Yoachim Perseval
New member
הטיול שלא היה. (סיפור שכן היה)
הקדמה : בסיפור הזה, אין תיאור מסלול מדהים, לא טיול קשה, או תמונות עירום של רוכבים בבריכה. אבל בכל זאת, הוא קשור באופן הדוק לפורום ולאופניים. וחוץ מזה, כל מלה אמת. ואם תרצו, יש פה גם הסבר לכל מי שנדנדתי לו בטלפונים ובמיילים בסוף השבוע הזה, רק בשביל לשמוע אחרי כמה שעות שהכל מבוטל... טוב, נתחיל. יום חמישי, 1400: התכניות לסוף השבוע כבר נראו סגורות: ביום חמישי בערב- הרכבת הצמיגים החדשים על האופניים. יום שישי בבוקר - רכיבת עם ערן. שישי בצהריים – קניות. שישי בערב – ארוח חברים לארוחה יפנית. (עאלק) שבת בבוקר – הקפצת הגרוטאה (הרכב הישן שלי) לצפון, לבעליה המקוריים, וחזרה הביתה למרכז עם סבאסבתא א' שבאים לראות את הנכד. שבת בצהריים – עם הילד בבריכה. אבא שרוט, אמא בחודש תשיעי, אבל לילד מגיע בריכה, לא ? יום חמישי, שעה 1600 : אני מקבל מסר מערן – לא תהיה רכיבת בוקר מחר. "טוב, נמצא משהו אחר" אני חושב, ומתכנן להצטרף לרכיבת הצהריים עם דרור. אני אמנם אגיע מזיע ועייף מהשטח ישר לארוחת הערב, אבל הכל יהיה חתוך מהצהריים, ובישול לא צריך בארוחה יפנית... יום חמישי, שעה 1630: טלפון מהאשה. מזכירה לי שביום שישי אחרי הצהריים, אני לוקח את הילד למסיבת יומולדת, ואחר כך לבלות את הלילה אצל סבאסבתא ב'. אופס...זה אומר שאין אפניים בשישי אחרי הצהריים, וגם אין סבאסבתא א' בשבת בבוקר, מה שאומר שאין הקפצה חזרה למרכז אחרי שאני מחזיר את הגרוטאה צפונה. מרכז הקומבינטוריקה במוח מתחיל לעבוד...יש פתרון. הרי יש טיול של השאנטי ביום שישי בבוקר, ולפי תיאור המסלול הוא נקודת ההתחלה הסודית חייבת להיות באזור הקריות. אם הם מרשים לי להצטרף ברגע האחרון, ואני מוצא טרמפ חזרה, אני גם נפטר מהגרוטאה, וגם זוכה סוף סוף לטייל עם השאנטי ! הבעיה – לא נשאר בשישי זמן לקניות. אבל בשביל זה יש סופרמרקטים של 24 שעות, ועוד כל הלילה לפניי. יום חמישי, שעה 2210 : עדיין לא מצאתי טרמפ חזרה מהשאנטי. אני מוציא מסר מתחנן נוסף, וחושב בעגמומיות על מצבי. יש לי שתיים וחצי מכוניות (לא להתלהב, כולן ביחד לא עולות כמו אחת נורמלית) ובכל זאת אני יושב בעשר בלילה ומחכה לטרמפ... מציעים לי לישון בצפון, להצטרף גם לEZ בשבת בבוקר, ולחזור עם הביתה עם יהודית, השכנה שלי. אני מסביר את המצב – אם אני לא אשן בלילה בבית, הטרמפ זה כבר לא בעיה, כי ממילא לא יהיה לי לאן לחזור. יום חמישי, שעה 2300 : אני מחליט לקחת החלטה אמיצה, ולהמר על זה שמתוך עשרים וחמישה איש, בטח יהיה מישהו שיוכל להחזיר אותי למרכז. ואם לא, תמיד יש אופניים... עכשיו נשארו רק הקניות, להרכיב את הצמיג, ולצאת לטיול. שינה ? כנראה שהלילה זה כבר לא ממש יצא. יום שישי, 0030 : הקניות כבר מסודרות במקרר, ואני מחליט שמקוצר זמן ארכיב רק את הצמיג האחורי. כשהגלגל כבר ביד, אני מבחין בשפיץ השבור, בצד של הקסטה כמובן. אני נאנח בייאוש, ומחליט שככה לא יוצאים לשטח לא מוכר. אבל בשביל רכיבת האימון של רוכבי השרון ביום שישי בבוקר, זה לא יהיה כל כך נורא. יום שישי, 0745 : חוזר מובס מתחנת הדלק של פארק רעננה. שוב חיכיתי לקבוצה בתחנה הלא נכונה, אבל אני מתעצל לבדוק בשניה. אין לי חשק לרכב וכל מה שאני רוצה זה לזרוק את האופניים בצד, ולא לגעת בהם עד... ...יום שישי, 1500: אספתי את הגלגל המתוקן מהמכונופן, ואני מבצע הערכת מצב, ושינוי משימה. אם הילד יהיה אצל סבאסבתא ב', הוא יחזור בצהריים, ויהיה עייף מדי לבריכה. אני עדיין יכול להקפיץ את הגרוטאה לקריות, ואם תהיה לי הקפצה לטיול של EZ, אני אחזור עם יהודית, אחרי שנפטרתי מהגרוטאה, וזכיתי סוף סוף לטייל עם ה EZ ! סוף השבוע עדיין לא אבוד. כל מה שאני צריך זה טרמפ משחר לנקודת ההתחלה של ה EZ, ואני מסודר. דרך אגב, האורחים ביטלו. צרות עם הילדים. יום שישי, 1900: הילד מאופסן כבר אצל סבאסבתא ב', ואני קובע בטלפון טרמפ בקריות עם שחר . תרתי משמע. הרגשה מצויינת שהפעם זה יילך. יום שישי, 2045: טלפון מסבאסבתא ב'. הילד רוצה הביתה. טלפון לשחר. סליחה, אבל... שבת, 0940: הילד כבר מחכה ליד הדלת עם המצופים. אני מקיש ENTER אחרון, ויורד בעקבותיו בהכנעה למכונית. מקהלה יוונית שרה משהו על גורל. מסך. סוף.
הקדמה : בסיפור הזה, אין תיאור מסלול מדהים, לא טיול קשה, או תמונות עירום של רוכבים בבריכה. אבל בכל זאת, הוא קשור באופן הדוק לפורום ולאופניים. וחוץ מזה, כל מלה אמת. ואם תרצו, יש פה גם הסבר לכל מי שנדנדתי לו בטלפונים ובמיילים בסוף השבוע הזה, רק בשביל לשמוע אחרי כמה שעות שהכל מבוטל... טוב, נתחיל. יום חמישי, 1400: התכניות לסוף השבוע כבר נראו סגורות: ביום חמישי בערב- הרכבת הצמיגים החדשים על האופניים. יום שישי בבוקר - רכיבת עם ערן. שישי בצהריים – קניות. שישי בערב – ארוח חברים לארוחה יפנית. (עאלק) שבת בבוקר – הקפצת הגרוטאה (הרכב הישן שלי) לצפון, לבעליה המקוריים, וחזרה הביתה למרכז עם סבאסבתא א' שבאים לראות את הנכד. שבת בצהריים – עם הילד בבריכה. אבא שרוט, אמא בחודש תשיעי, אבל לילד מגיע בריכה, לא ? יום חמישי, שעה 1600 : אני מקבל מסר מערן – לא תהיה רכיבת בוקר מחר. "טוב, נמצא משהו אחר" אני חושב, ומתכנן להצטרף לרכיבת הצהריים עם דרור. אני אמנם אגיע מזיע ועייף מהשטח ישר לארוחת הערב, אבל הכל יהיה חתוך מהצהריים, ובישול לא צריך בארוחה יפנית... יום חמישי, שעה 1630: טלפון מהאשה. מזכירה לי שביום שישי אחרי הצהריים, אני לוקח את הילד למסיבת יומולדת, ואחר כך לבלות את הלילה אצל סבאסבתא ב'. אופס...זה אומר שאין אפניים בשישי אחרי הצהריים, וגם אין סבאסבתא א' בשבת בבוקר, מה שאומר שאין הקפצה חזרה למרכז אחרי שאני מחזיר את הגרוטאה צפונה. מרכז הקומבינטוריקה במוח מתחיל לעבוד...יש פתרון. הרי יש טיול של השאנטי ביום שישי בבוקר, ולפי תיאור המסלול הוא נקודת ההתחלה הסודית חייבת להיות באזור הקריות. אם הם מרשים לי להצטרף ברגע האחרון, ואני מוצא טרמפ חזרה, אני גם נפטר מהגרוטאה, וגם זוכה סוף סוף לטייל עם השאנטי ! הבעיה – לא נשאר בשישי זמן לקניות. אבל בשביל זה יש סופרמרקטים של 24 שעות, ועוד כל הלילה לפניי. יום חמישי, שעה 2210 : עדיין לא מצאתי טרמפ חזרה מהשאנטי. אני מוציא מסר מתחנן נוסף, וחושב בעגמומיות על מצבי. יש לי שתיים וחצי מכוניות (לא להתלהב, כולן ביחד לא עולות כמו אחת נורמלית) ובכל זאת אני יושב בעשר בלילה ומחכה לטרמפ... מציעים לי לישון בצפון, להצטרף גם לEZ בשבת בבוקר, ולחזור עם הביתה עם יהודית, השכנה שלי. אני מסביר את המצב – אם אני לא אשן בלילה בבית, הטרמפ זה כבר לא בעיה, כי ממילא לא יהיה לי לאן לחזור. יום חמישי, שעה 2300 : אני מחליט לקחת החלטה אמיצה, ולהמר על זה שמתוך עשרים וחמישה איש, בטח יהיה מישהו שיוכל להחזיר אותי למרכז. ואם לא, תמיד יש אופניים... עכשיו נשארו רק הקניות, להרכיב את הצמיג, ולצאת לטיול. שינה ? כנראה שהלילה זה כבר לא ממש יצא. יום שישי, 0030 : הקניות כבר מסודרות במקרר, ואני מחליט שמקוצר זמן ארכיב רק את הצמיג האחורי. כשהגלגל כבר ביד, אני מבחין בשפיץ השבור, בצד של הקסטה כמובן. אני נאנח בייאוש, ומחליט שככה לא יוצאים לשטח לא מוכר. אבל בשביל רכיבת האימון של רוכבי השרון ביום שישי בבוקר, זה לא יהיה כל כך נורא. יום שישי, 0745 : חוזר מובס מתחנת הדלק של פארק רעננה. שוב חיכיתי לקבוצה בתחנה הלא נכונה, אבל אני מתעצל לבדוק בשניה. אין לי חשק לרכב וכל מה שאני רוצה זה לזרוק את האופניים בצד, ולא לגעת בהם עד... ...יום שישי, 1500: אספתי את הגלגל המתוקן מהמכונופן, ואני מבצע הערכת מצב, ושינוי משימה. אם הילד יהיה אצל סבאסבתא ב', הוא יחזור בצהריים, ויהיה עייף מדי לבריכה. אני עדיין יכול להקפיץ את הגרוטאה לקריות, ואם תהיה לי הקפצה לטיול של EZ, אני אחזור עם יהודית, אחרי שנפטרתי מהגרוטאה, וזכיתי סוף סוף לטייל עם ה EZ ! סוף השבוע עדיין לא אבוד. כל מה שאני צריך זה טרמפ משחר לנקודת ההתחלה של ה EZ, ואני מסודר. דרך אגב, האורחים ביטלו. צרות עם הילדים. יום שישי, 1900: הילד מאופסן כבר אצל סבאסבתא ב', ואני קובע בטלפון טרמפ בקריות עם שחר . תרתי משמע. הרגשה מצויינת שהפעם זה יילך. יום שישי, 2045: טלפון מסבאסבתא ב'. הילד רוצה הביתה. טלפון לשחר. סליחה, אבל... שבת, 0940: הילד כבר מחכה ליד הדלת עם המצופים. אני מקיש ENTER אחרון, ויורד בעקבותיו בהכנעה למכונית. מקהלה יוונית שרה משהו על גורל. מסך. סוף.
