הטיול לעין עקב והפיספוס
זה התחיל ברעיון באחד מרכיבות הבוקר של שבת . " בואו נתכנן טיול של יום שלם- אתם יודעים... חופש מהעבודה ליום אחד ויאללה לטיול..." מישהו הציע. וכך היה . היעד נקבע כאזור הדרום והמסלול יוחלט לפי רמת הקושי והזמן. לאחר דיונים לא רבים ההחלטה נפלה וסגרנו על מסלול קליל משהו, בעין עקב(אחד משלושה), מרחק של 30 קמ' וזמן רכיבה של 6 שעות. נשמע קל וללא מאמץ מיותר???... אז לא !!!! הסיפור התחיל בבוקר יום חמישי. נאספתי בשעה 05:30 מביתי ויצאנו לדרכנו. הגענו למדרשת בן גוריון שבשדה בוקר לאחר שהספקנו לעצירת "קפה של בוקר" בפארק גולדה. אז עוד היינו עם חיוך על הפנים . ממדרשת בן גוריון החלנו את הדיווש בשעה 08:15 על הכביש עד לחורבות עבדת. משם היינו אמורים לרדת לשביל עד למפגש הנחלים שבאזור חוות הניסויים ולהמשיך את הדיווש הלאה אל תוך השטח. ההתחלה הייתה נהדרת , נוף יפה ורוח קרירה שעדיין נשבה באזור. למזלנו הרב... כך התברר מאוחר יותר , עקבנו אחר סימני גלגלים של רוכבים אחרים שרכבו כנראה יום לפנינו אך בשלב מסויים איבדנו את העקבות.... מכאן כבר הסתמכנו על מפה טופוגרפית והחלנו לנווט את דרכנו .... כצפוי במקרים כאלה... אכן איבדנו את דרכנו ורק לאחר שישבנו וניסינו למצוא את דרכנו... החלטנו לרדת באחד מהערוצים של הנחל שבסופו של דבר יביא אותנו למקום המיועד שהוא עין עקב תחתון. אז הירידה הזו היתה הירידה הגורלית... למה ? כי למקום שאליו ירדנו לא ירד אף אחד לפנינו והכוונה היא אף אחד חי ושפוי !!! מאותו הרגע של הירידה הפכנו את רעיון הרכיבה ומעתה "לקחנו את האופניים לטיול בשטח " ובמשך שעתיים וקצת יותר סחבנו את אופניים על שטח טרשי ולא רכיב . ירדנו מדפי סלע ומדרגות סלע , חלפנו על פני מפלים יבשים שהיו בערוץ הנחל עד שהגענו לסוף... מפל אימתני בגובה של 7 או 8 מטר גובה... ואנחנו נמצאים בראשו, כאן גם "נגמר לנו הסוס" או "יצאה הרוח מהמפרשים" או כל אמירת יאוש אחרת... אז עכשיו היינו בדילמה ,או שחוזרים , כי לרדת אי אפשר ,או שמתחילים לחשוב כיעלים ומדלגים מסלע לסלע... החלטנו ליעל בשטח (מלשון יעלים) והזדחלנו על שבילי היעלים יחד עם האופניים כאשר מצד אחד ישנה תהום עמוקה ומצד שני קיר ! בשלבים אלו כל רוכב נשאר עם המחשבות שלו... מה יפול קודם ? האופניים או אני...? זה שלפני או זה שאחרי ...? מתי מגיע החושך ...? וכל מיני מחשבות סופניות כאלה... לאחר כ 600 מטר לערך , נגמר השביל... בקטע הזה היעלים קופצים למדף הסלע המוגבה יותר ואת זה אנחנו לא יכולים לעשות , גם לא אחרי רד בול ולא עם הכנפיים שזה נותן , ירדנו לתחתית הנחל/ערוץ והמשכנו ללכת . כשכבר הגענו לעין עקב עליון , ציפתה לנו הפתעה נוספת ... משני עברי ערוץ הנחל צומח ערב רב של צמחים ירוקים - עדות למים - אך זה השאיר לנו רק רווח צר של מעבר... מי שהיה עם נעלים ננעלות... אכל חרא ומי שלא... גם. הסלע היה חלק בצורה מדהימה וכל ניסיון של הליכה על השיפוע הביא להחלקה מצחיקה עד לסבך הצמחיה... לאחר מאמץ נוסף הצלחנו לעבור כולנו ומכאן כבר התחלנו לראות את האור בקצה... גילינו את הסימון הכחול של השביל ומשכנו איתו עד למעין ... כאן החלטנו שהספיק לנו ואנחנו פשוט חותכים כאן ועכשיו מבלי לטבול במימי המעין. דיוושנו עד לתחילת העליה למדרשה וחיכינו לטרמפ. אז בקיצור... פ י ס פ ו ס ע נ ק !!!. אבל לפחות כמה דברים למדנו מהטיול הזה : 1. לקחת רק מפת סימון שבילים מעודכנת. 2. למדנו לא לסמוך על סיפורי דרך כתובים. 3. בפעם הבאה... רק בשבילים מסודרים ומוכרים. 4. גם את האופניים צריך "להוציא לטיול" מדי פעם. אז לכל מי שמתכנן טיול כזה... בידקו טוב את המסלול לפני כן ואל תילכו שולל אחרי סיפורי דרך לא ברורים. ולכל השותפים לפיספוס... איל התותח, שסחב כל הטיול ושלא נגמר לו הכוח, בני, שלמרות שלא רכב תקופה ארוכה עמד במשימה , גדי, שהצליח לעבור את מחסום ה"30 קמ'" וסיים עם חיוך, שחר, שכמעט ונשבר לקראת הסוף , ולי , שדיי הפתעתי את עצמי , כל הכבוד על "רוח הלחימה" , ההתמדה והאומץ שגילינו... בפעם הבאה רק לצפון.... שם לפחות יש צל.
זה התחיל ברעיון באחד מרכיבות הבוקר של שבת . " בואו נתכנן טיול של יום שלם- אתם יודעים... חופש מהעבודה ליום אחד ויאללה לטיול..." מישהו הציע. וכך היה . היעד נקבע כאזור הדרום והמסלול יוחלט לפי רמת הקושי והזמן. לאחר דיונים לא רבים ההחלטה נפלה וסגרנו על מסלול קליל משהו, בעין עקב(אחד משלושה), מרחק של 30 קמ' וזמן רכיבה של 6 שעות. נשמע קל וללא מאמץ מיותר???... אז לא !!!! הסיפור התחיל בבוקר יום חמישי. נאספתי בשעה 05:30 מביתי ויצאנו לדרכנו. הגענו למדרשת בן גוריון שבשדה בוקר לאחר שהספקנו לעצירת "קפה של בוקר" בפארק גולדה. אז עוד היינו עם חיוך על הפנים . ממדרשת בן גוריון החלנו את הדיווש בשעה 08:15 על הכביש עד לחורבות עבדת. משם היינו אמורים לרדת לשביל עד למפגש הנחלים שבאזור חוות הניסויים ולהמשיך את הדיווש הלאה אל תוך השטח. ההתחלה הייתה נהדרת , נוף יפה ורוח קרירה שעדיין נשבה באזור. למזלנו הרב... כך התברר מאוחר יותר , עקבנו אחר סימני גלגלים של רוכבים אחרים שרכבו כנראה יום לפנינו אך בשלב מסויים איבדנו את העקבות.... מכאן כבר הסתמכנו על מפה טופוגרפית והחלנו לנווט את דרכנו .... כצפוי במקרים כאלה... אכן איבדנו את דרכנו ורק לאחר שישבנו וניסינו למצוא את דרכנו... החלטנו לרדת באחד מהערוצים של הנחל שבסופו של דבר יביא אותנו למקום המיועד שהוא עין עקב תחתון. אז הירידה הזו היתה הירידה הגורלית... למה ? כי למקום שאליו ירדנו לא ירד אף אחד לפנינו והכוונה היא אף אחד חי ושפוי !!! מאותו הרגע של הירידה הפכנו את רעיון הרכיבה ומעתה "לקחנו את האופניים לטיול בשטח " ובמשך שעתיים וקצת יותר סחבנו את אופניים על שטח טרשי ולא רכיב . ירדנו מדפי סלע ומדרגות סלע , חלפנו על פני מפלים יבשים שהיו בערוץ הנחל עד שהגענו לסוף... מפל אימתני בגובה של 7 או 8 מטר גובה... ואנחנו נמצאים בראשו, כאן גם "נגמר לנו הסוס" או "יצאה הרוח מהמפרשים" או כל אמירת יאוש אחרת... אז עכשיו היינו בדילמה ,או שחוזרים , כי לרדת אי אפשר ,או שמתחילים לחשוב כיעלים ומדלגים מסלע לסלע... החלטנו ליעל בשטח (מלשון יעלים) והזדחלנו על שבילי היעלים יחד עם האופניים כאשר מצד אחד ישנה תהום עמוקה ומצד שני קיר ! בשלבים אלו כל רוכב נשאר עם המחשבות שלו... מה יפול קודם ? האופניים או אני...? זה שלפני או זה שאחרי ...? מתי מגיע החושך ...? וכל מיני מחשבות סופניות כאלה... לאחר כ 600 מטר לערך , נגמר השביל... בקטע הזה היעלים קופצים למדף הסלע המוגבה יותר ואת זה אנחנו לא יכולים לעשות , גם לא אחרי רד בול ולא עם הכנפיים שזה נותן , ירדנו לתחתית הנחל/ערוץ והמשכנו ללכת . כשכבר הגענו לעין עקב עליון , ציפתה לנו הפתעה נוספת ... משני עברי ערוץ הנחל צומח ערב רב של צמחים ירוקים - עדות למים - אך זה השאיר לנו רק רווח צר של מעבר... מי שהיה עם נעלים ננעלות... אכל חרא ומי שלא... גם. הסלע היה חלק בצורה מדהימה וכל ניסיון של הליכה על השיפוע הביא להחלקה מצחיקה עד לסבך הצמחיה... לאחר מאמץ נוסף הצלחנו לעבור כולנו ומכאן כבר התחלנו לראות את האור בקצה... גילינו את הסימון הכחול של השביל ומשכנו איתו עד למעין ... כאן החלטנו שהספיק לנו ואנחנו פשוט חותכים כאן ועכשיו מבלי לטבול במימי המעין. דיוושנו עד לתחילת העליה למדרשה וחיכינו לטרמפ. אז בקיצור... פ י ס פ ו ס ע נ ק !!!. אבל לפחות כמה דברים למדנו מהטיול הזה : 1. לקחת רק מפת סימון שבילים מעודכנת. 2. למדנו לא לסמוך על סיפורי דרך כתובים. 3. בפעם הבאה... רק בשבילים מסודרים ומוכרים. 4. גם את האופניים צריך "להוציא לטיול" מדי פעם. אז לכל מי שמתכנן טיול כזה... בידקו טוב את המסלול לפני כן ואל תילכו שולל אחרי סיפורי דרך לא ברורים. ולכל השותפים לפיספוס... איל התותח, שסחב כל הטיול ושלא נגמר לו הכוח, בני, שלמרות שלא רכב תקופה ארוכה עמד במשימה , גדי, שהצליח לעבור את מחסום ה"30 קמ'" וסיים עם חיוך, שחר, שכמעט ונשבר לקראת הסוף , ולי , שדיי הפתעתי את עצמי , כל הכבוד על "רוח הלחימה" , ההתמדה והאומץ שגילינו... בפעם הבאה רק לצפון.... שם לפחות יש צל.
