David Schultz
Member
אני מכיר בן-אדם טיפש מאוד מאוד מאוד. הוא כל-כך טיפש שאפילו הוא יודע את זה ונוהג להגיד "אני טיפש, אני טיפש".
הוא עושה את זה משתי סיבות.
הסיבה הראשונה, וזה הדבר היפה פה, זה שבמקום להילחם נגד זה, להתנגד לזה או לנסות להתכחש לזה, הוא לוקח את זה, מחבק את זה, מאמץ את זה אל חיקו, ולובש את זה עליו כמו שריון, ובכך מונע מאחרים ולוקח מהם את היכולת להשתמש בזה נגדו, וזה, כבר דווקא די יפה, ודי מחוכם, קל וחומר עבור בן-אדם טיפש כל-כך.
הסיבה השנייה שהוא עושה את זה, וזה כבר הדבר שמפריע לי פה, זה שהוא משתמש בזה כתירוץ בשביל לא ללמוד ובשביל שלא יוכלו לבקר אותו בעת גילויי הטיפשות התכופים שלו. כאשר הוא עושה טעויות רבות ושונות הוא אומר כזה "טוב, נו, אני טיפש, אמרתי לך שאני טיפש, מה אתה רוצה?" ואז לבן-אדם האחר כאילו אין סיבה להתעצבן או לבוא בטענות ומענות כי "טוב, נו, הוא אמר שהוא טיפש, מה אפשר לעשות? הוא הזהיר אותנו".
אני חייב להודות, שאפילו אני בעצמי נפלתי בפח ובמשך תקופה ארוכה אמרתי כזה "טוב, נו, זה לא רק שהוא באמת טיפש מאוד, הוא גם באמת ממש בא ומודה בזה. מה אני יכול לעשות? מה אני יכול להגיד? אני מניח שזהו זה בעצם
".
אבל תוך כדי שכל זה קורה וזה מצב ארוך, מתמשך, ממושך וקבוע עם הבן-אדם הזה, לא יכולתי שלא לשים לב, שהוא ממשיך להיות בן-אדם טיפש מאוד, לעשות טעויות טיפשיות, לא ללמוד גם כשמסבירים לו וכן הלאה וכן הלאה, ולא יכולתי שלא לשים לב שלמרות הודאתו בטיפשותו ללא כל ניסיון להתגונן או להצטדק, זה לא באמת משפר את ההרגשה האישית שלי של כל העייפות והתסכול מהטיפשות הרבה מאוד של האיש, ואני המשכתי להתעייף מטיפשותו הרבה, המשכתי להיות מתוסכל ממנה, וכל שיחה עם האיש הזה המשיכה להרגיש כאילו שהמוח שלי זורק את עצמו ממגדלי עזריאלי.
ואתם יודעים מה? בסוף, ולפני רק כמה ימים, סוף-סוף הייתה לי הארה בנוגע למצב ההזוי הזה. מה שאני הבנתי, זה שבגלל שכל חוליי האנושות נובעים מטיפשותה הרבה, ובגלל שהעולם כל-כך דפוק כי האנשים פשוט לא יודעים לנהל אותו מרוב טיפשותם הרבה, טיפשות אנושית, היא בעצם פשע הרבה יותר חמור ממה שחשבת תחילה, ושלהיות בן-אדם טיפש מאוד מאוד מאוד כמו האיש הזה שאני מכיר, זה לא כמו ילד קטן שעושה מעשה שטות או טעות קטנה ומגוחכת ואומר "אוי, סליחה, אופס, לא התכוונתי" ושזה אפשרי ושזה נכון לפטור אותו מטעותו כלאחר יד ולהגיד "אוי, לא נורא, לא קרה כלום, איזה ילד קטנטון, טיפשון וחמוד אתה, איזה מותק!".
מה שאני הבנתי, זה שבגלל שהטיפשות היא הבעיה הגדולה של האנושות, מדובר למעשה בפשע משמעותית חמור יותר מאשר מה שחשבתי תחילה, ולכן, ושלא כמו עם ילד קטן שעשה טעות קטנה וטיפשית, אלא כמו עם לדוגמה חוק הכתוב בספר החוקים, "אי-ידיעה אינה פוטרת מעונש", ולכן ורק בגלל שאותו בן-אדם לא יודע כלום מהחיים שלו, ורק בגלל שהוא מודה בזה, זה לא הופך את זה לבסדר, וזה לא הופך את זה ללגיטימי, וזה לא צודק וזה לא נכון להתייחס לעניין בביטול וכלאחר יד רק מכיוון שהוא הודה.
נגיד שהמשטרה תופסת אדם טיפש מאוד מאוד, שבואו נגיד שהמית בקלות דעת וללא כוונה, הגופה לידו ולגמרי ברור שהוא האשם, והוא אומר "אוי, נורא סליחה, לא התכוונתי. אתם מבינים, אני בן-אדם טיפש מאוד-מאוד וזה קרה בלי כוונה". האם הוא משקר? לא, הוא לא משקר. האם זה פוטר אותו מעונש?! כמובן שלא!
כשיש בן-אדם טיפש מאוד מאוד מאוד כמו האיש שאני מכיר, זה נכון שזה חשוב שהוא ידע כמה שהוא טיפש, ואם הוא לבד בא ומודה בזה "אני טיפש! אני טיפש! אני הכי טיפש שיש! אני טיפש מארץ הטיפשים! אני מפגר מוחלט! אין לי כלום בין האוזניים!", אז הרי שזה דבר חשוב ומבורך, אבל הן אנחנו כחברה והן אותו האדם כאינדיבידואל, על כולנו להבין שההודאה לא אמורה להיות הצעד הראשון בדרך ל"פטור", אלא הצעד הראשון בתהליך ארוך וממושך יותר של שיפור והתקדמות, אחרת אותו אדם טיפש מאוד מאוד רק יישאר כל-כך טיפש כפי מה שהוא.
אז נכון שעם הבן-אדם הספציפי שאני מדבר עליו נעשתה יותר התקדמות מאשר עם רוב הטיפשים, והוא יודע שהוא טיפש והוא מודה בזה, אבל זה לא מספיק. אפילו לא קרוב.
תבינו, כמו מה שאמרתי, הטיפשות האנושית היא הבעיה הגדולה ביותר של האנושות, ואותם טיפשים גמורים הם הסיבה שהעולם הזה נראה כמו מה שהוא נראה, כמו גם הסיבה לכל חולייו של העולם הזה.
אם אנשים יפסיקו להיות כל-כך טיפשים, העולם כבר יתקן את עצמו, ושאר הבעיות יתוקנו גם הן.
ומה נאחל לאותו בן-אדם טיפש מאוד מאוד מאוד שאני מכיר?
נהוג להגיד "שיהיה בריא", אבל אני חושש שזה לא מספיק טוב הפעם. במקום זה, אני מאחל לו שיהיה חכם
הוא עושה את זה משתי סיבות.
הסיבה הראשונה, וזה הדבר היפה פה, זה שבמקום להילחם נגד זה, להתנגד לזה או לנסות להתכחש לזה, הוא לוקח את זה, מחבק את זה, מאמץ את זה אל חיקו, ולובש את זה עליו כמו שריון, ובכך מונע מאחרים ולוקח מהם את היכולת להשתמש בזה נגדו, וזה, כבר דווקא די יפה, ודי מחוכם, קל וחומר עבור בן-אדם טיפש כל-כך.
הסיבה השנייה שהוא עושה את זה, וזה כבר הדבר שמפריע לי פה, זה שהוא משתמש בזה כתירוץ בשביל לא ללמוד ובשביל שלא יוכלו לבקר אותו בעת גילויי הטיפשות התכופים שלו. כאשר הוא עושה טעויות רבות ושונות הוא אומר כזה "טוב, נו, אני טיפש, אמרתי לך שאני טיפש, מה אתה רוצה?" ואז לבן-אדם האחר כאילו אין סיבה להתעצבן או לבוא בטענות ומענות כי "טוב, נו, הוא אמר שהוא טיפש, מה אפשר לעשות? הוא הזהיר אותנו".
אני חייב להודות, שאפילו אני בעצמי נפלתי בפח ובמשך תקופה ארוכה אמרתי כזה "טוב, נו, זה לא רק שהוא באמת טיפש מאוד, הוא גם באמת ממש בא ומודה בזה. מה אני יכול לעשות? מה אני יכול להגיד? אני מניח שזהו זה בעצם
".אבל תוך כדי שכל זה קורה וזה מצב ארוך, מתמשך, ממושך וקבוע עם הבן-אדם הזה, לא יכולתי שלא לשים לב, שהוא ממשיך להיות בן-אדם טיפש מאוד, לעשות טעויות טיפשיות, לא ללמוד גם כשמסבירים לו וכן הלאה וכן הלאה, ולא יכולתי שלא לשים לב שלמרות הודאתו בטיפשותו ללא כל ניסיון להתגונן או להצטדק, זה לא באמת משפר את ההרגשה האישית שלי של כל העייפות והתסכול מהטיפשות הרבה מאוד של האיש, ואני המשכתי להתעייף מטיפשותו הרבה, המשכתי להיות מתוסכל ממנה, וכל שיחה עם האיש הזה המשיכה להרגיש כאילו שהמוח שלי זורק את עצמו ממגדלי עזריאלי.
ואתם יודעים מה? בסוף, ולפני רק כמה ימים, סוף-סוף הייתה לי הארה בנוגע למצב ההזוי הזה. מה שאני הבנתי, זה שבגלל שכל חוליי האנושות נובעים מטיפשותה הרבה, ובגלל שהעולם כל-כך דפוק כי האנשים פשוט לא יודעים לנהל אותו מרוב טיפשותם הרבה, טיפשות אנושית, היא בעצם פשע הרבה יותר חמור ממה שחשבת תחילה, ושלהיות בן-אדם טיפש מאוד מאוד מאוד כמו האיש הזה שאני מכיר, זה לא כמו ילד קטן שעושה מעשה שטות או טעות קטנה ומגוחכת ואומר "אוי, סליחה, אופס, לא התכוונתי" ושזה אפשרי ושזה נכון לפטור אותו מטעותו כלאחר יד ולהגיד "אוי, לא נורא, לא קרה כלום, איזה ילד קטנטון, טיפשון וחמוד אתה, איזה מותק!".
מה שאני הבנתי, זה שבגלל שהטיפשות היא הבעיה הגדולה של האנושות, מדובר למעשה בפשע משמעותית חמור יותר מאשר מה שחשבתי תחילה, ולכן, ושלא כמו עם ילד קטן שעשה טעות קטנה וטיפשית, אלא כמו עם לדוגמה חוק הכתוב בספר החוקים, "אי-ידיעה אינה פוטרת מעונש", ולכן ורק בגלל שאותו בן-אדם לא יודע כלום מהחיים שלו, ורק בגלל שהוא מודה בזה, זה לא הופך את זה לבסדר, וזה לא הופך את זה ללגיטימי, וזה לא צודק וזה לא נכון להתייחס לעניין בביטול וכלאחר יד רק מכיוון שהוא הודה.
נגיד שהמשטרה תופסת אדם טיפש מאוד מאוד, שבואו נגיד שהמית בקלות דעת וללא כוונה, הגופה לידו ולגמרי ברור שהוא האשם, והוא אומר "אוי, נורא סליחה, לא התכוונתי. אתם מבינים, אני בן-אדם טיפש מאוד-מאוד וזה קרה בלי כוונה". האם הוא משקר? לא, הוא לא משקר. האם זה פוטר אותו מעונש?! כמובן שלא!
כשיש בן-אדם טיפש מאוד מאוד מאוד כמו האיש שאני מכיר, זה נכון שזה חשוב שהוא ידע כמה שהוא טיפש, ואם הוא לבד בא ומודה בזה "אני טיפש! אני טיפש! אני הכי טיפש שיש! אני טיפש מארץ הטיפשים! אני מפגר מוחלט! אין לי כלום בין האוזניים!", אז הרי שזה דבר חשוב ומבורך, אבל הן אנחנו כחברה והן אותו האדם כאינדיבידואל, על כולנו להבין שההודאה לא אמורה להיות הצעד הראשון בדרך ל"פטור", אלא הצעד הראשון בתהליך ארוך וממושך יותר של שיפור והתקדמות, אחרת אותו אדם טיפש מאוד מאוד רק יישאר כל-כך טיפש כפי מה שהוא.
אז נכון שעם הבן-אדם הספציפי שאני מדבר עליו נעשתה יותר התקדמות מאשר עם רוב הטיפשים, והוא יודע שהוא טיפש והוא מודה בזה, אבל זה לא מספיק. אפילו לא קרוב.
תבינו, כמו מה שאמרתי, הטיפשות האנושית היא הבעיה הגדולה ביותר של האנושות, ואותם טיפשים גמורים הם הסיבה שהעולם הזה נראה כמו מה שהוא נראה, כמו גם הסיבה לכל חולייו של העולם הזה.
אם אנשים יפסיקו להיות כל-כך טיפשים, העולם כבר יתקן את עצמו, ושאר הבעיות יתוקנו גם הן.
ומה נאחל לאותו בן-אדם טיפש מאוד מאוד מאוד שאני מכיר?
נהוג להגיד "שיהיה בריא", אבל אני חושש שזה לא מספיק טוב הפעם. במקום זה, אני מאחל לו שיהיה חכם