hrpbiiapnrpeltework
Well-known member
אני גאון, אבל האינטליגנציה שלי לא משהו.
כגאון, אני יודע הרבה דברים על הרבה דברים, אבל הזיכרון, האחסון, השליפה, ואולי עוד כמה, לא מאוד טובים.
בפסיכולוגיה הטרום-פזית זה דבר שלא נשמע כדוגמתו. אוקסימורון של ממש. "גאון עם אינטליגנציה נמוכה". לכן אני מניח שמדובר באחת מפריצות הדרך הרבות שבעבודתי שלי עצמי.
דוגמאות טובות לגאונים עם אינטליגנציה נמוכה יהיו תומאס אדיסון, הקיסר קלאודיוס, דונלד טראמפ. אני יכול להמשיך אבל שלוש דוגמאות זה מספיק, כמו גם מה שנהוג ומקובל, נכון?
בכל מקרה, כגאון, אני מתעניין בנושאים רבים, חלקם, מיעוטם בעצם, אבל עדיין יש נושאים כאלו, הם נושאים ריאליים כמו מתמטיקה, כימיה, מדעים ריאליים שונים וכדומה'.
במיוחד מוצאת חן בעיניי הפיזיקה.
הבעיה היא, או שמא עליי להגיד הטרגדיה, היא שכגאון עם אינטליגנציה נמוכה כדוגמתו של תומאס אדיסון, בעוד שיש לי את השכל ואת הראש הטוב על הכתפיים בשביל להתעניין במדעים ריאליים כאלו ואחרים, אין לי את האמצעים האינטליגנטיים בשביל להתעמק אינטליגנטית בנושאים האינטליגנטיים שמעניינים אותי, שכנושאים אינטליגנטיים, מכילים רכיבים אינטליגנטיים משמעותיים (צורך בזיכרון טוב, אחסון טוב, שליפה טובה, "חוש למספרים" וכדומה') ולכן מדובר בפרדוקס, בסתירה, במחסום בלתי עביר, בטרגדיה של ממש.
בעוד שכ"גאון עם אינטליגנציה נמוכה" כפי מה שאני קורא לאנשים מסוגי בהגותי בתחום הפסיכולוגיה (באנגלית זה נשמע טוב יותר דרך אגב, "low intelligence genius") אין שום סיבה שלא אגיע עד לפסגת העולם במדעים הומאניים וחברתיים שונים, מכיוון שהם לא מכילים רכיבים אינטליגנטיים משמעותיים וראויים לציון, אין לי את האמצעים האינטליגנטיים בשביל להתעמק בצורה ראויה במתמטיקה, ושאר הרכיבים האינטליגנטיים, של המדעים הריאליים שאני מתעניין בהם, ולכן ביכולתי לסקור אותם וללמוד אותם בצורה שהיא בעיקרה שטחית.
הסיפור שלי מזכיר לי בעיקר את סיפורו של מייקל פאראדיי. מייקל פאראדיי ובניגוד אליי דווקא כן היה אינטליגנט לא קטן, אבל הוא התמחה בעיקר במתמטיקה, בשעה שהתקשה עם פיזיקה.
למה? כי בשביל פיזיקה צריך עוד יותר אינטליגנציה מאשר בשביל מתמטיקה. מתמטיקה זה בסה"כ מתמטיקה עם מתמטיקה. פיזיקה זה מתמטיקה עם חומר, ולכן מדובר בעוד צעד אחד רחוק יותר, וקו הגבול הזה, זה היה קו הגבול של היכולות של האינטליגנציה של פאראדיי, ושם פאראדיי כבר מצא עצמו מתקשה.
בכל מקרה, לסיפור הטרגדיה של אהבתו של פאראדיי לפיזיקה יש סוף חמוץ-מתוק.
הוא מעולם לא למד מספיק פיזיקה, מספיק טוב, ומספיק לעומק, אבל הוא בכל זאת הצליח לעשות משהו שבאיזשהו מקום, היה לא פחות ממדהים.
לא כולם יודעים את זה, אבל כל מדע מורכב מהחומרים המקוריים שהוא מביא אל השולחן, אבל גם ממדעים אחרים.
הפיזיקה לדוגמה, מורכבת מפיזיקה (החומר המקורי שהפיזיקה מביא אל השולחן, הנוסחאות הפיזיקאליות הסבוכות), מתמטיקה, והמדע שמהווה מרכיב קריטי בכל המדעים שאי-פעם היו או יהיו-שפה/בלשנות. כלומר מילים.
הסיפור של פאראדיי הוא בראשיתו טראגי, אך בסופו יפיפה ומעורר השראה.
מכיוון שהפיזיקה עדיין עשויה מעשרות אחוזים של מתמטיקה, פאראדיי, המתמטיקאי שלא היה אינטליגנטי מספיק בשביל "פיזיקה כבדה" מהסוג שמתמחים בה אנשים כמו איינשטיין, השתמש במתמטיקה לבדה, או כמעט לבדה, בשביל לחקור את הפיזיקה, ולתרום תרומות מדעיות-פיזיקאליות של ממש, בעודו עושה שימוש כמעט בלעדי במתמטיקה לצורך עושו כן, ובעודו תורם לפיזיקה מנקודת המבט, ומהצד המתמטי של הדברים.
סיפור באמת יוצא דופן. סיפור באמת מרגש. סיפור באמת מעורר השראה. האין זה כך?
כפי מה שאני רואה את הדברים, הסיפור שלי הוא כמו הסיפור של פאראדיי, רק גרוע יותר, ובאותו זמן טוב יותר.
גרוע יותר כי בניגוד אליו אני אינני אינטליגנט כלל, ואפילו במתמטיקה אני לא מתמחה לעומר, ובאותו זמן טוב יותר כי אני הרבה יותר חכם ממנו.
כל זה מעלה שאלות חשובות.
האם גם סיפורי יוכל להיות לבסוף כסיפורו של פאראדיי? האם גם אני אוכל לתרום לפיזיקה, באמצעות הכלים שעומדים לרשותי?
על-פניו, מצד אחד, ומן הצד האינטליגנטי של הדברים, הכלים האינטליגנטיים שעומדים לרשותי הם משמעותית דלים יותר.
לפאראדאיי הייתה השפה, המתמטיקה, וגם קצת פיזיקה שטחית, כמיטב יכולתו ללמוד את הפיזיקה.
לי יש לא "פיזיקה כבדה" (בדומה לפאראדיי), אך גם עוד פחות פיזיקה ממנו, ואין לי גם אפילו לא מתמטיקה.
מתחת לפני השטח, מצד שני, ומן הצד האינטלקטואלי של הדברים, הכלים האינטלקטואליים העומדים לרשותי הם הרבה יותר כבדים מאלו שהיו לפאראדיי.
ראשית כל ויותר חשוב מהכול, אני הרבה יותר חכם ממנו, ואני גם יותר נבון ממנו. יש לי מילים ושפה לא פחות ממנו, בניגוד אליו יש לי גם פילוסופיה, לוגיקה.
אני מאמין שזה מספיק בשביל להגיע להארות חשובות והברקות יוצאות דופן.
האמת, שאם כבר, אני חושב שכבר הספקתי להגיע לכמה כאלו.
בתור התחלה, הבנתי שאין שום היגיון מינימאלי בכך שהאור יהיה הדבר הראשון והאחרון ביקום שלא עוקב אחרי אף-אחד מחוקי הפיזיקה המוכרים לנו, ולכן למעשה הוא כן, וזאת הטכנולוגיה המודרנית שלא רגישה מספיק בשביל למדוד את האור משתנה.
שנית, הבנתי שאין דבר כזה חומר אפל, וזאת אף לא הפעם הראשונה שהפיזיקאים ממציאים חומר שלא קיים (זוכרים את האתר?), והתשובה הנכונה למסה החסרה ביקום היא פיזיקה ניוטונית מתוקנת.
שלישית כל, הבנתי שהרוב הגדול של כל החלקיקים שהפיזיקאים ממציאים ועדיין לא הוכחו, פשוט לא קיימים, כי בכל פעם שיש משהו פיזיקאלי שהם לא מבינים הם בעיקרון פשוט ממציאים חלקיק שכבמטה קסמים פשוט פותר להם הכול, וזה לא יכול להיות עד כדי כך פשוט, לפחות ברוב הגדול של הפעמים.
ואלו רק כמה דברים. לא נגיד עכשיו את הכול.
אבל בכל זאת, אפילו רק שלושת הדברים האלו, תראו כמה הסקתי וכמה הבנתי בלי פיזיקה כבדה, בלי מתמטיקה כבדה, בלי אינטליגנציה ראויה לציון, אלא בעיקר באמצעות הרבה מאוד שכל, ראש טוב על הכתפיים, שפה ומילים, פילוסופיה, לוגיקה, תבונה והגיון בסיסי.
השאלה היא, אפילו אם נגיד שאני צודק, מהו הערך של הדברים מבלי שהוכחתי את הדברים לא פיזיקאלית, ואפילו לא מתמטית כמו פאראדיי? האם ניתן להגיד...שהוכחתי את הדברים "שפתית"? לוגית? פילוסופית?
ואני לא מתכוון באמצעות הכמה משפטים פה למעלה וההסבר האחד, במשפט אחד, שנתתי כלאחר יד עבור כל אחד מהם. בואו לא נהיה מצחיקים. יש לי עבודות, שהינן כתובות מילולית, באמצעות מילים, ושאינן מכילות לא פיזיקה (חוץ מכזאת שניתן לנסחה באמצעות מילים ורעיונות מילוליים) ולא מתמטיקה (אולי כזאת עד רמה של כיתה ו') ושבהן אני מסביר שפתית-מילולית, באמצעות טיעונים לוגיים, ופילוסופיה, למה הדברים הם כפי מה שאני אומר שהם, אך אינם כפי מה שהפיזיקאים אומרים שהם, במקרה שיש סתירות ביני לבין הפיזיקאים, למרות שגם היו לי רעיונות מקוריים. כל אחת מהעבודות האלו אורכה כמה מאות עד כמה אלפי מילים, וכל אחת מוכיחה מילולית-לוגית-פילוסופית את רעיונות פיזיקאליים שונים שיש לי.
ועכשיו עולה השאלה, האם למרות שלא מדובר בהוכחות פיזיקאליות, ואפילו לא מתמטיות, האם עדיין מדובר בהוכחות? לדעתי כן. פשוט הוכחתי את הדברים מילולית-לוגית-פילוסופית-רעיונית.
ועכשיו עולה השאלה, אם אני כן צודק ברעיונותיי המהפכניים, ואם העבודות המדוברות הן כן הוכחות לרעיונותיי אלו, פשוט לא מהסוג של ההוכחות שאנחנו רגילים אליהן בפיזיקה, למרות שבעצם הוכחות קלאסיות בפיזיקה הן כן הוכחות מילוליות-לוגיות-פילוסופיות-רעיוניות, זה פשוט שיש שם גם מתמטיקה כבדה ופיזזיקה כבדה, מה שהופך אותן להוכחות מילוליות-לוגיות-פילוסופיות-רעיוניות-מתמטיות-פיזיקאליות, אבל עזבו, לא ניכנס לזה, מהו הערך בהוכחות אלו?
הרי עדיין יש לפתור את הדברים האלו, ולהוכיח אותם, מתמטית ופיזיקאלית. גם אם אני צודק וגם אם כל מה שאמרתי עד עכשיו נכון, הוכחה סוג א' בפיזיקה היא הוכחה פיזיקאלית של הדברים, הוכחה סוג ב' בפיזיקה היא הוכחה מתמטית, מהסוג של פאראדיי, ואני...אם ניתן לקרוא למה שאני עושה הוכחות...אז "הוכחות סוג ג'", בוודאי יהיה השם הנכון עבורן.
אם כך אז מהו הערך באמת באותן הוכחות? האם באמת ניתן להגיד שאני באמת מבצע תרומה משמעותית? או לפחות אבצע כזאת אם אצעד קדימה עם עבודותיי אלו?
אם כך אז מהו אותו ערך ואותה תרומה, באמצעות עבודות אלו, המציעות ומוכיחות רעיונות חדשניים בעיקר באמצעות מילים ושפה, עם פיזיקה מספיק פשוטה כדי לנסחה מילולית ועם מתמטיקה שלא חוצה את הרמה של כיתה ו'?
כאמור, במיוחד-במיוחד כאשר עוד יש דרך לעשות, ולהוכיח את הדברים מתמטית ופיזיקאלית.
האם התרומה שלי היא...והאם מה שניתן להגיד ולזקוף לזכותי הוא...שאני האדם שחשב על הרעיונות האלו והגה אותם לראשונה? האם תרומתי היא התוויית הדרך לקראת ההמשך? האם תרומתי היא לפקוח את עיניהם של הפיזיקאים, לכוון אותם בדרך הנכונה, ואולי בכך לקצר את התהליכים ואת הדרך? כמובן הכול בהנחה שלבסוף, ולפני שיהיה מאוחר מידי והדברים עוד יתגלו בצורה שאינה תלויה בי, אצעד הלום עם אותם רעיונות ואותן עבודות.
יכול להיות. יכול להיות. בהחלט יכול להיות.
אני מניח שנראה.
כגאון, אני יודע הרבה דברים על הרבה דברים, אבל הזיכרון, האחסון, השליפה, ואולי עוד כמה, לא מאוד טובים.
בפסיכולוגיה הטרום-פזית זה דבר שלא נשמע כדוגמתו. אוקסימורון של ממש. "גאון עם אינטליגנציה נמוכה". לכן אני מניח שמדובר באחת מפריצות הדרך הרבות שבעבודתי שלי עצמי.
דוגמאות טובות לגאונים עם אינטליגנציה נמוכה יהיו תומאס אדיסון, הקיסר קלאודיוס, דונלד טראמפ. אני יכול להמשיך אבל שלוש דוגמאות זה מספיק, כמו גם מה שנהוג ומקובל, נכון?
בכל מקרה, כגאון, אני מתעניין בנושאים רבים, חלקם, מיעוטם בעצם, אבל עדיין יש נושאים כאלו, הם נושאים ריאליים כמו מתמטיקה, כימיה, מדעים ריאליים שונים וכדומה'.
במיוחד מוצאת חן בעיניי הפיזיקה.
הבעיה היא, או שמא עליי להגיד הטרגדיה, היא שכגאון עם אינטליגנציה נמוכה כדוגמתו של תומאס אדיסון, בעוד שיש לי את השכל ואת הראש הטוב על הכתפיים בשביל להתעניין במדעים ריאליים כאלו ואחרים, אין לי את האמצעים האינטליגנטיים בשביל להתעמק אינטליגנטית בנושאים האינטליגנטיים שמעניינים אותי, שכנושאים אינטליגנטיים, מכילים רכיבים אינטליגנטיים משמעותיים (צורך בזיכרון טוב, אחסון טוב, שליפה טובה, "חוש למספרים" וכדומה') ולכן מדובר בפרדוקס, בסתירה, במחסום בלתי עביר, בטרגדיה של ממש.
בעוד שכ"גאון עם אינטליגנציה נמוכה" כפי מה שאני קורא לאנשים מסוגי בהגותי בתחום הפסיכולוגיה (באנגלית זה נשמע טוב יותר דרך אגב, "low intelligence genius") אין שום סיבה שלא אגיע עד לפסגת העולם במדעים הומאניים וחברתיים שונים, מכיוון שהם לא מכילים רכיבים אינטליגנטיים משמעותיים וראויים לציון, אין לי את האמצעים האינטליגנטיים בשביל להתעמק בצורה ראויה במתמטיקה, ושאר הרכיבים האינטליגנטיים, של המדעים הריאליים שאני מתעניין בהם, ולכן ביכולתי לסקור אותם וללמוד אותם בצורה שהיא בעיקרה שטחית.
הסיפור שלי מזכיר לי בעיקר את סיפורו של מייקל פאראדיי. מייקל פאראדיי ובניגוד אליי דווקא כן היה אינטליגנט לא קטן, אבל הוא התמחה בעיקר במתמטיקה, בשעה שהתקשה עם פיזיקה.
למה? כי בשביל פיזיקה צריך עוד יותר אינטליגנציה מאשר בשביל מתמטיקה. מתמטיקה זה בסה"כ מתמטיקה עם מתמטיקה. פיזיקה זה מתמטיקה עם חומר, ולכן מדובר בעוד צעד אחד רחוק יותר, וקו הגבול הזה, זה היה קו הגבול של היכולות של האינטליגנציה של פאראדיי, ושם פאראדיי כבר מצא עצמו מתקשה.
בכל מקרה, לסיפור הטרגדיה של אהבתו של פאראדיי לפיזיקה יש סוף חמוץ-מתוק.
הוא מעולם לא למד מספיק פיזיקה, מספיק טוב, ומספיק לעומק, אבל הוא בכל זאת הצליח לעשות משהו שבאיזשהו מקום, היה לא פחות ממדהים.
לא כולם יודעים את זה, אבל כל מדע מורכב מהחומרים המקוריים שהוא מביא אל השולחן, אבל גם ממדעים אחרים.
הפיזיקה לדוגמה, מורכבת מפיזיקה (החומר המקורי שהפיזיקה מביא אל השולחן, הנוסחאות הפיזיקאליות הסבוכות), מתמטיקה, והמדע שמהווה מרכיב קריטי בכל המדעים שאי-פעם היו או יהיו-שפה/בלשנות. כלומר מילים.
הסיפור של פאראדיי הוא בראשיתו טראגי, אך בסופו יפיפה ומעורר השראה.
מכיוון שהפיזיקה עדיין עשויה מעשרות אחוזים של מתמטיקה, פאראדיי, המתמטיקאי שלא היה אינטליגנטי מספיק בשביל "פיזיקה כבדה" מהסוג שמתמחים בה אנשים כמו איינשטיין, השתמש במתמטיקה לבדה, או כמעט לבדה, בשביל לחקור את הפיזיקה, ולתרום תרומות מדעיות-פיזיקאליות של ממש, בעודו עושה שימוש כמעט בלעדי במתמטיקה לצורך עושו כן, ובעודו תורם לפיזיקה מנקודת המבט, ומהצד המתמטי של הדברים.
סיפור באמת יוצא דופן. סיפור באמת מרגש. סיפור באמת מעורר השראה. האין זה כך?
כפי מה שאני רואה את הדברים, הסיפור שלי הוא כמו הסיפור של פאראדיי, רק גרוע יותר, ובאותו זמן טוב יותר.
גרוע יותר כי בניגוד אליו אני אינני אינטליגנט כלל, ואפילו במתמטיקה אני לא מתמחה לעומר, ובאותו זמן טוב יותר כי אני הרבה יותר חכם ממנו.
כל זה מעלה שאלות חשובות.
האם גם סיפורי יוכל להיות לבסוף כסיפורו של פאראדיי? האם גם אני אוכל לתרום לפיזיקה, באמצעות הכלים שעומדים לרשותי?
על-פניו, מצד אחד, ומן הצד האינטליגנטי של הדברים, הכלים האינטליגנטיים שעומדים לרשותי הם משמעותית דלים יותר.
לפאראדאיי הייתה השפה, המתמטיקה, וגם קצת פיזיקה שטחית, כמיטב יכולתו ללמוד את הפיזיקה.
לי יש לא "פיזיקה כבדה" (בדומה לפאראדיי), אך גם עוד פחות פיזיקה ממנו, ואין לי גם אפילו לא מתמטיקה.
מתחת לפני השטח, מצד שני, ומן הצד האינטלקטואלי של הדברים, הכלים האינטלקטואליים העומדים לרשותי הם הרבה יותר כבדים מאלו שהיו לפאראדיי.
ראשית כל ויותר חשוב מהכול, אני הרבה יותר חכם ממנו, ואני גם יותר נבון ממנו. יש לי מילים ושפה לא פחות ממנו, בניגוד אליו יש לי גם פילוסופיה, לוגיקה.
אני מאמין שזה מספיק בשביל להגיע להארות חשובות והברקות יוצאות דופן.
האמת, שאם כבר, אני חושב שכבר הספקתי להגיע לכמה כאלו.
בתור התחלה, הבנתי שאין שום היגיון מינימאלי בכך שהאור יהיה הדבר הראשון והאחרון ביקום שלא עוקב אחרי אף-אחד מחוקי הפיזיקה המוכרים לנו, ולכן למעשה הוא כן, וזאת הטכנולוגיה המודרנית שלא רגישה מספיק בשביל למדוד את האור משתנה.
שנית, הבנתי שאין דבר כזה חומר אפל, וזאת אף לא הפעם הראשונה שהפיזיקאים ממציאים חומר שלא קיים (זוכרים את האתר?), והתשובה הנכונה למסה החסרה ביקום היא פיזיקה ניוטונית מתוקנת.
שלישית כל, הבנתי שהרוב הגדול של כל החלקיקים שהפיזיקאים ממציאים ועדיין לא הוכחו, פשוט לא קיימים, כי בכל פעם שיש משהו פיזיקאלי שהם לא מבינים הם בעיקרון פשוט ממציאים חלקיק שכבמטה קסמים פשוט פותר להם הכול, וזה לא יכול להיות עד כדי כך פשוט, לפחות ברוב הגדול של הפעמים.
ואלו רק כמה דברים. לא נגיד עכשיו את הכול.
אבל בכל זאת, אפילו רק שלושת הדברים האלו, תראו כמה הסקתי וכמה הבנתי בלי פיזיקה כבדה, בלי מתמטיקה כבדה, בלי אינטליגנציה ראויה לציון, אלא בעיקר באמצעות הרבה מאוד שכל, ראש טוב על הכתפיים, שפה ומילים, פילוסופיה, לוגיקה, תבונה והגיון בסיסי.
השאלה היא, אפילו אם נגיד שאני צודק, מהו הערך של הדברים מבלי שהוכחתי את הדברים לא פיזיקאלית, ואפילו לא מתמטית כמו פאראדיי? האם ניתן להגיד...שהוכחתי את הדברים "שפתית"? לוגית? פילוסופית?
ואני לא מתכוון באמצעות הכמה משפטים פה למעלה וההסבר האחד, במשפט אחד, שנתתי כלאחר יד עבור כל אחד מהם. בואו לא נהיה מצחיקים. יש לי עבודות, שהינן כתובות מילולית, באמצעות מילים, ושאינן מכילות לא פיזיקה (חוץ מכזאת שניתן לנסחה באמצעות מילים ורעיונות מילוליים) ולא מתמטיקה (אולי כזאת עד רמה של כיתה ו') ושבהן אני מסביר שפתית-מילולית, באמצעות טיעונים לוגיים, ופילוסופיה, למה הדברים הם כפי מה שאני אומר שהם, אך אינם כפי מה שהפיזיקאים אומרים שהם, במקרה שיש סתירות ביני לבין הפיזיקאים, למרות שגם היו לי רעיונות מקוריים. כל אחת מהעבודות האלו אורכה כמה מאות עד כמה אלפי מילים, וכל אחת מוכיחה מילולית-לוגית-פילוסופית את רעיונות פיזיקאליים שונים שיש לי.
ועכשיו עולה השאלה, האם למרות שלא מדובר בהוכחות פיזיקאליות, ואפילו לא מתמטיות, האם עדיין מדובר בהוכחות? לדעתי כן. פשוט הוכחתי את הדברים מילולית-לוגית-פילוסופית-רעיונית.
ועכשיו עולה השאלה, אם אני כן צודק ברעיונותיי המהפכניים, ואם העבודות המדוברות הן כן הוכחות לרעיונותיי אלו, פשוט לא מהסוג של ההוכחות שאנחנו רגילים אליהן בפיזיקה, למרות שבעצם הוכחות קלאסיות בפיזיקה הן כן הוכחות מילוליות-לוגיות-פילוסופיות-רעיוניות, זה פשוט שיש שם גם מתמטיקה כבדה ופיזזיקה כבדה, מה שהופך אותן להוכחות מילוליות-לוגיות-פילוסופיות-רעיוניות-מתמטיות-פיזיקאליות, אבל עזבו, לא ניכנס לזה, מהו הערך בהוכחות אלו?
הרי עדיין יש לפתור את הדברים האלו, ולהוכיח אותם, מתמטית ופיזיקאלית. גם אם אני צודק וגם אם כל מה שאמרתי עד עכשיו נכון, הוכחה סוג א' בפיזיקה היא הוכחה פיזיקאלית של הדברים, הוכחה סוג ב' בפיזיקה היא הוכחה מתמטית, מהסוג של פאראדיי, ואני...אם ניתן לקרוא למה שאני עושה הוכחות...אז "הוכחות סוג ג'", בוודאי יהיה השם הנכון עבורן.
אם כך אז מהו הערך באמת באותן הוכחות? האם באמת ניתן להגיד שאני באמת מבצע תרומה משמעותית? או לפחות אבצע כזאת אם אצעד קדימה עם עבודותיי אלו?
אם כך אז מהו אותו ערך ואותה תרומה, באמצעות עבודות אלו, המציעות ומוכיחות רעיונות חדשניים בעיקר באמצעות מילים ושפה, עם פיזיקה מספיק פשוטה כדי לנסחה מילולית ועם מתמטיקה שלא חוצה את הרמה של כיתה ו'?
כאמור, במיוחד-במיוחד כאשר עוד יש דרך לעשות, ולהוכיח את הדברים מתמטית ופיזיקאלית.
האם התרומה שלי היא...והאם מה שניתן להגיד ולזקוף לזכותי הוא...שאני האדם שחשב על הרעיונות האלו והגה אותם לראשונה? האם תרומתי היא התוויית הדרך לקראת ההמשך? האם תרומתי היא לפקוח את עיניהם של הפיזיקאים, לכוון אותם בדרך הנכונה, ואולי בכך לקצר את התהליכים ואת הדרך? כמובן הכול בהנחה שלבסוף, ולפני שיהיה מאוחר מידי והדברים עוד יתגלו בצורה שאינה תלויה בי, אצעד הלום עם אותם רעיונות ואותן עבודות.
יכול להיות. יכול להיות. בהחלט יכול להיות.
אני מניח שנראה.
