הטראומות אחרי.... קראו וענו...

[Lalaith]

הטראומות אחרי.... קראו וענו...

למישהו היו איזשהם "משקעים" משונים אחרי המסע? למשל אני לא יכולתי להכנס למקלחת בערב כשחזרנו ממאידנק, וזה נשאר גם קצת זמן אחרי המסע. גם היה לי קשה להיות בבית לבד עם שקט... (טוב שאני לא שופכת בפניכם את כל הדפקות הפסיכולוגיות שלי...

) ויש את העניין הזה עם חושך... תגידולי, זה חלק מתהליך התמודדות? כי זה נראה לי מוזר, סך הכל חזרתי מהמסע שבוע ומשו אחרי פורים!!!

 

[Lp Fairy]

הממפ

עם חושך גם לי זה קרה... לקח לי מלא זמן עד שהייתי מכבה את האור כדי ללכת לישון...ועד היום בעצם אני ישנה עם טלוויזיה פתוחה כמה ימים אחרי שחזרתי מפולין הייתה בר מצווה לאח שלי...וכ"כ פחדתי...לא יודעת אפילו ממה...פחדתי....פחדתי שאולי פתאום יקרה משו..הייתי בוכה על זה בלילות..שפתאום מהמזגנים ייצא גז...ותכלס הכי אין סיכוי שזה יקרה...אבל כ"כ מפחדתי... אני חזרתי כמה ימים אחרי פורים... את לא לבד..[=

 

[מוריאל11]

אני לא שמעתי על טראומות כאלו

אבל זה כל אחד והאופי, הרגש והיחס האישי שלו מה שכן אני יודעת שאחרי המסע זה גרם לי לחשוב הרבה, ממש לבזבז את הזמן שעות במחשבות,תהיות, זכורונות מהמסע(כגון התבוננות בתמונות כדי להיזכר במה שהיה) ועוד. מה עושים כנגד זה?!

 

[ganitav1]

מה שעובר עליי..

גם עכשיו כמעט חודש אחריי זה שאני תמיד בדאגה כלפי האחים שלי וההורים שלי - מין דאגה כזאת של מה יקרה להם

ואיפה הם

ואם הם מרגישים טוב

חס וחלילה רק שהכל יהיה בסדר

(דופקת על עץ 3 פעמים) בפולין אחד הדברים שלמדתי זה להעריך את המושג המשפחה שלי - זה שיש לי אמאבא שתמיד בשבילי ואחות ואח שאני צריכה אפילו עם זה בשביל ריב לפעמים... ונורא מפחיד אותי כל הסיפורים מהשואה של אנשים שחזרו אחרי המלחמה וגילו שהם נשארו לבד בעולם

 

[lihi r]

אני...

אחרי שחזרתי מהמסע לא היו לי כאלה פחדים אבל כל אחד מתמודד עם הטראומה אחרת כי בסופו של דבר המסע הזה משאיר בך איזה שהוא סוג של טראומה למרות שהיא סוג של טראומה טובה כי זה בעצם זכרונות על העבר

 

[הרֵעוּת]

אין לי.

 

[Pukipsey007]

מממ..זה נורמלי