חתולה קופצנית
New member
הטיול הגדול והחבר. מה דעתכם?
האמת שהבעיה שלי היא לא בטיול עצמו אלא עם החבר... (אני מרגישה כאילו אני בתכנית זוגיות ברדיו נתחיל מזה שלא הייתי אף פעם בחו"ל ויש לי גם ככה הרבה חסכים עם החברות בכל מה שקשור לטיולים וחוויות. תמיד הייתי זו שהסתפחה או הצטרפה בדקה ה90. את הטיול שכולן עשו לפני הצבא לנאפה (נעזוב לרגע את העובדה שאף אחת לא זוכרת משם כלום וזה שטויות היום בעיניהן) החמצתי בגלל שלא היה לי כסף ועד שכבר היה לי וכבר הוצאתי דרכון הן כבר סגרו את הדיל ולא היה מקום לעוד אחת. בכל מקרה הנקודה היא שממש חשוב לי לצאת לטיול הזה. ממש חברות שלי רוצות לחצי שנה ככה ולי אין בעיה עם זה. מבחינתי לא יותר, אבל בכיף יש אופציה לפחות. עניין הוא שאני לא רוצה להגביל את עצמי. אני מאוד אוהבת את חבר שלי וכבר היו לי חברים וקשרים ארוכים. שום קשר הוא לא כמו זה ומן הסתם אני בשום פנים ואופן לא רוצה לוותר עליו. אמרתי לו שמבחינתי אם זה היה ריאלי, הייתי אומרת לו "בוא איתי" אבל הוא לא ממש יכול לנטוש לחצי שנה כשהוא בסוף שנה שלישית באוניברסיטה. הנקודה היא שאני ממש לא רוצה לעזוב אותו ומבחינתי אני טסה כשיש לי חבר שמחכה לי בארץ ואני מעוניינת מאוד לחזור לחבר שיחכה לי בארץ. הוא פשוט לא מוכן לחכות כל כך הרבה זמן. אני באמת לא מתכוונת לעשות שם כלום. לא אכפת לי כמה שוודים אני אפגוש וכמה האוירה תהיה פתוחה וישירו איתי קומבאיה ומישהו יציע לי ג'וינט וירצה לשחרר אותי ולעשות לי מסאג', זו באמת לא המטרה שבשבילה אני טסה. הוא אגוז קשה כי הוא חטף הרבה כאפות בקשרים שהיו לו ואין לו אמון באף אחד. איך אני יכולה להוכיח לו שאני באמת לא מתכוונת לוותר עליו אבל גם לא להפסיד את הטיול? תראה, יכול להיות שאחרי חודשיים יימאס לי ואני אהיה כל כך אכולת געגועים ואני אחזור לארץ, אבל אני לא רוצה להגביל את עצמי, ולמה שאני אגביל? למה מתי עוד אני אעשה תטיול הזה?
האמת שהבעיה שלי היא לא בטיול עצמו אלא עם החבר... (אני מרגישה כאילו אני בתכנית זוגיות ברדיו נתחיל מזה שלא הייתי אף פעם בחו"ל ויש לי גם ככה הרבה חסכים עם החברות בכל מה שקשור לטיולים וחוויות. תמיד הייתי זו שהסתפחה או הצטרפה בדקה ה90. את הטיול שכולן עשו לפני הצבא לנאפה (נעזוב לרגע את העובדה שאף אחת לא זוכרת משם כלום וזה שטויות היום בעיניהן) החמצתי בגלל שלא היה לי כסף ועד שכבר היה לי וכבר הוצאתי דרכון הן כבר סגרו את הדיל ולא היה מקום לעוד אחת. בכל מקרה הנקודה היא שממש חשוב לי לצאת לטיול הזה. ממש חברות שלי רוצות לחצי שנה ככה ולי אין בעיה עם זה. מבחינתי לא יותר, אבל בכיף יש אופציה לפחות. עניין הוא שאני לא רוצה להגביל את עצמי. אני מאוד אוהבת את חבר שלי וכבר היו לי חברים וקשרים ארוכים. שום קשר הוא לא כמו זה ומן הסתם אני בשום פנים ואופן לא רוצה לוותר עליו. אמרתי לו שמבחינתי אם זה היה ריאלי, הייתי אומרת לו "בוא איתי" אבל הוא לא ממש יכול לנטוש לחצי שנה כשהוא בסוף שנה שלישית באוניברסיטה. הנקודה היא שאני ממש לא רוצה לעזוב אותו ומבחינתי אני טסה כשיש לי חבר שמחכה לי בארץ ואני מעוניינת מאוד לחזור לחבר שיחכה לי בארץ. הוא פשוט לא מוכן לחכות כל כך הרבה זמן. אני באמת לא מתכוונת לעשות שם כלום. לא אכפת לי כמה שוודים אני אפגוש וכמה האוירה תהיה פתוחה וישירו איתי קומבאיה ומישהו יציע לי ג'וינט וירצה לשחרר אותי ולעשות לי מסאג', זו באמת לא המטרה שבשבילה אני טסה. הוא אגוז קשה כי הוא חטף הרבה כאפות בקשרים שהיו לו ואין לו אמון באף אחד. איך אני יכולה להוכיח לו שאני באמת לא מתכוונת לוותר עליו אבל גם לא להפסיד את הטיול? תראה, יכול להיות שאחרי חודשיים יימאס לי ואני אהיה כל כך אכולת געגועים ואני אחזור לארץ, אבל אני לא רוצה להגביל את עצמי, ולמה שאני אגביל? למה מתי עוד אני אעשה תטיול הזה?