מחפשת אור1
New member
החתול שלי הפך ליללן חסר תקנה
החתול שלי בן כשלוש וחצי, כבר כמה חודשים מיילל באופן די מתסכל- הדבר החל לפני שנה כשהכרתי את בן זוגי, והולך ומתדרדר. הדבר קורה כשאני ובן זוגי לא בסלון- רק בסלון החתול אוהב לשבת וכנראה שהוא רוצה יחס/ נוכחות פיזית קרובה. במיטה אסור לו לישון איתנו, ובשאר הבית אין מקום רביצה, למרות שכבר הצענו לו מקומות. גם כשקמים לשירותים בלילה, קמים בבוקר, מבשלים... הוא מלווה אותנו ביללות. לפני שהכרתי את בן זוגי הוא מילא לי צרכים של בדידות וצרכים אימהיים, וישן איתי במיטה, והייתי איתו המון.. עברנו לגור עם בן הזוג זה כבר חצי שנה. אל הדירה החדשה היה נראה שהתרגל במהירות, ממש תוך כמה ימים, למרות שעזבנו גם שותפה שמאוד אהב אותה. אני חושבת שפשוט היה רגיל לנוכחות הבלתי פוסקת שלי וליחסים קרובים, כשבן זוגי לא קרוב אליו יותר מדי, ולא מסכים לישון איתו במיטה. אני מרגישה קרועה בין בן הזוג שגישתו קרירה יחסית אל החתול, והוא מאמין מאוד בעיצוב התנהגות (גם אני כפסיכולוגית של ילדים). אני מנסה להכחיד את היללות, בתמיכת בן זוגי אני מנסה להתעלם מהיללות, אבל במקביל מנסה לתת לו יחס איכותי לפחות כמה שעות ביום. נכון גם שאני משחקת איתו פחות, וזו גם בעיה שהוא יחסית מאוד תלותי ולא משחק עם עצמו (משחק איתי במחבואים וכאלו מאז שהיה תינוק, הרגלתי אותו למשחקים הדדיים). כמה זמן עלי להמשיך להתעלם מהיללות, אם זה בכלל נכון? אנחנו מתחרפנים ממנו, ואני ממש מתוסכלת, והמצב מחמיר. מבחינה כלכלית קשה לי כרגע לפנות ליועץ התנהגות לחיות. הוא אוכל בסדר, וכשאנחנו איתו, נראה שמח ויוזם משחקים - כך שאני מאמינה שפיזית אין בעיה. מה דעתכם?
החתול שלי בן כשלוש וחצי, כבר כמה חודשים מיילל באופן די מתסכל- הדבר החל לפני שנה כשהכרתי את בן זוגי, והולך ומתדרדר. הדבר קורה כשאני ובן זוגי לא בסלון- רק בסלון החתול אוהב לשבת וכנראה שהוא רוצה יחס/ נוכחות פיזית קרובה. במיטה אסור לו לישון איתנו, ובשאר הבית אין מקום רביצה, למרות שכבר הצענו לו מקומות. גם כשקמים לשירותים בלילה, קמים בבוקר, מבשלים... הוא מלווה אותנו ביללות. לפני שהכרתי את בן זוגי הוא מילא לי צרכים של בדידות וצרכים אימהיים, וישן איתי במיטה, והייתי איתו המון.. עברנו לגור עם בן הזוג זה כבר חצי שנה. אל הדירה החדשה היה נראה שהתרגל במהירות, ממש תוך כמה ימים, למרות שעזבנו גם שותפה שמאוד אהב אותה. אני חושבת שפשוט היה רגיל לנוכחות הבלתי פוסקת שלי וליחסים קרובים, כשבן זוגי לא קרוב אליו יותר מדי, ולא מסכים לישון איתו במיטה. אני מרגישה קרועה בין בן הזוג שגישתו קרירה יחסית אל החתול, והוא מאמין מאוד בעיצוב התנהגות (גם אני כפסיכולוגית של ילדים). אני מנסה להכחיד את היללות, בתמיכת בן זוגי אני מנסה להתעלם מהיללות, אבל במקביל מנסה לתת לו יחס איכותי לפחות כמה שעות ביום. נכון גם שאני משחקת איתו פחות, וזו גם בעיה שהוא יחסית מאוד תלותי ולא משחק עם עצמו (משחק איתי במחבואים וכאלו מאז שהיה תינוק, הרגלתי אותו למשחקים הדדיים). כמה זמן עלי להמשיך להתעלם מהיללות, אם זה בכלל נכון? אנחנו מתחרפנים ממנו, ואני ממש מתוסכלת, והמצב מחמיר. מבחינה כלכלית קשה לי כרגע לפנות ליועץ התנהגות לחיות. הוא אוכל בסדר, וכשאנחנו איתו, נראה שמח ויוזם משחקים - כך שאני מאמינה שפיזית אין בעיה. מה דעתכם?