פינת הקיטור השבועית שלי
לא שאני צריכה פינה כזאת, אני הרי מקטרת כל יום כל היום, גם פה כמעט על בסיס יומי אבל עכשיו מרגישה שיש לי פה לגיטימציה..
הרע: אני עצבנית.. מאוד.. כבר שלושה ימים. עצבנית ורגישה ובוכה מכל שטות. עצבנית כל כך שצעקתי על האחיין שלי בן ה 6 וחצי שאני אוהבת אותו אהבת נפש, והוא הילד הכי טוב בעולם, כי הוא שלח לי בבוקר SMS וכתב לי שהוא אוהב אותי, ועל הדרך העיר אותי, ורגישה עד כדי כך שבכיתי כשלינור שפכה על טל כוס יין באח הגדול.
ברצינות, הגעתי לרמות כאלה של עצבים שאני שונאת את עצמי, אני מתפרצת על כולם וצועקת על כולם וזה כל כך לא מתאים לי. ברור שזה אחד התסמינים של המחזור המתקרב, אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה כזאת (והנה אני כותבת והדמעות מתחילות לזלוג).
רגע.. לא נגמר הרע... כידוע לכן אין לי בן זוג ואני עוברת את התהליך הזה די לבד. זאת אומרת, יש אנשים סביבי שמודעים, אבל לא כולם יכולים לשמוע ולהכיל את מה שאני עוברת. אמא שלי תומכת בהחלטה שלי להביא ילד לבד אבל לא שאלה אותי אפילו פעם אחת עד היום מה קורה איתי ואיך הבדיקות ואיך אני מרגישה ומה אני עוברת, ויש את שרוני, החברה הכי טובה, זאת שמלווה אותי מגיל 9, זאת שאני יכולה לדבר איתה על הכל, זאת שיודעת כל פיפס על החיים שלי, שדווקא עכשיו מאכזבת. היא גם לא שואלת ולא מתעניינת, וגם כשאני מנסה לדבר איתה על הנושא ולשתף אותה במה שעובר עלי היא מתנתקת. פתאום התשובות שלה הופכות להיות קצרות, הטון שלה הופך למשועמם, לא שואלת שאלות, ובעצם לא מנסה לפתח שיחה. הבן אדם היחיד בעולם שמספיק קרוב אלי בשביל שאני אוכל לדבר איתו ולהשען עליו בתקופה הזאת שאתן יודעות שהיא לא קלה מפנה לי פתאום עורף, והכי גרוע שאני לא מרגישה שאני מסוגלת להגיד לה את מה שאני כותבת לכן כאן עכשיו.
אז כמו שהבנתן עבר עליו סופ"ש כזה רגשית, עם המון דמעות והמון עצבים והמון מחשבות ביני לבין עצמי.
אהה. וכמעט שכחתי, הכאבים האלה שלפני מחזור, והבחילות שלפני מחזור וכאבי הראש וכל הסימנים שהוא עומד להגיע.. בעעעע
הלא נורא- זה יכול להיות גם רע, ואני בטוחה שבשביל הרבה אנשים זה רע ואפילו נורא, אבל המלחמה הזאת ש"חזרה" פתאום והאזעקות והפיצוצים. אני באופן אישי מסוגלת להמשיך לחיות ככה עוד הרבה זמן אם זה מה שיביא לנו שקט לטווח הרחוק אבל כואב לי בשביל תושבי הדרום שחיים עכשיו במציאות בלתי אפשרית.
והחום הזה, אני מרגישה שאני נמסה. אני שונאת את הקיץ. החום הזה עושה אותי עצבנית.
החברה שבה אני עובדת יוצאת לחופשה מרוכזת ממחר עד סוף אוגוסט, ואני צריכה לעבוד כי אני במינוס היסטרי בימי חופש. לפחות אני אוכל ללכת עם נעלי אצבע ומכנס קצר. מדי ב'
הטוב- ההמתנה הבלתי אפשרית הזאת סוף סוף נגמרת וביום שני בבוקר יש בדיקת בטא (שתצא שלילית, בטוח) אבל שעתיים אחרי הדקירה יש לי תור לרופא המדהים שלי ויוצאים לדרך עם IVF ראשון. אני אופטימית לגבי התהליך הזה. אני מקווה שלא אתבדה
עד כאן קיטורי להערב
לבינתיים לפחות
מיכל
, הרע|
והלא נורא
(זו גם תזכורת לשתות המון מים, כי חם וכי ההורמונים מייבשים
), והספירה לאחר לקראת ימים נעימים יותר כבר נראית קרובה
.
,
.
הרע- שפעת משולבת עם דלקת בשריר של הגב התחתון- זוועהלא נורא- פחדתי מאוד מהזריקות וטיפול ההורמונלי וגיליתי שזה ממש לא נורא 
