייף ומיואש מכל החרא שהחיים (אהמ*הכותבים*אהמ) זורקים לו בפרצוף ומאיך שכל פעם מחדש נלקחים ממנו הדברים שהוא אוהב והנה בא המנייאק הזה, שאמור להיות אח שלו ולא יודע עליו כלום בשיט, מעז לשפוט אותו ולתקוף אותו כל פעם מחדש ולשנוא אותו על דברים שמישהו אחר עשה, ולקחת את ההזדמנות שטים נתן לו ולזרוק אותה ותקוף את טים שוב ולהרוג אנשים שוב וטים אף פעם לא ירגיש שהוא טוב מספיק ונמאס לו מהכל. וזה כ"כ מתאים לטים להיות על סף מוות ולחשוב שטוב נו, לפחות מתתי בלחימה, והנוף כאן לא רע ואולי אני אראה שוב את קון-בארט-ברוס-ההורים שלי.... ודי לנסות למות גיבור טים!

עשית לי את היום בקטע אחר!!

 

[noyrov]

כל כך הרבה תודה!

את לא יכולה להבין כמה פחדתי מהפיק הזה, אני לא חושבת שאי פעם בעבר שכתבתי משהו כל כך הרבה פעמים (ואם לא היה מגיע הדד ליין, כנראה הייתי ממשיכה לשכתב לנצח...). היה לי ממש חשוב פשוט להעביר את ה... מורכבות הזאת שהם חיים בתוכה, של כל כך הרבה כעס ומשקעים אחד כלפי השני, ועדיין מתחת לכל זה קשרים כאלה עמוקים שאי אפשר בכלל להבין.
ולכתוב את ג'ייסון היה הדבר הכי מפחיד שעשיתי, כי בחיים עוד לא כתבתי אותו, ואני כל כך כועסת עליו בגלל מה שהוא עשה לטים, שפחדתי שאני לא אצליח להעביר אותו כמו שצריך. אבל האמת, שבעקבות הפיק הזה הצלחתי סוף סוף להתחבר יותר לדמות שלו ולסבל שלו, ואם משהו מזה עבר אני מאושרת

דיק מדהים לגמרי בתקופה הזאת... לא מספיק שברוס איננו והוא באין ברירה הופך להיות באטמן, פשוט הכל נגדו אז- הטירוף של ג'ייסון, הבעיות החברתיות הקשות של דמיאן, המריבה עם טים, ההידרדרות של רוי, הכל נופל עליו בבת אחת, ואיכשהו הוא מצליח להתמודד כמעט עם הכל, ואפילו להישאר דמות מגניבה ולא מדוכאת יותר מידי. אני מתה עליו.

אין לי מה להגיד מלבד תודה ענקית על התגובה ואני ממש שמחה שאהבת

 

[rakefet666]

הצלחת לגמרי

להעביר את כל המורכבות שלהם והכעסים-אבל-אהבה שלהם. ואני שמחה שלכתוב את הפיק חיבר אותך קצת יותר לג'ייסון כי למרות רגעים די גרועים בדמות שלו יש בו בתור דמות הרבה פוטנציאל.
דיק כ"כ מושלם- הוא עובר כ"כ הרבה וכל פעם לוקח על עצמו עוד ועוד אבל למרות הקשיים הוא מצליח להישאר אופטימי ואנושי (מה שלפעמים די חסר לברוס) ואני אוהבת אותו כ"כ על זה.

 

[ahrua192]

אומייגד *_______*

עהאאעהאעה
מדהים!
כל כך
טוב *_*
לא קראתי בעברית חודשיייייים! ובאמת אני שמחה שהתחלתי עם הסיפור שלך
ואוו.

"אתה רוצה להבין באמת מה זה כאב? תאמר לי משהו, טימי," הוא אומר לו חרש, הוא קרוב אליו כל כך. "אם אני אהרוג אותך כאן, עכשיו, אתה חושב שדיק האהוב שלך ינקום את מותך? אתה חושב שבעוד שנה מהיום, הוא יזכור אותך?"

אוה, ג'ייסון >:

זה היה כל כך יפה!
ו.. ו...
*_*
קיצר, אהבתי XP

 

[noyrov]

תודה!

קיוויתי שתקראי את זה ותגידי מה את חושבת

אני ממש שמחה שאהבת!