דרור כהנוביץ
New member
הטיול שלי עם גדי ../images/Emo95.gif
בשעה 17:00 התייצבו להם חמישה רוכבים מסוקסים בחניון המרכז המסחרי בצומת פרדסיה. המוביל, שועל שטח, גנרל למוד קרבות, העונה לשם גדי. יד ימינו, שר הצבא הנאמן, רשף רכוב על הג'מוס המיתולוגי. שרת החוץ של האימפריה, רכובה על סוסת הרוקהופר המופלאה, יהודית ג'ודי. המופקד על אוצר המלך, רכוב על סוס מרידה מסוג מטס 500 עם בעיות במעביר הקדמי שוורן יטפל בהם מחר, ויקטור. ואנוכי, סופר המלך, לבוש בבגדי המנצח - מדי USPS של האביר לאנס ארמסטרונג החדשים, שנתפרו ע"י מיטב חייטי המלך. המשימה היתה קשה ומסוכנת, אך על פניהם של האנשים לא נראה סימן לפחד. לפתע פקד גדי 'יאללה תעלו כבר על הבהמות ובואו ניסע מכאן' ויצאנו לחצות את המכשול הראשון - הרמזור בצומת פרדסיה. אני, שרציתי לזכות באמונו של גנרל גדי, יצאתי מייד אחריו וניצלתי את ידיעותיו בתזמון הרמזורים בצומת. שאר החברים לא היו מיומנים בחציה, עד שגדי צעק להם 'אתם יותר מהירים מהמכוניות, קדימה לחצות!'. חיש מהר חצו את הצומת וירדו מן הכביש ליער הקוצים הבלתי נודע, שגדי כבר פרץ בו סינגל לאבירים לעבור. רכבנו על סוסינו הנאמנים לטירת נורדיה, שאותה חצינו במהירות ומיהרנו לשיכון ותיקים בפאתי העיר נתניה. רשף נחרד מן המחשבה, ומייד מיהר אל אקדחו, ואז הרגיע אותו ויקטור באומרו 'אל תדאג, הם מכירים אותי פה'. משם המשכנו דרך יערות אפלים ספוגי ריחות מוזרים - ריח תחמיץ פרות, ריח ביוב מטוהר, ריח זבל פרות, שאותו חצינו במהירות. מדי פעם עברו מפלצות הברזל האדומות שכהן דוהרות אל האופק על הפסים. משם הגענו לעמק אלכסנדר, שם הכריז גדי 'יש לי פנצ'ר'. מייד עצרנו לסייע לגנרל לטפל בסוסו הנאמן. חיש מהר הוחלפו פרסות הסוס ויכולנו להמשיך את המסע המסוכן - אל עבר הים הגדול. דהרנו על סוסינו בשבילים המתפתלים עד שהגענו אל חוף הים, הקרוי על שם איזה ינאי אחד, כך אמר גדי. בחוף הדגים לנו גדי איך סוסו הנאמן מפרפר בחול ומתקדם, בעוד שסוסינו נתקעו מהר מאד בחול הטובעני, שאיים להטביענו עד צוואר. אולם, חבורת אבירים מסוקסת שכמונו לא תתייאש, והצלחנו להעפיל אל רכס הכורכר הצופה על ממלכת מבואות ים - בית הספר הימי. קשה לתאר את הרגשתנו עם ההעפלה לרכס הכורכר, שם עמדנו נפעמים מול כוחות הטבע האכזריים, אך המפתים. גדי תידלק אותנו במזון מועט - תמרים בעיקר ואמר 'חברה, עוד מעט הירח עולה'. כסופר המלך למוד הנסיון, הצעתי לחברים להרכיב את לפידיהם על הסוסים כדי שיוכלו לראות בחושך ולהראות. הגדיל לעשות שר הצבא רשף, שהתקין זוג לפידים על קסדתו ובכך אותת לספינות חייזרים רחוקות על מיקומנו. דהרנו על סוסינו המקרטעים אך האמיצים כשהשמש בגבנו, ואנו חוזרים על צעדינו חזרה לעמק אלכסנדר. שם נתקלנו במספר עוברי אורח תמהוניים, שמלמלו 'זה גדי! מהאתר של הצילומים של האופניים!' המשכנו במהירות לאורך הנהר המתפתל הקרוי גם הוא אלכסנדר והדלקנו את לפידינו, יען כי ירד החושך. החושך הקשה על הרכיבה בעמק, אבל אנחנו יכולנו גם לו, כי המשימה החשובה היתה לנגד עינינו - לחזור למרכז המסחרי בפרדסיה בשלום. גדי ניווט אותנו במיומנות ובנסיון דרך שבילים עקלקלים עד שהביא אותנו חזרה לפרדסיה, שם הציע לנו קפה קר, אך אנו מיהרנו לחזור לטירותינו, שם מחכות לנו הנשים. חזרנו מותשים, אך נהננו הנאה רבה, 45 ק"מ של שכרון חושים. ישבתי לכתוב את קורותינו ביום הזה, ואפילו פרסמתי אלבום תמונות של הקרב הקשה. חברה, היה נהדר. צריך לעשות את זה מדי פעם.
בשעה 17:00 התייצבו להם חמישה רוכבים מסוקסים בחניון המרכז המסחרי בצומת פרדסיה. המוביל, שועל שטח, גנרל למוד קרבות, העונה לשם גדי. יד ימינו, שר הצבא הנאמן, רשף רכוב על הג'מוס המיתולוגי. שרת החוץ של האימפריה, רכובה על סוסת הרוקהופר המופלאה, יהודית ג'ודי. המופקד על אוצר המלך, רכוב על סוס מרידה מסוג מטס 500 עם בעיות במעביר הקדמי שוורן יטפל בהם מחר, ויקטור. ואנוכי, סופר המלך, לבוש בבגדי המנצח - מדי USPS של האביר לאנס ארמסטרונג החדשים, שנתפרו ע"י מיטב חייטי המלך. המשימה היתה קשה ומסוכנת, אך על פניהם של האנשים לא נראה סימן לפחד. לפתע פקד גדי 'יאללה תעלו כבר על הבהמות ובואו ניסע מכאן' ויצאנו לחצות את המכשול הראשון - הרמזור בצומת פרדסיה. אני, שרציתי לזכות באמונו של גנרל גדי, יצאתי מייד אחריו וניצלתי את ידיעותיו בתזמון הרמזורים בצומת. שאר החברים לא היו מיומנים בחציה, עד שגדי צעק להם 'אתם יותר מהירים מהמכוניות, קדימה לחצות!'. חיש מהר חצו את הצומת וירדו מן הכביש ליער הקוצים הבלתי נודע, שגדי כבר פרץ בו סינגל לאבירים לעבור. רכבנו על סוסינו הנאמנים לטירת נורדיה, שאותה חצינו במהירות ומיהרנו לשיכון ותיקים בפאתי העיר נתניה. רשף נחרד מן המחשבה, ומייד מיהר אל אקדחו, ואז הרגיע אותו ויקטור באומרו 'אל תדאג, הם מכירים אותי פה'. משם המשכנו דרך יערות אפלים ספוגי ריחות מוזרים - ריח תחמיץ פרות, ריח ביוב מטוהר, ריח זבל פרות, שאותו חצינו במהירות. מדי פעם עברו מפלצות הברזל האדומות שכהן דוהרות אל האופק על הפסים. משם הגענו לעמק אלכסנדר, שם הכריז גדי 'יש לי פנצ'ר'. מייד עצרנו לסייע לגנרל לטפל בסוסו הנאמן. חיש מהר הוחלפו פרסות הסוס ויכולנו להמשיך את המסע המסוכן - אל עבר הים הגדול. דהרנו על סוסינו בשבילים המתפתלים עד שהגענו אל חוף הים, הקרוי על שם איזה ינאי אחד, כך אמר גדי. בחוף הדגים לנו גדי איך סוסו הנאמן מפרפר בחול ומתקדם, בעוד שסוסינו נתקעו מהר מאד בחול הטובעני, שאיים להטביענו עד צוואר. אולם, חבורת אבירים מסוקסת שכמונו לא תתייאש, והצלחנו להעפיל אל רכס הכורכר הצופה על ממלכת מבואות ים - בית הספר הימי. קשה לתאר את הרגשתנו עם ההעפלה לרכס הכורכר, שם עמדנו נפעמים מול כוחות הטבע האכזריים, אך המפתים. גדי תידלק אותנו במזון מועט - תמרים בעיקר ואמר 'חברה, עוד מעט הירח עולה'. כסופר המלך למוד הנסיון, הצעתי לחברים להרכיב את לפידיהם על הסוסים כדי שיוכלו לראות בחושך ולהראות. הגדיל לעשות שר הצבא רשף, שהתקין זוג לפידים על קסדתו ובכך אותת לספינות חייזרים רחוקות על מיקומנו. דהרנו על סוסינו המקרטעים אך האמיצים כשהשמש בגבנו, ואנו חוזרים על צעדינו חזרה לעמק אלכסנדר. שם נתקלנו במספר עוברי אורח תמהוניים, שמלמלו 'זה גדי! מהאתר של הצילומים של האופניים!' המשכנו במהירות לאורך הנהר המתפתל הקרוי גם הוא אלכסנדר והדלקנו את לפידינו, יען כי ירד החושך. החושך הקשה על הרכיבה בעמק, אבל אנחנו יכולנו גם לו, כי המשימה החשובה היתה לנגד עינינו - לחזור למרכז המסחרי בפרדסיה בשלום. גדי ניווט אותנו במיומנות ובנסיון דרך שבילים עקלקלים עד שהביא אותנו חזרה לפרדסיה, שם הציע לנו קפה קר, אך אנו מיהרנו לחזור לטירותינו, שם מחכות לנו הנשים. חזרנו מותשים, אך נהננו הנאה רבה, 45 ק"מ של שכרון חושים. ישבתי לכתוב את קורותינו ביום הזה, ואפילו פרסמתי אלבום תמונות של הקרב הקשה. חברה, היה נהדר. צריך לעשות את זה מדי פעם.
