הטירונות - האם ועד כמה מדובר בחוויה חברתית?

[נ ו ע ה 12]

הטירונות - האם ועד כמה מדובר בחוויה חברתית?

מדובר בנושא שעלה כמה וכמה פעמים, אם לא כאן בפורום אז מולי במסרים אישיים או במייל. מלש"בים מודאגים לקראת טירונות המתנדבים, מהבחינה הזאת של רצון להיות "כמו כולם", בעוד כמה שנים להסתכל אחורה ולהגיד על אנשים מסוימים "אותם הכרתי בטירונות".

את דעתי בעניין אני מן הסתם יודעת

בעיקר בראיה לאחור לאחר שנה ו-8 חודשים... אבל לפני שאכתוב אותה, אני רוצה לשמוע מה אתם חושבים.

אלו שכבר התגייסו - בדיעבד (מוזמנים לציין כמה זמן עבר), איך אתם רואים את הטירונות? האם לדעתכם, על אף שמדובר סה"כ בחמישה ימים, שלא עוברים חוויות קשות ומגבשות (קשיים פיזים, געגועים ממושכים, מסע כומתה וכו'...) ושהרוב הגדול עושה טירונות במתכונת יומיות ואפילו לא ישנים יחד, ניתן להכיר אנשים בטירונות שילוו אותנו גם בהמשך החיים? נוצרות שם חברויות? אולי חלק באים בגישה של "עזבו אותי, זה פחות משבוע, אני גם ככה לא אראה את האנשים האלה יותר"? שווה בכלל "להשקיע" בזה? אז אני אשמח לשמוע איך זה היה אצלכם ואיך, ואם בכלל, אתם שומרים על קשר עם אנשים מהטירונות?

דיון פורה

 

[Run for a Fall]

זווית קצת אחרת

כמו שחלק יודעים התגייסתי עם פרופיל 64 ו״זכיתי״ לעבור בערך שבועיים בטירונות 02 ... הזכרונות שלי מהטירונות מתחלקים לטובים מאוד בשבוע הראשון ולרעים מאוד בשבוע השני ( בגלל ההידרדרות במצב הרפואי), אבל דבר אחד אני כן יכול להגיד - כשמדובר בטירונות 02 או 01 שבוע גג שבועיים בהחלט מספיקים. חוץ מלעבור כמה הרצאות חשובות באמת להמשך השירות רוב הזמן פשוט הסתדרנו בח׳ במגוון אזורים ברחבי הבסיס... באמת שזה סתם נמתח ללא כל הצדקה. ולכן אני אומר למתנדבים שעוברים טירונות מתנדבים - זו חוויה, אבל בראייתי שבוע זה בהחלט מספיק לצרכים של תפקידים עורפיים. שוב מדגיש שהדעה שלי לא אובייקטיבית במיוחד (כמו שאמרתי הטירונות מקושרת אצלי עם מצב רפואי לא טוב), אבל היה לי חשוב לשפוך אור על זווית נוספת.

 

[בר דותן]

נושא מעניין

אניה כרתי אנשים מדהימים בטירונות .. עם חלקם אני בקשר עד היום , החברה שלנו בטירונות היו מדהימים ..
לא חושב שיש קשר בין לישון ביחד או יומיות .. זה פשוט ממש מסתדר מגיעים לטירונות .. וגם ככה כולם כל המזן ביחד ..
הטירונות שלנו היתה קטנה .. ההיונ מחלקה אחת עם 4 צוותים ..
ככה שכולם הכירו את כולם ורובנו בקשר ..

 

[Humbug]

עברו בערך 11 שנים מאז הטירונות שלי...

בגדול, לאחר הטירונות נשארתי במשך כמה שנים בקשר עם כארבעה אנשים. היום אני בפועל בקשר רק עם אחד מהם, אבל... זו בערך אותה כמות אנשים ששמרתי איתם על קשר מהתיכון, אז... אני מניח שזה בסדר.
יצא לי לפגוש במהלך השירות בבסיסים שונים בהם ביקרתי חבר'ה שהיו איתי בטירונות, וזה תמיד מייצר מחנה משותף - וכטיפוסים נוסטלגיים, תמיד כיף לנו להתרפק על זכרונות עבר - גם אם הם בני כמה ימים.
בפועל - כל קורס בכל מסגרת זו הזדמנות להכיר אנשים, ואין לדעת למה הקשרים האלו יובילו בעתיד.

 

[נציגי תא מתנדבים]

טירונות מתנדבים

כמובן שכל אחד יוצר פחות או יותר קשרים במהלך הטירונות (בין אם היא טירונות מתנדבים או טירונות 05 של לוחמים), וכמוהה רמת ההנאה שלו היא אינדיבדואלית.
עם זאת, קיומה של טירונות מתנדבים אינה רק לצורך החוויה ותחושת השייכות והשוות של כל החיילים בצה"ל, בין אם יש להם פרופיל 97, 45, או 25- הטירונות היא מעבר בין חיי האזרחות לשירות הצבאי.

הטירונות מעניקה לך כלים ומבהירה את התמונה- מה משמעות המילה "חייל", ומה זכויותיי וחובותיי כחייל המשרת בצה"ל. אי לכך, היא נתפסת כמשמעותית בעיניי המדור.
היא הגשר המקשר בין חיי האזרחות, התיכון וכו'- ללהיות חייל מן המניין.

 

[ניר561]

טירונות..

אפילו שזה טירונות 5 ימים אני עדיין נשארתי בקשר עם כמה שהיו איתי (שנה וחצי משהו כזה) בטירונות יחסית היינו מגובשים. תכלס החברים הדבר היחידי שבאמת עניין ועוד פה ושם כמה הרצאות שבאמת היו מעניינות

 

[liavavraham]

טירונות

מבחינתי, הטירונות היא מפתח הכניסה לצבא.
זו חוויה אחת גדולה להכיר אנשים וליצור חברויות, ובמיוחד שמדובר כאן בטירונות מתנדבים. אלו אנשים שבחרו כמוני וכמו כל אחד אחר פה לא לוותר ולהתנדב לשירות הצבאי.

 

[noboya]

איזה כיף לראות את תא מתנדבים מגיב פה!

ולענייננו.
כל אדם שמגיע לטירונות הזאת הוא מיוחד מאוד, וזה יוצר לבד את הגיבוש. לדוגמא לי יצא בפעם הראשונה להנחות אדם עיוור ברחבי בסיס - גם אם זה היה ל100-200 מטרים זה היה משהו שישאר לי תמיד בראש.
רק לשבת ביחד בהפסקה זה מרתק.
יש גיבוש עצום כי כולם עברו את הדרך הארוכה עד לטירונות, כולם רוצים מאוד לתרום למדינה.
אני פוגש גם בימים אלו אנשים שהיו איתי בטירונות (כמה אפילו במסגרת התפקיד שלי) ותמיד עם חיוך על הפנים. מדברים חופשי ומראש אף אחד לא בא בגישה שצויינה כאן.

 

[נ ו ע ה 12]

נקודת המבט שלי...

כמובן שאני מאוד בעד הטירונות ושמחה שלא ויתרתי עליה (לא שעמדה בפניי האפשרות הזו, אבל עדיין). כפי שנציגי מדור מתנדבים כתבו, הטירונות מסמלת את המעבר בין חיי האזרחות לבין השירות הצבאי, ותפקידה להכין אותנו באופן בסיסי להמשך השירות - אם מדובר ברוח צה"ל, בזכויות ובחובות שלנו, משמעת, דרגות, כותמות, וכו'... אני מסכימה שמבחינת התכנים המועברים שבוע זה פרק זמן מספק למדי, אבל חושבת שחיילים מתנדבים רבים יסכימו איתי שבסיום הטירונות הם הרגישו שזה לא מספיק ושהם רוצים שהיא תימשך עוד... וזאת מבחינה חברתית כמובן.

אישית מאוד נהנתי בטירונות שלי. היינו 105 חיילים והתפצלנו לשתי מחלקות. ביום ההשבעה פתחנו קבוצה בפייסבוק, והיא פעילה עד היום (מספטמבר 11). תמיד נחמד להתעדכן דרכה מה קורה עם כל אחד - מי קיבל הצטיינות כלשהי, מי יצא לקצונה, מי עבר תפקיד וכדומה... וזה גם מקום לשאלות ענייניות (כמובן שאני מפנה אותם גם לפורום

). לאחרונה גם פתחנו קבוצה בוואטסאפ. תמיד כיף לפגוש אנשים מהטירונות, בטח אם זה במסגרת התפקיד הצבאי, וכמו שנאמר כאן, אין לדעת לאן הקשרים הללו יובילו בעתיד. בנוסף, אחת מהחברות הכי טובות שלי היום היא מישהי שהייתה איתי בטירונות. אנחנו אמנם גרות באותה העיר ויש לנו כמה חברות משותפות, אבל לא הכרנו קודם... לא יותר מ"שלום-שלום" בכל אופן. ומאז אנחנו חברות ממש טובות, נפגשות על בסיס שבועי או גג דו שבועי, ימי הולדת וכאלה... הכי כיף.

לסיכום, אני ממש לא ממליצה לכם לבוא בגישה השלילית שציינתי בהודעה הפותחת שלי. תבואו בגישה חיובית ועם רצון להכיר אנשים וחברים; אולי חלק מהם יישארו חברים להמשך החיים שלכם ואז זכיתם, אולי תשמרו על קשר לאורך כל השירות וזה ממש נחמד, ואולי "רק" יהיו לכם אחלה אנשים להעביר איתם את תחילת הדרך עם הצבא, ומה רע בזה?