הטייס נחת בשלום

[ארווין קליין]

הנוסע שהפך לטייס במטוס ססנה, האריסון מפלורידה, אחרי שהטייס התמוטט, הזכיר לי פיליטון שכתבתי בזמנו:

זה היה בטיסה 565 מניו-יורק לפריס שקברניט המטוס הופיע פתאום במדור הנוסעים כשמצנח על גבו, בירך אותם לשלום בחיוך וקפץ מהמטוס למטה דרך פתח החירום.

רגע אחד היית דומיית מבוכה במטוס הענק, מאתיים וחמישים הנוסעים הפנו את תשומת לבם מהאוכל שלפניהם לדלת החרום הפתוחה. הדייל של המטוס שהיה באמצע חלוקת האוכל, נשאר גם הוא עומד, מביט במבוכה בחלל הריק שבפתח דלת החרום בו עמד לפני רגע קברניט המטוס, האחראי על כל הטיסה... איש צוות מבוהל אץ לעבר הדייל: "האם הוא באמת קפץ?", שאל בלחש.

"כיצד זה קרה?" ענה לו הדייל בשאלה, מבטו מרוכז רק חלקית באיש הצוות, מביט עדיין כמהופנט בפתח החרום דרכו קפץ לפני רגע הקברניט.

"הוא איבד את סבלנותו, אמר שזה ייקח שעות עד שינחית את המטוס ויעבור את כל הליכי השחרור כדי שיוכל לנסוע לביתו. לפני כשבועיים התחתן בפריס עם חתיכה לא רגילה, מאז גילה כל טיסה פחות סבלנות... הפעם כשראה את ביתו מהמטוס איבד את סבלנותו ו..."

"אה!!!" היית זאת צעקתה המבוהלת של נוסעת שישבה בסמוך להם ושמעה את השיחה. מאתיים וחמישים קולות הצטרפו אליה מיד, מי בלחש ומי בקול רם. היה ברור שכל הנוסעים איבדו את תאבונם.

איש גבוה בעל סבר פנים חמורות קם ממקומו וניגש לפתח החרום ממנו קפץ הטייס. הוא הוציא את ראשו החוצה מביט למטה. "מה אתה רואה פטר?" אישה בעלת שיער שיבה שלצידה ישב האיש זקפה את ראשה, מחכה לתשובה.

"הוא נעלם", ענה האיש ונאנח. אחר פנה אחורה לעבר איש הצוות והדייל. "זוהי שערורייה, אני הייתי פעם בעצמי טייס ומכיר את תקנות הטיסה וזה בניגוד לכל הכללים והתקנות הבינלאומיות והבינאוויריות כאחת! לא ייתכן שהוא יקפוץ ככה וישאיר אותנו באוויר! זה גרוע אפילו מפיראטיות!"

"אולי אתה מבין גם קצת בניווט מטוס, אדוני?" שאלה קשישה שישבה בסמוך.

"אל תשכחי שאני נמצא פה כנוסע ולא כעובד חברת תעופה", ענה האיש.

"העניין הוא שאנחנו שולטים במצב כל עוד המסלול ישר, אבל ברגע שנצטרך לנחות, לא יודע מה יהיה", אמר איש הצוות כמפציר.

הגבר הביט בו בחומרה ואף הרחיק כמעה את משקפיו מאפו כדי להיטיב לראות.

"הריני להזכיר גם לך אישי הצעיר", אמר, "שאנו עלינו על מטוס זה בעודו על הקרקע ולשם לפחות עליכם להחזיר אותנו!" ושוב בהבעה יומרנית וגאה כמו שקם ממקומו, שב והתיישב. הנוסעת שישבה בסמוך שוב פרצה בצעקות היסטריות.

הגבר שב וקם לעומתה "בשום פנים ואופן לא! שהצעירים האלה ילמדו לקח". ושב וישב.

איש צוות צעיר ונמוך יצא אל מדור הנוסעים, עינו האחת כחולה.

"ג'יוני", פנה אל עמיתו שבמדים, "ההגה התחיל לשחק וחטפתי מכה".

גבר רחב כתפיים ושמנמן קם מאחד המקומות בסוף המטוס והתקדם אל אנשי הצוות. "אני מוכרח לראות מה מתרחש שם בחדר הטייס", אמר.

"מה כישוריך בנושא?" שאלו איש הצוות הגבוה.

"לא, אל תתנו לו!" אישה כחושה קמה על מקומה ליד הכסא עליו ישב האיש השמנמן ואמרה בהתרגשות: "הוא אוהב להתעסק עם כל דבר, חושב את עצמו למומחה, יהרוס לכם את המטוס, כמו שהרס לי את מכונת הכביסה!"

איש צוות שלישי פרץ פנימה. "קלטתי את מגדל הפיקוח", הוא אמר בהתרגשות, "הם..."

"רבותי!" צעקה רמה עלתה מהמושב הסמוך להם, "מי נשאר בתא הטייס?"

"אף אחד", ענה הדייל מביט בשלושת אנשי הצוות.

לקול צעקות מכל העברים רצו ארבעתם בפנים.

כעבור זמן לא מבוטל, מאמצים ובהלה, הצליחו שלושת אנשי הצוות, בסיועו הפעיל של הדייל שהשקה אותם בקפה, להנחית את המטוס על פי הנחיית ממגדל הפיקוח על הקרקע. הנוסעים יצאו תשושים ועברו ליד כוחות הביטחון והאמבולנסים שסגרו את שדה התעופה, אחדים דיברו בקול נמוך, אחרים שתקו, רק הזעזוע שעל פניהם מדבר.

אישה צעירה, רזה וחיוורת שישבה במטוס ליד דלת החרום, עברה בגפה ליד איש הנהלת שדה התעופה שקידם את הנוסעים.

"מה שלומו של הטייס?" שאלה בלחש, עיניה הקטנות מכווצות במתח ובהבעה רומנטית כאחת.

"הטייס נחת בשלום", ענה לה הלה, בהיסח דעת.

 

[קרנף לבן 1]

אהבתי מאוד את הסיפור. הוא כתוב יפה