החצר האחורית שלנו / ראובן אדלר

bhnadav

New member
החצר האחורית שלנו / ראובן אדלר

החצר האחורית שלנו מאת ראובן אדלר שמו של סרט הטלוויזיה "כל אנשי הקמפיין", ששודר השבוע בערוץ 10, הוא פרפראזה על שמו של סרט הקולנוע האמריקאי משנות ה-70 "כל אנשי הנשיא". האנלוגיה אינה מקרית. הסרטים שניהם מתיימרים לאפשר לצופים להציץ לחצר האחורית של המנהיגים - אל התככים, הריבים והשנאות, הקנאות והאהבות, והיצרים. החצר האחורית במהותה איננה חצר קדמית. מהותה וזכות קיומה בהיותה מאחורי הקלעים. שם, בחדרי חדרים, בלא משוא פנים, אפשר לשאול ולחשוב, להעלות רעיונות ולהוריד, לקלל, לרכל, לברר ולהתחבר. לכל חברה וארגון יש חצר אחורית, לכל מנהיג הפורום שלו, לכל מערכת עיתון חצר התככים שלה, וגם לחברת החדשות של ערוץ 10. "קמפיין" בתרגומו העברי הוא מערכה. ולמערכה, כמו למלחמה, כללים משלה, וצריך וחשוב לנצח בה. קמפיין בחירות הוא מערכה. כל הכוחות מגויסים, כל המשאבים מוקצים, כל האנרגיות מושקעות, אין יום ואין לילה. יש קו התחלה וקו סיום. ניהול מערכה כזאת מזמן למפקד פעילות בתנאים משתנים, בלחץ של זמן, בסביבת פעולה אלימה ותחרותית, בנסיבות מפתיעות וקשות וברמות חשיפה גבוהות. כל אלה מאפיינים מערכת בחירות ברוב המדינות הדמוקרטיות, וגם בישראל. הצצה אל קרביו של ניהול מערכה כזאת, כמוה כהצבת מצלמה בבור הצבאי בעת ניהול קרב בלימה, או בחפ"ק קדמי בעת ניהול קרב הבקעה. במקומות הללו מנהלים מלחמה, ולא יחסי ציבור. שם כולם למען מטרה אחת: ניצחון. לכך הם נבחרים, לצורך כך הם מגויסים, ומכאן גם כוחם ומקור אמונתם. כל הישג הוא נקודת סיפוק וכל תבוסה נקודת ייאוש. את המערכה מנהל "המנהל", וכזה יש רק אחד. הוא שנבחר להוביל אותה, קיבל את הסמכות והאחריות ונבחן על פי התוצאה. זכיתי ונבחרתי לנהל את המערכה (קמפיין) של "קדימה". כל מי שנכח בניהול מערכה אינטנסיווית מבין את האחריות המוטלת על כתפיו של מוביל המערכה. עליו לשמור על נאמנות העובדים ועל רוחם, לשמור עליהם כשרוחם נופלת או כשהם מותקפים, לצחוק אתם ולהתבדח, להיות האבא שלהם והמנהיג. מעולם לא ניהלתי מערכה צבאית ולא חוויתי מקרוב את ניהולה. עם זאת ניהלתי קמפיינים רבים. לא ניהלתי מעולם, ואינני מכיר מישהו שניהל, קמפיין למפלגה חדשה שקמה יש מאין ונהפכה בסיומו לגדולה ביותר בפרלמנט ולמפלגת השלטון. מעולם בעולם לא נוהל קמפיין, שבו עשרה שבועות לפני הבחירות המועמד יצא מהזירה בנסיבות כה עצובות ומועמד אחר וטבעי פחות ירש את מקומו. ומעולם לא ניהלתי קמפיין לראשות הממשלה בלי אריאל שרון. ענת גורן, בימאית הסרט, ליוותה את הקמפיין במצלמותיה ובמיקרופונים שלה, שהוצבו בחצר האחורית שלנו, ועשתה עבודה עיתונאית מקצועית וראויה להערכה. ההשתלחויות שבאו בעקבות ההקרנה, הביטויים המופתעים וגלגול העיניים הרדיופוני מעמידים באור מעוות את הדוברים. יואילו נא כל עמיתי וחברי, עיתונאים, פרסומאים ומנהלי קמפיינים פוליטיים, להתייצב מול המראה שלהם באינטימיות - ולא כמונו, באומץ מול המצלמות - ולשאול את עצמם, אם היו נוהגים אחרת בניהולה של מערכה כזאת. האם אצלם היו הביטויים וההתבטאויות חגיגיים יותר ורהוטים? האם היו בכלל מראים את האומץ והתעוזה הנדרשים כדי לאשר למצלמת טלוויזיה להיות חלק מחייהם לאורך זמן כה רב, בנסיבות כה דרמטיות ובתנאים משתנים בעוצמה כזאת? אני רוצה לשוב ולהודות לכל אנשי הקמפיין האמיתיים, אלה שעבדו בלילות ובימים ליד מכשירי העריכה וצגי המחשב, בארכיונים ובחדרי העיצוב, בשליחויות, בצילומים, בהפקות הסאונד והמוסיקה, בצילומי הסטילס ובצוותי החשיבה. גם להם יש פנים, גם להם היה תפקיד, גם הם אנשי הקמפיין. http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?contrassID=2&subContrassID=3&sbSubContrassID=0&itemNo=720022
 

trigotrigo

New member
קצת מבלבל, הייתי אומר

מצד אחד, יש לו הסכמה עם הפרפראזה, ומאידך, הוא אומר שהיא מעוות את הדברים. למרות זאת, הוא מדבר בצורה נכונה על ניהול מערכת בחירות ועל ההשלכות של מקצוע זה.
 
למעלה