אפרופו טחינה לישראלים ששוהים בחו"ל,,
מאוד קל לי להבין את העובדה שאפילו טחינה -היא געגוע לישראל ,לכול מי שגר בחו"ל :
לפני כמה שנים בעונת הקייץ טיילתי בסקנדינביה ,(כ-חודש ימים,) ואז התגעגעתי לפיתה ולטחינה.חיפשתי ובדקתי בכל סופר ולא מצאתי טחינה גולמית,עד שנתקלתי בסופר,
ב - מוכרת אחת מתוך 20 ,שהייתה היחידה שהבינה מה זה "טחינה",והיא רשמה לפי על פתק כתובת לרחוב בו מוכרים טחינה.
בלי לחשוב פעמיים,הגעתי לכתובת המיוחלת לאחר כחצי- שעה של נסיעה,
ואז הופתעתי לגלות ,,,שהגעתי לרחוב שכולו חנויות שמנוהלות על ידי משפחות של מוסלמים: דיברו שם וצעקו מכול כיוון בשפה הערבית,וברקע נשמעה מכול חנות מוסיקה בעוצמה- רבה ,ושירים בשפה הערבית.
 
כישראלית העניין נראה לי מסוכן, חששתי מאוד שייזהו אותי כישראלית,
ולכן ועזבתי את השכונה במהירות,וחזרתי למרכז העיר, כשבליבי הגעגוע הביתה-לישראל -לטחינה הישראלית,לחומוס ולפיתות ,ואז,,כשחזרתי לישראל בסיום הטיול, על הבוקר שלמחרת הנחיתה,,מיהרתי וקניתי כמות נדיבה של טחינה גולמית, והכנתי רוטב- טחינה לסלט הירקות ,לתפו"א שבתנור,לכרובית ברוטב בטחינה,לקציצות ולבשר,וכול שאר תבשילים שהכנתי.
יש לציין שאז עוד לא הייתה לי סוכרת, אז יכולתי "להתפרע" - עם הפיתות - והטחינה
ושאר סוגי המזון עתירי -הפחמימות, ובנדיבות.
אגב,
לפני כמה שנים הייתי בטיול בהולנד,הופתעתי להיתקל שם במסעדות שמוכרות פיתות ושוארמה וטחינה, וגם אפשר היה בסופר שלהם להשיג פיתות ארוזות -בשקיות ניילון.
 
ברגע שאת הזכרת שאין באזור שלך בחו"ל הרבה חנויות שמחזיקות טחינה,
אני מיד הזדהתי והבנתי את הגעגוע שלך לטחינה,ואת המשמעות לכך ,לכול הישראלים -שנמצאים בחו"ל.
 
