החמרה בחרדות ובדיכאון

[anxious mommy]

החמרה בחרדות ובדיכאון

שלום, בתי סובלת זה מספר שנים מחרדות שונות. מטופלת תרופתית וגם בטיפול פסיכולוגי כבר כמה שנים. לאחרונה, עקב רצון לשינוי בחיים והחלטה להתחיל בלימודים מאתגרים במיוחד, חלה החמרה במצבה הנפשי. ישנה הרבה פחות טוב, למרות טיפול תרופתי לשינה, תסמינים של דיכאון, חרדות ומועקות. שוב עשו לה שינוי בתרופות.
לדעתי, דווקא בגלל הרצון לצאת ללימודים ולהצליח בגדול, כל התופעות מחמירות.
הבעיה שהיא אינה מוכנה לדבר איתנו על כלום. אנחנו ניזונים מפירורי מידע שמידי פעם נזרקים לעברנו.
כשאנחנו מנסים לדבר איתה, היא הודפת אותנו וטוענת שאנחנו לא מבינים ושאנחנו לא תומכים. לכן, אני לא יכולה אפילו לומר לה שאולי תשקול לימודים קלים יותר וכאלו שלא יצריכו שינויים נוספים שיקשו עוד יותר.
די אובדת עצות ודואגת מאד.
אשמח מאד לשמוע רעיונות.
תודה!

 

[ורדה צדיק]

דאגת אם

שלום anxious mommy
וברוכה הבאה לפורום,
את כאם דואגת ואיכפתית,
וקשה לך לעמוד מהצד ולראות את הסבל של הבת שלך.

אני מזמינה אותך לנסות לשנות גישה ולחשוב איך לחזק אותה בהחלטתה.
לתמוך בה, להביע הערכה.
יש סיכוי ששינוי הגישה יקרב אותה אליכם ויגרום לה לשתף אתכם,
ואולי אז היא תשקול את ההחלטה שוב.

 

[anxious mommy]

הקשר הוא עניין סבוך כשלעצמו, אבל

אני מחזקת אותה ומעודדת אותה כל הזמן, זה לא העניין של החוסר שיתוף (שמעציב אותי מאד) אלא חוסר ההבנה שלה שבגלל שהחליטה להתחיל במשהו שקשה לה, כולל מציאת דירה בשכירות, המצב שלה מחמיר.
זה קרה כבר לאורך השנים מספר פעמים, כל פעם שיש אתגר שמבחינתה נורא קשה, תסמיני הדיכאון והחרדות מחמירים.
כשאני מנסה לומר בעדינות שאני דואגת לה, תשובתה היא שאו שתלך ללימודים שחושבת עליהם, או שתישאר מול כלום. הטוטאליות הזו וחוסר הגמישות לחשוב על אופציות נוספות, גם מדאיגה. כי היא צעירה ויש בעצם כל כך הרבה אפשרויות.
גם הפסיכיאטר וגם הפסיכולוג תומכים בהחלטה שלה ומעודדים. לא ברור לי איך, כשרואים שהיא מתפרקת עכשיו.

 

[ורדה צדיק]

הבת יודעת מה היא רוצה ללמוד

anxious mommy יקרה,
הרבה צעירים לא יודעים באיזה תחום לימודים לבחור,
והם מבולבלים, או לומדים תחום שבסיומו מתברר להם שאין להם ענין בו.
והנה הבת שלך יודעת בדיוק מה היא רוצה ללמוד.
היא לא צריכה לעבור תהליכי הכוונה מקצועית, וזה נפלא.
אני מסכימה שכמה שינויים ביחד יכולים להלחיץ,
ולדעתי, עדיף לעשות אותם בהדרגה.

 

[anxious mommy]

מסכימה מאד, ובכל זאת...

מצד אחד אני שמחה שהיא חושבת שהיא יודעת מה היא רוצה ללמוד, מצד שני, אלו הרבה אשליות וחוסר חיבור למציאות וליכולות האמיתיות (לא הקוגנטיביות!!!) ולכן אני דואגת. הסיכויים שלה לסיים שנה אחת רחוקים מלהיות גבוהים, בעיקר עקב החרדות והדיכאון. לכן, כשכולם מסביב מעודדים אותה, כולל אנחנו ההורים, אני חושבת שזה לתת לה להאמין במשהו שהוא רחוק נורא נורא מאיזו שהיא מציאות. ומכאן הפחד שלי, מהחמרה במצב, עקב מפגש עם המציאות.
ברור לי שלא נאמר לה משהו שירפה את ידיה, אבל יחד עם זה ברור לי ומוכר לי הקושי שלה להתמודד עם קשיים ואתגרים.
ממשיכה לתהות מה היא הדרך הנכונה

 

[ורדה צדיק]

מקסימום.... זה יצליח

להרגיש את הפחד ובכל זאת לעשות" זה שמו של ספר מאת ד"ר סוזן ג'פרס,
הספר מעודד לפעול ולעשות ולא לאפשר לחרדות לנצח, וגם מדבר על חששות המשפחה במצבים אלה.

נראה שבתכם נחושה בהחלטתה ללכת ללימודים האלה, מה טעם להתנגד?
יש משפט באנגלית
" If you can't beat them join them"
"אם אתה לא יכול לנצח אותם – תצטרף אליהם"
ואולי זו העמדה שכדאי לנקוט במקרה זה,
והבת תרגיש שאתם איתה
ומקסימום...... זה יצליח

 

[EZCA]

בתך היא בחורה רגישה מאד כמו כל שאר אלה שסובלים מחרדה.

אנשים רגישים מאד לא מתאים להם לעבוד וללמוד ולהצליח בגדול בלימודים מאתגרים וקשים,כי זה מעל הכוח הנפשי והרגשי של אדם רגיש מאד. ולכן לא פלא שהבת שלך סובלת.
אנשים רגישים מאד לא מתאים להם למשל להיות מנהלים גדולים או ראשי ערים או ראשי ממשלה ובטח לא מפקדים קרביים בצבא.
אסור לאדם רגיש מאד לקחת דוגמא לחצלחה בחיים מאנשים אחרים שהם לא רגישים מאד.כל אחד צריך לבחור מקצוע ותפקיד בהתאם ליכולת הרגשית שלו ולא מעל זה ולהסתפק בשכר נמוך יותר.
אני למשל בכוחות אדירים הצלחתי להיות טכנאי מכונות אבל להוציא צעודת בגרות וללמוד באוניברסיטה זה היה תפקיד גדול מאד עלי ולכן לא התקדמתי בגדול בשכר שלי במקום העבודה. לא תמיד הרצון מספיק לנצח. למשל אדם נכה לא יוכל להיות אלוף העולם בריצה.לסיכום אני אומר שחבל מאד שהיא סובלת לריק כי היא רוצה לטפס על הר גבוה מהיכולת הרגשית שלה. כאשר היא תסתפק במועט אז היא תרגיש טוב ולא תצטרך להשתמש בכדורים.