החריזה
החריזה חזרה על צלילים זהים או דומים המופיעים במקומות קבועים, בדרך כלל בסופי שורות, וממלאים תפקיד בארגונו של השיר. החרוז נקבע ע"י 3 גורמים: עיצורים, תנועות וטעם. דימיון בעיצורים אינו מחייב שהמילים החורזות תיכתבנה באותיות זהות:לדוגמא: ברכות/סליחות קילוח/קינוח דימיון בתנועות אינו מחייב ניקוד זהה: מה המרגש ? שום דבר לא חדש. אך אם הטעם שונה המילים אינן חורזות: בוקר- תחילתו של יום מלעיל אינו חורז עם בוקר- קאובוי מלרע נחש (לחש) מלעיל אינו חורז עם נחש מלרע - בעל חיים. החשוב בחרוז הוא הטעם. עיצורים ותנועות יכולים להיות שונים ועדיין לפנינו חרוז, אך אם אין טעם אין חרוז. חריזה מברחת או חרוז מבריח. חרוז אחיד לאורך כל השיר. היה מקובל מאד בשירה העברית בספרד בשירת ימי הביניים. הכינוי "מבריח" כי הוא (הבריח) נעל את כל השורות והפך את השיר לשווה חרוז. לדוגמא
מסדור התפילה) אדון עולם אשר מלך, בטרם כל יציר נברא. לעת נעשה בחפצו כל, אזי מלך שמו נקרא. ואחרי ככלות הכל, לבדו ימלוך נורא. והוא היה והוא הווה, והוא יהיה בתפארה. והוא אחד ואין שני, להמשיל לו, להחבירה. בלי ראשית, בלי תכלית, ולו העוז והמשרה. והוא אלי וחי גואלי, וצור חבלי בעת צרה. והוא ניסי ומנוס לי, מנת כוסי ביום אקרא. בידו אפקיד רוחי בעת אישן; ואעירה - ועם רוחי גוויתי; ה' לי ולא אירא. צימוד חריזת שתי מילים שוות במראה ובצליל ושונות במשמעות: שבי/שבי (שביעל כסא, מאסר) בוקר/בוקר (שחר/קאובוי) צרה/צרה (איד/אשה שניה) חריזה צמודה או עוקבת תבנית חריזה, שחורזים בה שני טורים צמודים או יותר: אא בב וכו'. לדוגמא: נועה אכלה התפוח א בבוקר כשיצאה לשוח א עם שחר השכימה אל הגן ב ובשמיים לא היה ענן ב חריזה סרוגה או מסורגת השורות חורזות ביניהן לסירוגין: אבאב וגם: אבגב: חריזה חובקת שורה ראשונה נחרזת עם אחרונה: א ב ב א או א ב א חריזה שוטטת חריזה בגוונים שונים, חד פעמיים, אך קבועים בשיר: אאב גגב וכו' או אבב אגג וכו'. חרוז לא מדויק או חרוז מורכב מקובל בעיקר בשירה חדשה לגיוון. לדוגמא: א. חריזה של שתי מילים עם אחת: גמלה - גם לה. לי לה - לילה מסתרקת - מספר את. חריזה זו אינה המצאה של השירה החדשה, היתה מקובלת בעבר. ב. חריזה שיש בה דימיון בצליל של המילים הנחרזות,אך לא בצורה שלמה עד הסוף: מאור- מאוד. נזק - איזה. חרוז לבן שיר לא חרוז, בעל משקל קבוע. היה מקובל בעיקר בשירה אנגלית. חרוז חופשי כינוי כולל לשיר משוחרר מכבלי כללים של חריזה, משקל, מיקצב ובתים. הוא הוא עשוי להשתמש בהם אך לא באופן סדיר. לפעמים מופיעה חריזה בפרוזה. היא אינה קבועה אז לפי סדר השורות אלא החרוז מזדמן בהתאם לצרכי היצירה. תפקידי החריזה * החריזה גורמת להנאה כתוצאה מההתאמה של הצלילים החוזרים. מעוררת תשומת לב ונחקקת יותר בזכרון. במיוחד בשירי ילדים. * תבנית החריזה היא חלק מהתבנית הריתמית המיקצבית של השיר כולו. * החריזה מארגנת את השיר ע"י ליכודו וחיזוק רעיונו בכמה דרכים: - ע"י קירבת משמעות בין המילים החורזות: פרפרים - פרחים. - ע"י יצירת מתח וניגוד בין המילים החורזות: רוגעת - פורעת. * החריזה מפנה את תשומת הלב למבע ע"י החזרה של חרוזים דומים או ע"י חריגה בעזרת מילה מיוחדת על רקע של חריזה סדירה. חרוז גברי או סיומת גברית או שורה גברית הוא: שורה המסתיימת בהברה מוטעמת. בהטעמת ההברה האחרונה נהוג לשמוע נעימה של תוקף וכח. חרוז נשי או סיומת נשית או שורה שירית המסתיימת בהברה לא מוטעמת, מלעלית ומקובל לראותה,כסיום חלש ורך: לדוגמא: במי אבטח, רק בחרבי - חרוז גברי זו הקשת בשמי התכלת - חרוז נשיי יש עוד כמה דוגמאות לחריזה, אך אלו העיקריים והשימושיים ביותר.
החריזה חזרה על צלילים זהים או דומים המופיעים במקומות קבועים, בדרך כלל בסופי שורות, וממלאים תפקיד בארגונו של השיר. החרוז נקבע ע"י 3 גורמים: עיצורים, תנועות וטעם. דימיון בעיצורים אינו מחייב שהמילים החורזות תיכתבנה באותיות זהות:לדוגמא: ברכות/סליחות קילוח/קינוח דימיון בתנועות אינו מחייב ניקוד זהה: מה המרגש ? שום דבר לא חדש. אך אם הטעם שונה המילים אינן חורזות: בוקר- תחילתו של יום מלעיל אינו חורז עם בוקר- קאובוי מלרע נחש (לחש) מלעיל אינו חורז עם נחש מלרע - בעל חיים. החשוב בחרוז הוא הטעם. עיצורים ותנועות יכולים להיות שונים ועדיין לפנינו חרוז, אך אם אין טעם אין חרוז. חריזה מברחת או חרוז מבריח. חרוז אחיד לאורך כל השיר. היה מקובל מאד בשירה העברית בספרד בשירת ימי הביניים. הכינוי "מבריח" כי הוא (הבריח) נעל את כל השורות והפך את השיר לשווה חרוז. לדוגמא
מסדור התפילה) אדון עולם אשר מלך, בטרם כל יציר נברא. לעת נעשה בחפצו כל, אזי מלך שמו נקרא. ואחרי ככלות הכל, לבדו ימלוך נורא. והוא היה והוא הווה, והוא יהיה בתפארה. והוא אחד ואין שני, להמשיל לו, להחבירה. בלי ראשית, בלי תכלית, ולו העוז והמשרה. והוא אלי וחי גואלי, וצור חבלי בעת צרה. והוא ניסי ומנוס לי, מנת כוסי ביום אקרא. בידו אפקיד רוחי בעת אישן; ואעירה - ועם רוחי גוויתי; ה' לי ולא אירא. צימוד חריזת שתי מילים שוות במראה ובצליל ושונות במשמעות: שבי/שבי (שביעל כסא, מאסר) בוקר/בוקר (שחר/קאובוי) צרה/צרה (איד/אשה שניה) חריזה צמודה או עוקבת תבנית חריזה, שחורזים בה שני טורים צמודים או יותר: אא בב וכו'. לדוגמא: נועה אכלה התפוח א בבוקר כשיצאה לשוח א עם שחר השכימה אל הגן ב ובשמיים לא היה ענן ב חריזה סרוגה או מסורגת השורות חורזות ביניהן לסירוגין: אבאב וגם: אבגב: חריזה חובקת שורה ראשונה נחרזת עם אחרונה: א ב ב א או א ב א חריזה שוטטת חריזה בגוונים שונים, חד פעמיים, אך קבועים בשיר: אאב גגב וכו' או אבב אגג וכו'. חרוז לא מדויק או חרוז מורכב מקובל בעיקר בשירה חדשה לגיוון. לדוגמא: א. חריזה של שתי מילים עם אחת: גמלה - גם לה. לי לה - לילה מסתרקת - מספר את. חריזה זו אינה המצאה של השירה החדשה, היתה מקובלת בעבר. ב. חריזה שיש בה דימיון בצליל של המילים הנחרזות,אך לא בצורה שלמה עד הסוף: מאור- מאוד. נזק - איזה. חרוז לבן שיר לא חרוז, בעל משקל קבוע. היה מקובל בעיקר בשירה אנגלית. חרוז חופשי כינוי כולל לשיר משוחרר מכבלי כללים של חריזה, משקל, מיקצב ובתים. הוא הוא עשוי להשתמש בהם אך לא באופן סדיר. לפעמים מופיעה חריזה בפרוזה. היא אינה קבועה אז לפי סדר השורות אלא החרוז מזדמן בהתאם לצרכי היצירה. תפקידי החריזה * החריזה גורמת להנאה כתוצאה מההתאמה של הצלילים החוזרים. מעוררת תשומת לב ונחקקת יותר בזכרון. במיוחד בשירי ילדים. * תבנית החריזה היא חלק מהתבנית הריתמית המיקצבית של השיר כולו. * החריזה מארגנת את השיר ע"י ליכודו וחיזוק רעיונו בכמה דרכים: - ע"י קירבת משמעות בין המילים החורזות: פרפרים - פרחים. - ע"י יצירת מתח וניגוד בין המילים החורזות: רוגעת - פורעת. * החריזה מפנה את תשומת הלב למבע ע"י החזרה של חרוזים דומים או ע"י חריגה בעזרת מילה מיוחדת על רקע של חריזה סדירה. חרוז גברי או סיומת גברית או שורה גברית הוא: שורה המסתיימת בהברה מוטעמת. בהטעמת ההברה האחרונה נהוג לשמוע נעימה של תוקף וכח. חרוז נשי או סיומת נשית או שורה שירית המסתיימת בהברה לא מוטעמת, מלעלית ומקובל לראותה,כסיום חלש ורך: לדוגמא: במי אבטח, רק בחרבי - חרוז גברי זו הקשת בשמי התכלת - חרוז נשיי יש עוד כמה דוגמאות לחריזה, אך אלו העיקריים והשימושיים ביותר.