הטלוויזיה כגבול

[אילה.]

הטלוויזיה כגבול

חייבת להודות שגם אני, כמו כולם, מתמודדת פה עם בעיית הטלוויזיה. הנסיך שלי, ברגע שנכנס הביתה, כמו אוטומט, היד נשלחת לכפתור והטלוויזיה מרצדת ברקע, גם אם הוא לא תקוע מולה. אבל אני לא חושבת שהבעיה היא הטלוויזיה. מהבחינה הזאת למדתי שזה פשוט עובר. לפני שנתיים הוא היה מחובר לזה בהיסטריה. היום, ברגע שיש לו גירוי אחר, הוא עובר הלאה. אבל הבעיה, כמו שנכתב למטה, היא גבולות. וגבולות שוב מחזירים אותנו לשיג ושיח עם עצמנו. או לפחות אותי עם עצמי. איפה הגבול? מהו הגבול? מה מגדיר אותו? לאסור עליו משהו ולהיכנס לעימות? או ``להחליק`` ולהרשות לו? ואם אאסור עליו כל הזמן, אולי הוא לא יאהב אותי בסוף? אבל אם לא אאסור עליו, הוא ``יטפס`` עליי עד בלי די... בקיצור, הדיאלוג הפנימי הבלתי פוסק הזה... אני מוצאת, שברגע שהגבולות ברורים לי, אני מצליחה מאוד בקלות להבהיר אותם גם לו. המקומות המוחלטים שלי, אותם הוא לא מצליח לפרוץ. אבל בנושאים שאני בעצמי מתלבטת בהם, שלי לא נהירים עד הסוף, שם, מן הסתם, אני לא יכולה להעמיד גבולות... לא לי ולא לו... וזה עוד פן מופלא שביחסים שביני לבינו... עוד מקום שבו הוא מורה כל כך טוב לי... כי מתוך ההזדקקות שלו להנחיה, לגבולות, לנכון ולא נכון, מתוך זה אני מחפשת את המקומות האלו בתוכי, בשביל להעניק אותם לו... וככה, ככה שנינו גדלים... אילה ברגע פילוסופי במיוחד

 

[אמיר.]

הגבלה וחופש.

למזלי אין לי טלויזה.. ברוך שפטרנו. יש לנו וידאו.. ומה עושים אז ? אומרים מראש לילדים - היום סרט ארוך/קצר - תבחרו. נראה לי שבענין הטלויזה צריך לשבת עם הילדים ולהחליט מראש מה רואים ומה לא. כשהם גדולים יותר, מאד כדאי לדבר קצת על המשמעות של מה שראו. ..... דרך אגב - סרטי טבע - תעשו מבצע ... כמה שרוצים !!!! ---------- אההה ותציצו במה שהם רואים - שלא תהינה הפתעות לא נעימות.

 

[אילה.]

לא מבינה

אם אין טלוויזיה, אז איך רואים וידאו??? אילה

 

[אמיר.]

כרטיס וידאו במחשב