דודי בן אדרת
New member
החנוכה שלי וגם מה שקדם לחג...
אז אתם בטח זוכרים שסיפרתי לכם על מה שעבר עלי לאחרונה שכלל שילוב בין הופעה בהצגות,בעיות וכאבים בפה ובלסת, שיפוצים וצבע בבית שנמשכו הרבה מעבר למתוכנן ואח"כ נדרשו גם שיפוצים לשיפוצים...וכרגיל, הכל קורה בעת ובעונה אחת
בין השאר הזכרתי שאני גם עובד על תפקיד שאני אמור לקפוץ אליו בחנוכה אבל לא ממש הסברתי ופרטתי על מה ובמה מדובר... אז עכשיו, אחרי שהלחץ ירד, במעט, אני אשתף אתכם ואספר. ביום שישי האחרון התחלתי להופיע במחזמר: " ספר הג'ונגל - חברים לנצח "
במקומו של השחקן גיא אריאלי. למרות רצונו של אמיר פיי גוטמן ( שביים את המחזמר ) לעזור לי להכנס לתפקיד ולהכין אותי כראוי, הדבר לא התאפשר מאחר ואמיר משתתף השנה בפסטיגל שהחל להופיע ברצף כבר מאמצע נובמבר ולפני כן הוא היה עסוק בחזרות קדחתניות, אז נאלצתי להכנס לתפקיד בעצמי תוך קריאת הטקסט וצפייה בדי וי די של ההצגה וממנו ללמוד הכל!!! כניסות, יציאות, תנועות,מה עושים הפרטנרים לבמה( 11 משתתפים!!!! ) ומה אני אמור לעשות, שירים, ריקודים וקרבות פשששששש, הכל לבד מלבד "חזרה" של חצי שעה עם אחד משחקני ההצגה שהסכים לבדוק אם למדתי נכון את הכוראוגרפייה מהצפייה. אם להכנס עם חזרות מסודרות עם הבמאי והצוות להצגה שרצה כבר שנה וחצי בהצלחה וזוכה לביקורות מעולות זה מבצע לא פשוט, פחדים ולחצים אז לקפוץ לבד זו חוויה לא פשוטה ומטלטלת. אם לא די בכך, כשהוצע לי התפקיד הודיעו לי שאני מגלם את דמותו של שירחאן הנמר ואותו למדתי בהשקעה רבה יום וחצי לפני ההצגה נודע לי בעקבות הפגישה הקצרה עם אותו שחקן שמי שמגלם את דמותו של שירחאן מגלם את: אם סי מונקי - קוף ראפר בניחוח צרפתי שמשתתף בסצינה ארוכהההההה שכוללת שיר ארוווווך עוד יותר וריקוד מסובך מאווווד האמת?! לרגע נכנסתי ללחץ אטומי ורציתי להודיע ששברו את הכלים ולא משחקים אבל מיד נתתי לעצמי שתי סטירות ( רק מטאפוריות, לא לדאוג
) ואמרתי לעצמי: זה מה שיש ועם זה נתמודד
הנחתי את שירחאן בצד בלית ברירה ואת הזמן שנותר לי הקדשתי ללמוד את התפקיד שנחת עלי בהפתעה
ביום שישי קמתי בשעה: 04.45 ( אסון מבחינתי ) ובשעה: 06.00 התייצבתי עייף, מתוח ולחוץ במקום המפגש ממנו יצאנו לשדה התעופה כדי לטוס לאילת. כמובן ש
התאחרה ובגלל האיחור כשכבר הגענו לאילת ( באיחור עצום מבחינתנו )המסלולים היו תפוסים ונאלצנו להסתובב 3 פעמים סביב אילת, ב09.40 נגעו גלגלי המטוס באדמת אילת ואנחנו כבר היינו ביאוש מוחלט מאחר וההצגה הראשונה היתה אמורה להתחיל ב10.00 !!!!!!!!!!!!!!!!!!! ו20 דק' לפני אנחנו עוד במטוס
כשסוף סוף נפתחו הדלתות דחפנו בנימוס את כולם ורצנו כמו מטורפים למזלנו הרב האולם נמצא ממש מול שדה התעופה, עצרנו מכוניות במעברי החציה והגענו לאולם 10 דק' לפני תחילת ההצגה כשהקהל כבר מחכה בדלת הכניסה... כמובן שעל חזרה כמו שתיכננו לעשות מראש לא היה על מה לדבר, עשינו באלנס במהירות האפשרית ( בכל זאת צוות של 12 איש ) ורצנו להתאפר ( מבצע בפני עצמו ), לא הספקתי להרגיש וללמוד את הבגדים שלבשתי לראשונה ואת הבמה והתפאורה הכרתי רק במהלך ההצגה. אין לי מושג מה עבר בהצגה הראשונה... אני רק זוכר שה
שלי דפק בעוצמה, שהשיר והריקוד שלי זכו למחיאות כפיים כשהרקדנים שלצידי מסתכלים בי בעיניים נוצצות ובגאווה ומסמנים היה מעולה
ואת שיר הסיום וההשתחויה ב10 דקות שהיו בין סיום ההצגה הראשונה לתחילת השניה לא הצלחתי להבין את מה שהיה ואת מה שעבר עלי ואפילו לא לעכל את המחמאות הרבות והשבחים שקיבלתי מהשחקנים, צוות התיפעול וההפקה ואפילו לא להסדיר את הנשימה שלי והווווווווווווופ התחילה עוד הצגה שממנה התחלתי להנות טיפ טיפה שגם עליה זכיתי לפירגון גדול. אחה"צ חזרתי הביתה תשוש, מפורק ובכל זאת עם תחושת הקלה עצומה שירדה מעל הכתפיים ועם חיוך בשבת כבר הופעתי שוב עם ההצגה בהיכל התרבות בנס ציונה והחג אנחנו מופיעים גם בתל אביב, נהריה, יגור וגבעת ברנר כך שמחר ובכל יום זה כאילו שוב מתחילים בפעם הראשונה אבל עם קצת יותר ביטחון.
אז אתם בטח זוכרים שסיפרתי לכם על מה שעבר עלי לאחרונה שכלל שילוב בין הופעה בהצגות,בעיות וכאבים בפה ובלסת, שיפוצים וצבע בבית שנמשכו הרבה מעבר למתוכנן ואח"כ נדרשו גם שיפוצים לשיפוצים...וכרגיל, הכל קורה בעת ובעונה אחת
