הטיול............./images/Emo73.gif
הרפקאות של טיול פסח שלי..((
קבעתי עם הבת שרון שאהיה אצלה ביום רביעי בשעה עשר, נעמיס את החבילות וקדימה לדרך….. (נו באמת מקסימה, אני לעצמי, עד היום, 34 שנים, עדיין לא למדת שאם את רוצה לצאת ב-10, לשרון את צריכה לומר –8- כדי שתהיה מוכנה ב-10,אכן עדיין לא למדתי וכנראה לא אצליח להתרגל לכך כי אני דייקנית ובכלל לטיולים אני אוהבת לצאת מוקדם בבוקר. כשילדי היו קטנים נהגנו לצאת לטיולים ב-6 בבוקר נהנים מכבישים ריקים עשינו הרבה חניות בדרך, כדי לטייל ולהנות ולא רק כדי להגיע ליעד הסופי, מה שקורה כשיוצאים ב-12.) הגעתי לשרון ב-10 כמסוכם, היא עדיין אורזת, הילדים לא לבושים כולם התעוררו חצי שעה קודם לכן, כמובן שנרתמתי למשימה של לזרז את הילדים להתלבש לאכול משהו ועד שיצאנו היה … איך לא ..12. עלי לציין שהטיול היה בעיקר בכיוון של אטרקציות לילדים וגם קצת למבוגרים שהם ביתי שרון ואני. נסענו לכפר הס, שם יש חוות תוכים נחמדה, אפשר להחזיק תוכים וללטף אותם, הילדים נהנו וגם אנו כאוהבי חיות, יש שם תוכי אחד גדול שהתאהב בשרון ולא רצה לרדת מהיד שלה ודרש שהיא תמשים ללטף את ראשו. יש גם סוגים שונים של בעלי כנף ביניהם פסיונים יפפיים, הסיור ארך כשעתיים וכבר הגיע זמן לארוחת צהריים, אכלנו כמובן בבורגר רנץ למען הילדים והמשכנו בדרכינו לכוון צפון כשהמטרה…שוויץ בעיקר למען הבת. הדרך היתה פקוקה והחלטנו לעבור לכביש 6…..תענוג של נסיעה ללא רמזורים ללא פקקים מעט מכוניות שווה כל אגורה של פקק
יורדים מכביש 6 לכביש ואדי ערה.. הכל פקוק, הנסיעה נמשכה זמן רב, הגענו לשוויץ אחרי השעה חמש נהננו מהנוף שתינו קפה שהבאנו עימנו ויצאנו לדרך כדי להגיע לפני חשיכה למצפה הררית, מקום הלינה שלנו שהדרך אליו מתפתלת בין ההרים. בדרך היצאה משוויץ טעינו בדרך, הגענו למבויים חסומים ופנינו חזרה על עקבותינו עד שפגשנו מישהו שהדריך אותנו. הגענו לצומת גולני. חשבנו שתוך מחצית השעה אנו בהררית אבל……רק חצינו את הצומת, והנה פקק שנמשך קילומטרים עד צומת המוביל, וכבר החושך ירד ואני לא מכירה את הדרך הזאת, שרון מדריכה אותי עם המפה וכמובן שפנינו לכיוון הלא נכון לאחר מספר קילומטרים נכנסנו לתחנת דלק כדי שיהיה לנו אור.(המנורה בתוך הרכב החליטה שהיא לא נדלקת ובפנס נוסף שהיה לי נשרפה המנורה) לאחר עיון במפה חזרנו לצומת המוביל ופנינו בכיוון הנכון, עכשיו נסענו בכבישים מפותלים הין ההרים בנסיעה איטית וזהירה. הגענו להררית בשעה 9. בעוד שרון מורידה את החבילות מהמכונית אני הולכת לפתוח את הבית מכניסה מפתח מנסה לסובב, לא מסתובב.
…מנסה ומנסה.המפתח נכנס אבל לא מסתובב..
אני מנסה, שרון מנסה, כלום, מתקשרים לבעלת הבית, היא לא מבינה למה הדלת לא ניפתחת, אבל היא אומרת שהבן שלה יגיע בעוד כשעה הוא יפתח לנו את הדלת…. טוב אמרנו נמתין. אני מתקשרת לבן של בעלת הבית…..כמובן…..לא זמין…. משאירה הודעה. בנתיים לאור פנסי המכונית נותנות לילדים ארוחת ערב, גם אנו אוכלות משהו, שותות קפה, וכבר עשר ….עשר ועשרה אף אחד לא מגיע……מה לעשות? לישון במכונית? לא בא בחשבון…….החלטנו חוזרים הביתה. ארזנו הכל וכבר אנו בכיוון הבית כשעה וחצי נסיעה בשעת לילה ללא חניות וללא פקקים. לאחר כרבע שעה נסיעה מתקשרת בעלת הבית לשאול האם בנה הגיע היא התבאסה לשמוע שאנו בדרך הביתה. שוב נסיעה בכבישים המפותלים והחשוכים עברנו אותם בשלום.. איך לא
עם נהגת מעולה כמוני…
. הגענו לכביש המהיר, כולם נרדמו חוץ מהנהגת כמובן שלועסת מטיק כדי להישאר ערה. בנקודה מסוימת הרגשתי שאני חייבת לעצור כי העיניים נעצמות לי ועשיתי כמה פשלות קטנות בנהיגה. עצרתי בתחנת דלק כדי למתוח ולחלץ אברים שטפתי פנים במיים קרים והמשכתי עם מסטיק חדש בפה…
הגענו לביתה של שרון ב 12:30 כל הגוף מכווץ מישיבה, נזרקנו למיטות מלוכלכים מכל הנסיעה, שרון ואני היינו כל כך עייפות שלא היה לנו כוח לחשוב על האכזבה של הטיול נקטע באמצע. משהו נחמד שקרה לנו כשישבנו בחשיכה על יד הבית הנעול בהררית תוך כדי הכנת ארוחה לילדים אוכל לילדים, דנו במצב והתחלנו שתינו לצחוק צחוק בילתי נישלט אם מעייפות ואם מהמצב שנוצר צחקנו וצחקנו עד שהתרוקנו מהמתח, זה היה משהו נהדר שהשאיר בנו תחושה טובה שבעיקבותיה החלטנו שגם לחזור הביתה זה לא כל כך נורא. ביום חמישי התעוררתי בשבע וחצי והת כוננתי לנסוע לביתי, תוך כדי שאני מורידה מהאוטו את כל הציוד שהשארנו בלילה לפתע עלתה בי מחשבה, הרי תיכננו לנסוע לסחנה…אז…. ניסע לסחנה למה לוותר הרי מההרית או מהבית זה בערך אותו מרחק. בדיוק שרון התעורה וסיפרתי לה על הרעיון כמובן שהיא קפצה על המציאה. אמרתי שאני אסע הביתה לקחת בגד ים שלא לקחתי אתמול, בינתיים היא תכין את הילדים וכשאחזור נצא לדרך בערך בעשר. כמובן שלא יצאנו לפני 12. למדנו מנסיון האתמול ועלינו ישר על כביש 6 בתוך חצי שעה ירדנו לכביש ואדי ערה שוב פקוק, מתקדמים מטר עומדים שניים. לפתע אני רואה נהגים גונבים בשוליים הימניים ואחרי כמה מטרים פונים ימינה ונכנסים ליער, אמרתי לשרון אני חושבת שיש שם שביל שיוצא אחרי הפקק, אמרתי ועשיתי, גנבתי בשוליים הימניים נכנסתי לשביל ביער ותוך כמה דקות יצאנו אחרי הפקק. המשכנו בנסיעה שמחים ועליזים עד שיהגענו לפקק נוסף בכביש התענכים שוב נוסעים מטר ועומדים שנים, פתאום אומר הנכד , סבתא אולי תמצאי דרך קיצור כמו קודם..
אבל כאן לא היה יער ולא שביל ונאלצנו לחכות בסבלנות. לסחנה הגענו בשעה 2:30 בשעה 5 סוגרים את השערים. איתרנו מקום לשבת פרשנו שמיכה הנחנו את הפקלאות, שרון עם הילדים הלכו למים אני ויתרתי כי הייתי צריכה לחפש שרותים ללבוש בגד ים ולא היה הרבה זמן. הם שחו ונהנו וחזרו מרוצים, לאחר שאכלו זירזתי אותם להתלבש וכולנו כבר במכונית לכיוון הביתה. שוב פקק שוב עוקפים בשדות…….בכביש הסרגל עוד פקק ועוד נסיעה של 4X4 בשדות……בואדי ערה אין מקום לגנוב את הדרך נוסעים בסבלנות מגיעים לכביש 6 ויאללה הביתה. חזרנו עייפים ומרוצים. אחרי שהילדים הלכו לישון שרון הכינה לי ,כפיצוי, ארוחת מלכים. לסיום אמרתי לשרון שבפעם הבאה אם לא יוצאים מהבית עד-9 לא יוצאים בכלל.
הרפקאות של טיול פסח שלי..((
