הטיפול שלי...
שלום רב! זה הרגע סיימתי לצפות בעוד פרק של "בטיפול" (VOD). אף על פי שאני בצבא ומפגר אחרי הסדרה בשבועיים אני משתדל להשתמש ב-VOD ע"מ לעקוב אחרי הסדרה בדקדקנות. אם מישהו מיוצרי ומשתתפי הסדרה קורא את זה - הרשו לי לברך אתכם על סדרה כה מרגשת ונוגעת. אני נדהם מאיך שכל פרק עוסק בנושא כה שונה ובכל זאת לכל פרק יש את השיאים הרגשיים שלו. ולמרות שיש סיפורים שממש רחוקים ממני אני איכשהו מתחבר אליהם ומוצא את עצמי חושב עליהם גם ברגעים שאני לא צופה בסדרה. גם אני הייתי פעם בטיפול... אחת התקופות הקשות והמסעירות ביותר בחיים שלי. עד לפני שהכרתי את הסדרה, לא חשבתי שיכולים להיות סוגיות כ"כ חזקות כמו הזהות המינית. הייתי רק ילד כשהחלו לעלות בי תהיות ומחשבות שאולי אני שונה מהאחרים. במשך שנים שמרתי את זה רק לעצמי. בתיכון, כשהייתי בטוח שאני בשל מספיק כדי לספר את זה להורים ושיכנעתי את עצמי ש"מה כבר יכול לקרות...", סיפרתי להם על המחשבות שלי... זה היה נורא! אני בחיים לא אשכח את הזעקות, הבכיות והאמירות הקשות שהיו פה בבית. ואז התחלתי טיפול פסיכולוגי. בשבילי זה היה לברר אם טעיתי או שמיהרתי להגדיר את עצמי. בשביל הוריי לטיפול הייתה מטרה אחת בלבד: לגרום לי להבין שטעיתי. זו לא הייתה אחת מהפסיכולוגים ה"הופכים", אלא פסיכולוגית רגילה ואני חושב שהמשפחה שלי העמידה אותה במצב לא נעים. היה לי כל כך קשה בתקופה הזאת עד שהתחלתי לכתוב בלוג. אני חושב שאז זה עוד לא היה כזה נפוץ לכתוב בלוגים. אתם מוזמנים לקרוא אותו. הייתי שמח לראות מטופל שכזה אצל ראובן, לראות איך התסריטאים המדהימים של הסדרה ישחקו עם זה... שיהיה לכולם חג שמח ושנה טובה!
שלום רב! זה הרגע סיימתי לצפות בעוד פרק של "בטיפול" (VOD). אף על פי שאני בצבא ומפגר אחרי הסדרה בשבועיים אני משתדל להשתמש ב-VOD ע"מ לעקוב אחרי הסדרה בדקדקנות. אם מישהו מיוצרי ומשתתפי הסדרה קורא את זה - הרשו לי לברך אתכם על סדרה כה מרגשת ונוגעת. אני נדהם מאיך שכל פרק עוסק בנושא כה שונה ובכל זאת לכל פרק יש את השיאים הרגשיים שלו. ולמרות שיש סיפורים שממש רחוקים ממני אני איכשהו מתחבר אליהם ומוצא את עצמי חושב עליהם גם ברגעים שאני לא צופה בסדרה. גם אני הייתי פעם בטיפול... אחת התקופות הקשות והמסעירות ביותר בחיים שלי. עד לפני שהכרתי את הסדרה, לא חשבתי שיכולים להיות סוגיות כ"כ חזקות כמו הזהות המינית. הייתי רק ילד כשהחלו לעלות בי תהיות ומחשבות שאולי אני שונה מהאחרים. במשך שנים שמרתי את זה רק לעצמי. בתיכון, כשהייתי בטוח שאני בשל מספיק כדי לספר את זה להורים ושיכנעתי את עצמי ש"מה כבר יכול לקרות...", סיפרתי להם על המחשבות שלי... זה היה נורא! אני בחיים לא אשכח את הזעקות, הבכיות והאמירות הקשות שהיו פה בבית. ואז התחלתי טיפול פסיכולוגי. בשבילי זה היה לברר אם טעיתי או שמיהרתי להגדיר את עצמי. בשביל הוריי לטיפול הייתה מטרה אחת בלבד: לגרום לי להבין שטעיתי. זו לא הייתה אחת מהפסיכולוגים ה"הופכים", אלא פסיכולוגית רגילה ואני חושב שהמשפחה שלי העמידה אותה במצב לא נעים. היה לי כל כך קשה בתקופה הזאת עד שהתחלתי לכתוב בלוג. אני חושב שאז זה עוד לא היה כזה נפוץ לכתוב בלוגים. אתם מוזמנים לקרוא אותו. הייתי שמח לראות מטופל שכזה אצל ראובן, לראות איך התסריטאים המדהימים של הסדרה ישחקו עם זה... שיהיה לכולם חג שמח ושנה טובה!
