חיפושית מאוהבת21
New member
החמשוש העצוב שלנו ../images/Emo10.gif../images/Emo4.gif
זה התחיל ביום חמישי, הרשני לספטמבר. היום התחיל דווקא כיום כיפי, בוקר נפלא (כמו תמיד) עם רותם
, הגיע ידיד שלנו לבקר אותנו והשיא היה בשעה 18:00 כשבעלי לקח אותי להופעה של "Lord of the dance". היה מדהים, ישבנו ונהנינו, אכלנו אוכל טעים ב"מרמורק" אח"כ והיה כיף לא נורמלי. לא ידענו עדיין מה מחכה לנו...
את רותם שלנו שמתי אצל אמא שלי היקרה בשעה 16:00, מבלי לחשוד שמשהו אצלה לא בסדר. כשחזרנו, היא סיפרה לי שרותם קצת קבצ'ית, כלומר כל אותן 6 שעות שרותם הייתה אצלה, היא בקושי אכלה, ישנה רוב הזמן והתעוררה מפעם לפעם כדי לבכות ולהיאנח. מאוד חלשה
ורותם אף פעם לא מתנהגת ככה. נלחצנו קצת ונסענו לבית שלנו. בבית מדדנו לה חום והיה לה 37.5. אותנו זה הלחיץ כי תמיד יש לה 36.5. עשינו לה אמבטיה והיא הייתה מאוד אפאטית, חיוורת כמו סיד וחלשה. בקושי בכתה, בקושי הגיבה, בכתה בכי חלש כזה של כאב, של משהו מציק. הזמנו רופא הביתה, הוא בדק אותה ובינתיים החום עלה ל-38. הרופא החליט שלא משחקים משחקים ושלח אותנו למיון. שנינו, לחוצים ופוחדים, עם הבגדים עוד מההופעה, הכנו את האוכל של האוצר ולקחנו אותה ל"מאיר". אז התחיל הסיוט האמיתי.
הרופאה והאחות במיון היו מאוד נחמדות אבל כשעשו לקטנה שלי בדיקת דם, פעמיים דקירות ואינפוזיה, אני כבר לא יכולתי יותר. רציתי למות כשראיתי כמה היא סובלת. מרוב חולשה לא היה לה כוח לבכות. הרופאה ובעלי ביקשו ממני לצאת החוצה להירגע כי הבכי שלי מלחיץ עוד יותר את הקטנה. בכיתי בטירוף. ראיתי איך דוקרים אותה, ראיתי כמה דם נזל ממנה. מסכנה שלי, לא מספיק דקרו אותה בפגייה?? לא מספיק בדיקות דם ואינפוזיות?!! ספירת דם תקינה ברוך השם. אח"כ חיברו לה שקית לשתן כי רצו לבדוק אם יש חיידקים בשתן. פעמיים יצא חיובי. אני הייתי בטוחה שזה בגלל שלא מספיק מחוטא שם, שאריות של בייבי פסטה וכל מיני כאלה (הסתבר שצדקתי). עכשיו ניסו לעשות לה קטטר!!! אותי הציאו כי בכיתי בטירוף ושמעתי אותה בוכה. בעלי תפס אותה והן ניסו להחדיר לה קטטר ולא הצליחו. שמעתי אותה בוכה והייתי כל כך חסרת אונים. רציתי לדפוק את הראש בקיר. רציתי רק שזה יגמר ושהיא תרגיש טוב. יפה שלי. למה זה מגיע לה??? התחרפנתי. אחרי כמה נסיונות (וראיתי שהאזור אדום לגמרי) הן אמרו שכנראה השפתיים שלה בפנים עוד דבוקות (משהו שיש להרבה תינוקות בנות) ופתאום הד"ר אומרת לי שהיא הולכת להחדיר מחט דרך הבטן, לשלפוחית השתן של האוצר, לשלוף שתן נקי ולבדוק. אז התחלתי ממש להתעצבן ואמרתי עד כאן! דקרו אותה מספיק, הכאיבו לה מספיק, לזה אני לא מסכימה! במיון החום הגיע ל-38.5. העלו אותנו לאשפוז במחלקת ילדים, קיבלנו חדר ארוך וריק (במיוחד בשבילנו, כדי שלא נהיה בקרבת חיידקים של ילדים אחרים). האכלתי את הקטנה שבקושי היה לה תאבון והלכנו לישון. היא - המסטולה הקטנה והמתוקה שלי במיטת תינוקות של בית חולים, בעלי ואני על כורסאות מיוחדות בשביל ההורים מול המיטה שלה. למחרת (יום שישי) הגיעו הרופאים לביקור רופאים ואמרו לנו שבכוונתם לבצע את הבדיקה הפולשנית והנוראית. בכיתי להם מול הפרצוף ולא הסכמתי לבדיקה. אחת הרופאות כבר תפסה עלי קריזה ובינתיים היא בדקה את הקטנה. האוצר שכבה עם חיתול פתוח ופתאום יצא פיפי... הד"ר קפצה "תביאו כוסית תביאו כוסית"... אבל הפיפי כבר נגמר... פתאום, עלה לי רעיון לראש! קפצתי ממקומי נחושה בדעתי ואמרתי לרופאה ולאחות לתת לי כוסית סטרילית, אמרתי לה שמצידי אני ובעלי נעמוד 6,7 שעות, נעמוד כמה שייקח(!!!) עד שאני אתפוס פיפי מהזרם, ישר לתוך הכוסית הסטרילית... הרופאה והאחות הסכימו בלית ברירה... (מי יכול מולי...
) האכלתי את האוצר, הן באו אחרי האוכל וחיטאו את המקום טוב טוב טוב, מכל השאריות של הבייבי פסטה וכו'. בעלי תפס רגל אחת ואני את השניה וחיכינו לפיפי... פתאום בעלי קופץ - "היא עושה, היא עושה!!" בשניה פתחתי את הכוסית הסטרילית ותפסתי פיפי נקי!!!!!!!!! לא הייתה שמחה ממני. נתנו להן את הכוסית ועכשיו התחיל הקטע המלחיץ- לחכות לתשובה... נשבעת לכן שכל אותן חמש שעות שחיכינו לתשובה התפללתי לאלוהים ובכיתי שרק יעשה שיהיה שלילי... אמרתי את המילה "שלילי" אולי אלפים של פעמים, אני לא מגזימה. התחננתי, התחננתי בלי סוף. הם אמרו שאם חס וחלילה חס ושלום זה יוצא חיובי, יצטרכו לבצע את הניקור. שכחתי לציין שבבוקר של יום שישי, בשעה 11 ירד החום ל-37.2 ככה שהייתה תקווה. קיווינו שזה רק משהו ויראלי של כמה שעות ולא יותר - ברוך השם לא אוזניים, לא ריאות ועכשיו חיכינו לשמוע שגם לא בדרכי השתן. בסוף אחרי כמה שעות מורטות עצבים נכנסה הד"ר ואמרה את המילה הנכספת שכל כך רצינו לשמוע: "שלילי"!!!!!!!! עכשיו בכיתי משמחה!!! איזו הקלה. חטפתי לה את הדף ונישקתי אותו
נשארנו להשגחה עד יום שבת באחת וחצי בצהריים והשתחררנו עם חום של 36.9 כנראה כנראה כנראה - וירוס. יש עדיין עוד תוצאות של בדיקות שצריכות להגיע, אנחנו עוד מחכים. מה אני אגיד לכן, לא קל בכלל בכלל. עכשיו אנחנו בבית,
רותם קצת קצת קצת קבצ'ית ועם 36.9. רק שנהיה בריאים..
זה התחיל ביום חמישי, הרשני לספטמבר. היום התחיל דווקא כיום כיפי, בוקר נפלא (כמו תמיד) עם רותם
