הטירה.
ונדי מעולם לא התלהבה מטיולים שנתיים. זה היה מטלה בעינה ללכת ולישון באיזו אחוזה מתפוררת בצפון אירלנד. כשהגיע הזמן לטיול ונדי הצטרפה בלית ברירה לחברה שלה שרה בשביל החדר. ברגע שהם הגיעו לטירה ילדים התחילו להתלחשש בינהם, רצו שמועות שהטירה הייתה רדופת רוחות, ושהרוחות נהגו לבקר ולפגוע במתארחים. את ונדי זה לא ממש עיניין והיא הלכה ישר לחדר. בלילה שרה העירה את ונדי והציעה לה לברוח לחדרים של השאר. ונדי סרבה בנימוס וחזרה לישון.בשעב 1 בלילה קמה ונדי כשהיא שמעה קולות. בהתחלה היא חשבה שזאת הייתה שרה אבל היא ראתה את שרה ישנה במיטה, הקולות התחילו להתחזק אך שרה לא קמה. ונדי העירה את שרה ושאלה אותה אם היא יודעת מאיפה הקולות. שרה שאלה איזה קולות ואפילו לא חיכתה לתשובה ומייד נרדמה. ונדי לא הבינה איך היא לא שמעה את הקולות כי הם הגיעו מחרישת אוזניים. ונדי התכוונה להעיר את שרה שוב אך ברגע שהתקרבה אליה הקולות פסקו. מהר וונדי התקבה למגירה שלה והוציא את המיספרים. היא חזרה למיטה והניחה את המיספרים מתחת לקרש, אחרי חמש דקות היא כבר נרדמה לשינה טרופה ביותר. בבוקר וונדי קמה לפני שרה שבילתה כל הלילה, היא הייתה רעבה אז היא החליטה לרדת לחדר סלון בתקווה שנשארה קצת עוגה מאתמול. כשהיא הגיע היא לקחה חתיכת עוגה והתישבה על הספה. היא הרגישה כאב עז בגבה וקמה. אולי היא לא שכבה טוב היא חשבה. אח"כ היא קמה בשביל לחזור לחדר. חלק מהבנות כבר קמו כשהיא עברה במזדרון חלק נעמדו דום וחלק נפלו על הריצפה. וונדי מיהרה לראות אם משהו לא בסדר במראה. וננדי כמעט התעלפה כשהיא גילתה שבגבה היו תקועות המספרים שהיא החביאה מתחת למיטה. וונדי מיהרה לאחות ששלחה אותה מהר לבית החולים ואח"כ הביתה. בבית כשהיא הלכה לישון היא שאלה את עצמה שאלה אחת, איך הם הגיעו לגב שלה?
ונדי מעולם לא התלהבה מטיולים שנתיים. זה היה מטלה בעינה ללכת ולישון באיזו אחוזה מתפוררת בצפון אירלנד. כשהגיע הזמן לטיול ונדי הצטרפה בלית ברירה לחברה שלה שרה בשביל החדר. ברגע שהם הגיעו לטירה ילדים התחילו להתלחשש בינהם, רצו שמועות שהטירה הייתה רדופת רוחות, ושהרוחות נהגו לבקר ולפגוע במתארחים. את ונדי זה לא ממש עיניין והיא הלכה ישר לחדר. בלילה שרה העירה את ונדי והציעה לה לברוח לחדרים של השאר. ונדי סרבה בנימוס וחזרה לישון.בשעב 1 בלילה קמה ונדי כשהיא שמעה קולות. בהתחלה היא חשבה שזאת הייתה שרה אבל היא ראתה את שרה ישנה במיטה, הקולות התחילו להתחזק אך שרה לא קמה. ונדי העירה את שרה ושאלה אותה אם היא יודעת מאיפה הקולות. שרה שאלה איזה קולות ואפילו לא חיכתה לתשובה ומייד נרדמה. ונדי לא הבינה איך היא לא שמעה את הקולות כי הם הגיעו מחרישת אוזניים. ונדי התכוונה להעיר את שרה שוב אך ברגע שהתקרבה אליה הקולות פסקו. מהר וונדי התקבה למגירה שלה והוציא את המיספרים. היא חזרה למיטה והניחה את המיספרים מתחת לקרש, אחרי חמש דקות היא כבר נרדמה לשינה טרופה ביותר. בבוקר וונדי קמה לפני שרה שבילתה כל הלילה, היא הייתה רעבה אז היא החליטה לרדת לחדר סלון בתקווה שנשארה קצת עוגה מאתמול. כשהיא הגיע היא לקחה חתיכת עוגה והתישבה על הספה. היא הרגישה כאב עז בגבה וקמה. אולי היא לא שכבה טוב היא חשבה. אח"כ היא קמה בשביל לחזור לחדר. חלק מהבנות כבר קמו כשהיא עברה במזדרון חלק נעמדו דום וחלק נפלו על הריצפה. וונדי מיהרה לראות אם משהו לא בסדר במראה. וננדי כמעט התעלפה כשהיא גילתה שבגבה היו תקועות המספרים שהיא החביאה מתחת למיטה. וונדי מיהרה לאחות ששלחה אותה מהר לבית החולים ואח"כ הביתה. בבית כשהיא הלכה לישון היא שאלה את עצמה שאלה אחת, איך הם הגיעו לגב שלה?