החנוכיה, הדמעות, והקונדומים.
מותש, עייף מיום העבודה הקשה הזה, הבוסית שוב חירפנה לי את השכל, אני שוכב מנסה להירגע פתאום אני נזכר במשפט, שהבוסית השמנה והמכוערת זרקה לי לפני שהלכה בהדרת כבוד, חנוכה שמח מתוק ! היא לא קולטת שהיא דוחה אותי, חנוכה שמח ! וואוו לפני 15 שנה זה היה הצהריים הכי מעניינים בחורף, בקיץ שהיה את לג בעומ''ר, לא רק שהיו מחלקים עדש או במבה עבשה, היו גם 'משתחררים' בארבע, אם דאגתם לביטול -תורה הסירו דאגה מליבכם זה היה על חשבון לימודי חול.. עמוס בזכרונות וגעגעועים ניסיתי לעלות על הכיסא למדף הגבוה ביותר בבוידים, המדף כולו אבק ומזכרות כואבות, נס חנוכה הפרטי שלי נמנעתי מנפילה כואבת, על ידי הראל השותף שלי לדירה שבדיוק סיים פרידה לא מילולית עם הבן זוג שלו, וכשל לעבר האמבטיה עירום וחתיך, ובדיוק הציל אותי מנפילה כואבת, בכוחות משותפים הורדנו אותה, היא היתה עטופה בקפדנות ומסירות, כמו שרק שני שלי האחת והיחידה היתה עושה. בעוד אני מוריד את הנייר מחנוכיית הכסף, הדמעות התחליו להציף אותי , את החנוכייה קנתה לי אמא של סבתא שלי שהיתה אז בת 91 ו'כמעט' צלולה לחלוטין, היא קנתה את זה בשארית כספה, ואמא שלי לחשה לי בסוד שאת הרוב היא שילמה.. היא השיגה את זה בהוזלה משמעותית כי היא קנתה ישר מהסוכן שהיה בן גילה בערך.. אבל עדיין היא היתה יפהפיה ומזכירה נשכחות, היא דלקה בבית הקטן והחמוד שלנו בפאתי בני ברק, שרק דניאל הקטן מסתכל בעיניים החומות המדהימות שלו איך שאני מדליק נרות חנוכה, אחר כך שרנו מעוז-צור קצת רבנו, כי אני אמרתי שלמסיבה בבית של ההורים שלך, את צריכה לבוא אם החצאית הקצרה המנומרת, כי זה מעמיד לך את הישבן כמו שאני אוהב, אלוקים יודע שגם את רצית ללבוש אותה, קצת פחדת שהיא לא צנועה, וגם לא רצית להוציא את העיניים לאחיות שלך, שמצידן לא חששו לעשות לי עיניים.. התפייסנו את הכי יפה בעולם בשבילי ! אני מתוסבכת עליך ! החנוכייה היתה גם עד שהגענו ל'משכן הקבע' שלנו, שדניאל כבר צעד וזימרר סביבבון סביבון שובבון, ויונתן הסתכל עלינו בעיניים כחולות יפהפהיות מהעריסה שלו, איך אמרת תמיד יונתן דומה לך, ודניאל דומה לי, גם הקטנצ'יק החרה אחרייך אני כמו אמא נכון ? מי ירצה להיות דומה לאבא.. החנוכייה צפתה באלם שהכובע והחליפה התמלאו אבק, שהתפילין הכירו רק את הזמן של חמש דקות לפני השקיעה, לפעמים גם את זה לא והם נשארו עמוק עמוק בארון. החנוכייה הכירה היטב את המבט העצוב-משלים בעיניים החומות המדהימות האלה, שפתחת את המחשב בהיסטוריה וגילית שפע של פורומים של חוזרים בשאלה, ושל חרדים בצבא, מוש אני תמיד אהיה איתך רק אל תסתיר ממני דברים ! אבל אני הסתרתי, כי ידעתי שתקריבי בשבילי את זה, אפילו שאת ממש לא מרגישה כך, הניסיונת שלך זה עובי הגרביים, והרכילות העסיסית האחרונה, אני מסתפק אם אני כופר, שאפתן, או תאוותן. הראל ניער אותי, מוש הכל בסדר ? אתה מרגיש טוב ? אולי כדור ? הראל העדין , שעוד לא התגבר על זה איך זה שבחור יפה כמוך לא הומו ? עזב את חברו לבד בחדר, ושאל אותי מה קרה ? שני שוב קפצה לבקר ? תראה אני לא מבין אותך היא באמת אשה יפה, והיא אפילו מתלבשת נכון לטעמי, ואני מעצב אופנה, אם היא באמת טובה ומסורה כמו שאתה מספר למה לא הבאת אותה , הרי אמרת שהיית יכול להביא אותה בכיף ואת שני הנסיכים שלך, שהתמונות שלהם מעטרות את פינת העבודה שלך, מה אני אסביר להראל על נקיפות מצפון על רגשות אשמה, מה אני יסביר לנער על אהבה. וכמה שזה כואב. טוב תן לי סיגריה אני יוצא לסיבוב, אני מסתכל על רחוב סלמה , איזה הזוי להדליק פה נרות, אוטו של חב''ד עם חנוכיה מוארת עובר לידי, הראל קורא לי מרחוק תחזור רגע ! קח קונדומים !! לכל צרה שלא תהיה שלא תחזור לי פה עם איידס, או אם ילד מחבר העמים, אני שומע ואז הדמעות פורצות.
מותש, עייף מיום העבודה הקשה הזה, הבוסית שוב חירפנה לי את השכל, אני שוכב מנסה להירגע פתאום אני נזכר במשפט, שהבוסית השמנה והמכוערת זרקה לי לפני שהלכה בהדרת כבוד, חנוכה שמח מתוק ! היא לא קולטת שהיא דוחה אותי, חנוכה שמח ! וואוו לפני 15 שנה זה היה הצהריים הכי מעניינים בחורף, בקיץ שהיה את לג בעומ''ר, לא רק שהיו מחלקים עדש או במבה עבשה, היו גם 'משתחררים' בארבע, אם דאגתם לביטול -תורה הסירו דאגה מליבכם זה היה על חשבון לימודי חול.. עמוס בזכרונות וגעגעועים ניסיתי לעלות על הכיסא למדף הגבוה ביותר בבוידים, המדף כולו אבק ומזכרות כואבות, נס חנוכה הפרטי שלי נמנעתי מנפילה כואבת, על ידי הראל השותף שלי לדירה שבדיוק סיים פרידה לא מילולית עם הבן זוג שלו, וכשל לעבר האמבטיה עירום וחתיך, ובדיוק הציל אותי מנפילה כואבת, בכוחות משותפים הורדנו אותה, היא היתה עטופה בקפדנות ומסירות, כמו שרק שני שלי האחת והיחידה היתה עושה. בעוד אני מוריד את הנייר מחנוכיית הכסף, הדמעות התחליו להציף אותי , את החנוכייה קנתה לי אמא של סבתא שלי שהיתה אז בת 91 ו'כמעט' צלולה לחלוטין, היא קנתה את זה בשארית כספה, ואמא שלי לחשה לי בסוד שאת הרוב היא שילמה.. היא השיגה את זה בהוזלה משמעותית כי היא קנתה ישר מהסוכן שהיה בן גילה בערך.. אבל עדיין היא היתה יפהפיה ומזכירה נשכחות, היא דלקה בבית הקטן והחמוד שלנו בפאתי בני ברק, שרק דניאל הקטן מסתכל בעיניים החומות המדהימות שלו איך שאני מדליק נרות חנוכה, אחר כך שרנו מעוז-צור קצת רבנו, כי אני אמרתי שלמסיבה בבית של ההורים שלך, את צריכה לבוא אם החצאית הקצרה המנומרת, כי זה מעמיד לך את הישבן כמו שאני אוהב, אלוקים יודע שגם את רצית ללבוש אותה, קצת פחדת שהיא לא צנועה, וגם לא רצית להוציא את העיניים לאחיות שלך, שמצידן לא חששו לעשות לי עיניים.. התפייסנו את הכי יפה בעולם בשבילי ! אני מתוסבכת עליך ! החנוכייה היתה גם עד שהגענו ל'משכן הקבע' שלנו, שדניאל כבר צעד וזימרר סביבבון סביבון שובבון, ויונתן הסתכל עלינו בעיניים כחולות יפהפהיות מהעריסה שלו, איך אמרת תמיד יונתן דומה לך, ודניאל דומה לי, גם הקטנצ'יק החרה אחרייך אני כמו אמא נכון ? מי ירצה להיות דומה לאבא.. החנוכייה צפתה באלם שהכובע והחליפה התמלאו אבק, שהתפילין הכירו רק את הזמן של חמש דקות לפני השקיעה, לפעמים גם את זה לא והם נשארו עמוק עמוק בארון. החנוכייה הכירה היטב את המבט העצוב-משלים בעיניים החומות המדהימות האלה, שפתחת את המחשב בהיסטוריה וגילית שפע של פורומים של חוזרים בשאלה, ושל חרדים בצבא, מוש אני תמיד אהיה איתך רק אל תסתיר ממני דברים ! אבל אני הסתרתי, כי ידעתי שתקריבי בשבילי את זה, אפילו שאת ממש לא מרגישה כך, הניסיונת שלך זה עובי הגרביים, והרכילות העסיסית האחרונה, אני מסתפק אם אני כופר, שאפתן, או תאוותן. הראל ניער אותי, מוש הכל בסדר ? אתה מרגיש טוב ? אולי כדור ? הראל העדין , שעוד לא התגבר על זה איך זה שבחור יפה כמוך לא הומו ? עזב את חברו לבד בחדר, ושאל אותי מה קרה ? שני שוב קפצה לבקר ? תראה אני לא מבין אותך היא באמת אשה יפה, והיא אפילו מתלבשת נכון לטעמי, ואני מעצב אופנה, אם היא באמת טובה ומסורה כמו שאתה מספר למה לא הבאת אותה , הרי אמרת שהיית יכול להביא אותה בכיף ואת שני הנסיכים שלך, שהתמונות שלהם מעטרות את פינת העבודה שלך, מה אני אסביר להראל על נקיפות מצפון על רגשות אשמה, מה אני יסביר לנער על אהבה. וכמה שזה כואב. טוב תן לי סיגריה אני יוצא לסיבוב, אני מסתכל על רחוב סלמה , איזה הזוי להדליק פה נרות, אוטו של חב''ד עם חנוכיה מוארת עובר לידי, הראל קורא לי מרחוק תחזור רגע ! קח קונדומים !! לכל צרה שלא תהיה שלא תחזור לי פה עם איידס, או אם ילד מחבר העמים, אני שומע ואז הדמעות פורצות.
פעם ראשונה שאני כותב כך,