החרדות כבר מאחורי- גם אתם יכולים

nomorefear

New member
החרדות כבר מאחורי- גם אתם יכולים

שלום לכם, הנושא נשמע כמו מודעת פרסומת, אבל זה ממש לא. אני סתם איש רגיל בן 40, נשוי ואבא לילדים. לפני בדיוק 10 שנים, נפלתי על הקרשים ובתור פרס קיבלתי התקפי חרדה שלא יצאתי מהם עד לאחרונה. אני לא אוהב דרמות, אז אני אספר את סוף הסיור. (וכשאצא לפנסייה אולי אכתוב ספר אימים על 10 השנים האיומות ביותר של חיי) **************************************************** היום אני בן אדם חושב, אנרגטי, עובד, יוצר ואפילו מאושר. יש לי לא מעט בעיות במשפחה, אבל יש לי את כל הכוחות לטפל בה (היום אני האיש החזק והתומך) **************************************************** ומכיוון שכבר אמרתי שאני לא אוהב דרמות אז אתחיל במה שבאמת מעניין אתכם שזה לא סיפור חיי, אלא איך יצאתי מהצרה הזו. כדי לעשות את העניין קצר אספר כך. לפני 10 שנים נכנסתי להתקפי חרדה. כמו אצל כולכם, הרופאים שלחו אותי לכל הבדיקות הרפואיות כדי לוודא שאין לי בעיות רפואיות רגילות. לקח להם 4 חודשים להגיע למסקנה שאני צריך טיפול פסיכולוגי (שגיאה ראשונה) הלכתי לפסיכולוג ומשם התחילה מסכת של הוצאות כספים מיותרת של עשרות אלפי שקלים, קריסת חיים ומה לא (אפשר לכתוב על זה ספר). יום אחד, לפני שלושה חודשים, בעקבות איזה טראומה שקרתה לי (איזה כיף, זה רק מה שהיה חסר לי בחיים) הלכתי לפסיכיאטר של המחלקה לבריאות הנפש של הערייה. מה שלא עשו פסיכולוגים במשך 10 שנים, תרופה אחת קטנה ובמינון נמוך עשתה. היום אני כאמור בן אדם חדש. אני מרגיש כאילו הייתי 10 שנים בעולם אחר ועכשיו חזרתי לחיים לסיכום אומר כבר ניסיתי בעבר תרופות פסיכו, אבל התגובות היו קשות והפסיכיאטר היה נבלה סרוחה שרצה רק כסף. אבל הפעם, דווקא אצל פסיכיאטר שלא לוקח גרוש ועובד מטעם המדינה זה הצליח לי. שימו לב - 10 שנים של חיים אומללים ואיומים, בפגישה אחת קצרה ומתן תרופה המתאימה, חזרתי לחיות. תודה לדוקטור קלמן מהמחלקה לבריאות הנפש של הערייה: קיבלתי את חיי בחזרה ולילדי נולד אבא חדש.
 

sh kk

New member
אני שמחה

בשבילך על שמצאת את האור, אבל אני לא חושבת שזה שחור או לבן, שנים חיית בפחד, בחרדות, בהתקפים, אני קצת תוהה לגבי היכולת המופלאה של התרופה, ייתכן ובשילוב של עבודה עצמית אפילו שלך, או כוח רצון חזק ביותר שלך, זה עבד. כולנו לוקחים, או רובינו לוקחים תרופות שמקלות עלינו אבל לא נפתרים מזה לגמרי, אני, לפחות חושבת שטיפול רק בתרופות לא עוזר לגמרי. צריך את המשהו הזה בנוסף שאתה כנראה מצאת...ואני לא מדברת רק על טיפול פסיכולוגי אלא על משהו רוחני הרבה יותר. בכל אופן, כל הכבודדד לך ומאחלת לך רק ימים של שקט
 
אני נוטה להסכים עם שאאק..

היה לך מזל ומצאת מטפל טוב אחד כזה שהצליח לחדור ללבך ונתן לך תרופה ושוב המזל פעל לטובתך והתרופה הזו התאימה לך כי לפעמים זה לוקח זמן אז שמוצאים את התרופה הנכונה זה מתיש, מציק, תופעות הלוואי פשוט נוראיות אני לא חושבת שיש דבר כזה שהחרדות נעלמים כי הם לא, אתה לומד לקבל אותם ומשלים עם המצב שהם הופכים להיות חלק ממשך יש רגעים בחיים שהם פחות מורגשים ויש רגעים שהם יותר מורגשים, התרופה היום עוזרת להחזיק מעמד מה שנפלא בעיני, אני יכולה לומר על עצמי מאוד קשה לי הענין עם התרופות ניסיתי פעם אחת טיפול תרופותי שגרם לי לתופעות לוואי זוועתיות ואני היום בשן ועיין מנסה לא להיכנס לטיפול תרופתי שני. הכי חשוב הגעת למנוחה והנחלה יש לך שלוות נפש אין יותר מזה.
 
מלאכיתוש../images/Emo141.gif

גם אני עברתי שנה של חיפוש טיפול תרופתי עברתי שינויים בסוגים ובמינונים, היו לי תופאות לוואי מחלקן וחלקן לא הטיבו כלל, מה שבוט ידעתי אחרי שהסכמתי עם עצמי שדי לי עם החושך שהו הגרוע ביותר הסכמתי להאחז בסובלנות המרוסקת שבי ולחכות לטיפול הנכון שיגיע, אז היום אין תופעות לוואי, ואני לא בחושך, יודעת שהדרך עדין ארוכה, ואני רק ראשית אבל אני לא בחושךךךךךךךךךךךךךךך וזה הכי חשוב.. הייתי אנטי תרופות, אפילו אקמולים היו בשבילי כחוסר התמודדות למצב האמיתי, תמיד קשקשתי " לקחת אקמול זה כמו לעצום עיניים לכאב ראש שמבקש יחס" אבל היום .. אחרי שהשכלתי והבנתי את הבעיה האמיתית, שלא תמיד באשמתינו,<וגם אם כן> יש לגוף חוסרים ואם יש כדור שיכול להביא מרגוע ועזר אל ההתמודדות הנכונה.. אז בשביל מה המלחמה המיותרת?!? רומיאו אמר "רק מי שלא נפצע בז לצלקת" והוא צדק!!!!! אז נפסיק לבוז לעצמנו.. ונתחיל לטפל בבעייה.. רוצה לציין שאני מטפלת בבעיה קצת אחרת מכם, כך התרשמתי <אולי אני טועה?> ראיתי שוב ושוב את המילה "מלחמה" עולה אל מול החרדה... אני מנסה לקבל אותה, להפתח אליה.. לתת לה להבין שאני יודעת שהיא שם.. אני מקשיבה לה ולא תמיד יכולה לתת לה מענה נכון, אז מבקשת אותה שתחכה קצת, עד שאוכל להקשיב לה במלואי.. זהו תירגול מייגע, אבל לעיתים יש התקדמות .. אני לא חושבת שיש דרך נכונה אחת, כל 1 והדרך שלו, אבל לעיתים אולי כדאי לנסות...
 

sh kk

New member
נוצה סגולה חמודה,

עדיין לא אמרתי לך כמה הניק הזה יפה לך, אז הוא יפיפה, המילה מלחמה לוא דוקא מתייחסת לאסוציאציה המוכרת לך, אני השלמתי עם ה"מתנה" שקבלתי, לא סתם השתמשתי במילה מתנה כי אני חושבת שחלק גדול ממורכבות האישיות שלי ושל כל אחד מאנשי הפורום פה קשור לאותה הפרעה שיש לו על הטוב והרע, אז אני מבינה שהחרדה תלווה אותי כל חיי, וזה חלק ממני ובאמת אני כבר לא מבזבזת אינרגיות על "למה דוקא לי" או "על זה לא מגיע לי" או "על אני לא מוותרת לה לחרדה אני אכנס באמאמא שלה", היא קיימת והיא אורבת מעבר לפינה ואני חיה עם הידיעה שהיא תלווה אותי כנראה בשארית חיי, אבל זה לא אומר שאני אתן לה לשלוט בי. זה לא אומר שאני אתן לה להיות הדומיננטית בחיי ולהכתיב לי את מהלך חיי. המלחמה היא פשוט על השפיות, מלחמת ההישרדות שלי בעצמ, על מנת להיטיב עם עצמי ולשמור על התא המשפחתי שלי.
 
שוב בעניין תרופות ../images/Emo15.gif

הדיון הזה כל פעם עולה מחדש כי זה כנראה מעסיק הרבה אנשים בעיקר הסובלים מהפרעות חרדה שבהם א.יש לתרופות הרבה מה להציע מצד אחד ב. ומצד שני,אפשר להחליט גם לא לקחת אותן. טפול פסיכולוגי יכול לנסות לבוא במקום תרופות כשמדובר בטפול התנהגותי-קגניטיבי או טפול בביו פידבק שבו מנסים למגר את התקפי הפניקה עצמם. לפעמים מצליחים ולפעמים לא. וטיפול פסיכולוגי יכול לבוא בד בבד עם נטילת תרופות, כשהתרופות פותרות את התחושה המשתקת של החרדה ומאפשרות לפסיכולוג לעבוד על נושאים שאינם קשורים לסמפטומים הפזיים של החרדה אך קשורים לסיבות שהביאו למצב החרדה הנוכחי. פעמים רבות, מצב החרדה מופיע בתגובה למצב משברי בחיים (כמו נשואין למשל, פיטרוין או פרידה) ויש מקום לראות בחרדה אתות שצריך לשנות משהו באופן שבו האדם נוהג להתמודד, איתות שעומד בפניו אתגר להשתנות.
 
תודות על המחמאה :))

אני חושבת שברגע שיש עוד " חלקים" בנו שיודעים להרגיש, להיות, לחשוב, כבר החרדה מספיקה להיות השולטת.. היא עוד חלק מתוך השלם...
 
למעלה