הטרדמה מינית.
שלום, אני יובל בת 16. אני ינסה לספר את הסיפור שלי בקצרה למרות שהרגשות כה רבים ואני רק צריכה להוציא אותם. שלשום יצאתי עם חברות שלי לת''א, לקחנו אוטובוס הביתה. תחנת האוטובוס עוצרת בדיוק ברחוב של חברה שלי, אני 4 רחובות ממנה. באוטובוס הייתה חבורת צעירים שכל הנסיעה הסתכלה עלינו אמרתי לחברה שלי שאני מפחדת, שאני יבוא לישון אצלה או היא אצלי. להורים שלי לא יהיה אכפת הם ישנים. והיא אמרה שאין לה כוח. ירדנו מהאוטובוס, התחבקנו וחברה שלי הגיעה לבית שלה. אני המשכתי ללכת, שמעתי רעשים מאחורי הסתובבתי ואלה היו אותה חבורת נערים. חתכתי את הדרך בשביל מקצר. הם הלכו אחרי. פתאום אחד מהם תפס אותי ביד ואמר "את לא מפחדת ללכת לבד בכאלה שעות?" לא עניתי שחררתי את היד שלי והמשכתי ללכת. אחד אחר בא ונגע לי בתחת, התחלתי לרוץ, היה לי מין מחנק בגרון, הרגשתי שאני הולכת למות. רצתי כמו שלא רצתי בחיים! הם רצו אחריי. ואז הדמעות התחילו לזלוג, עוד אחת ועוד אחת. רציתי לצרוח, לא היה לי רוק בגרון.היינו בשביל צדדי והם תפסו אותי והפילו אותי על הרצפה. הם היו 5 נערים. 2 החזיקו אותי בידיים ושניים ברגליים. [אני מתחילה עכשיו לבכות בדיוק כמו אז שוב אני מרגישה את הצמרמורת]. ניסיתי להתרומם לא הצלחתי לא יכולתי לצרוח. אחד מהם התיישב עליי ואז יצא לי ציוץ, "תעזוב אותי" הוא התחיל לשלוח ידיים, לא יכולתי לעשות כלום. הוא התחיל לנשק אותי צרפתית ממש דחף את הלשון לתוך הגרון שלי הרגשתי שאני נחנקת, רציתי להקיא, התפלתי שאני יקיא ואז אולי הם יעזבו אותי.ניסיתי להרים ברך כדי לתת לו בעיטה בביצים, לא הצלחתי, הם החזיקו לי את הרגל כל כך חזק.! כאב לי! הם הכאיבו לי כל כך... התחלתי לבכות בכיתי, ובכיתי נראה לי שזה נממשך ככה בערך חמש דקות, ואז הוא ניסה להפשיט אותי.פתאום היה לי כוח לא יודעת מאיפה, צרחתי את הצרחה של החיים שלי! פתאום ראינו דלת נפתחת, הם מהר עזבו אותי והתחילו לרוץ, האישה שיצה מהדלת באה ואמרה לי "הם עשו לך משהו?" לא עניתי פשוט המשכתי לרוץ הביתה רצתי כמו משוגעת, הגעתי הביתה, מהר התקלחתי הרגשתי כל כך מטונפת.צחצחתי שיניים בערך 6 פעמים. שום דבר לא עזר הרגשתי כל כך מלוכלת כולי רעדתי, לא הפסקתי לרעוד, התחושה שמישהו נוגע בי ככה חזרה שוב ושוב ואיתה חזרה הצמרמורת. סיפרתי את זה לאמא שלי ואתם יודעים מה היא אמרה "לא נורא העיקר שלא קרה אסון" וזהו.! ביקשתי ממנה ללכת להתלונן במשטרה והיא אמרה "למה? לא קרה כלום" התחלתי לבכות רציתי להרביץ לה.! רצתי לחדר ולא הפסקתי לבכות, אני יודעת שהיא שמעה את הבכי כי הוא היה כל כך חזק! והיא לא באה לראות אותי! קשה לי אני מרגישה מטונפת, שאני לא בסדר, אני לא רוצה להתאבד אני רוצה להמשיך את החיים האלה ולהתגבר, ואני פשוט לא יכולה, אני צריכה את העזרה שלכם אני באמת מבקשת.! אתם לא יודעים באיזה מצב אני.! לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, למי לספר ואז באתי לכן בתקווה שתעזרו לי.
שלום, אני יובל בת 16. אני ינסה לספר את הסיפור שלי בקצרה למרות שהרגשות כה רבים ואני רק צריכה להוציא אותם. שלשום יצאתי עם חברות שלי לת''א, לקחנו אוטובוס הביתה. תחנת האוטובוס עוצרת בדיוק ברחוב של חברה שלי, אני 4 רחובות ממנה. באוטובוס הייתה חבורת צעירים שכל הנסיעה הסתכלה עלינו אמרתי לחברה שלי שאני מפחדת, שאני יבוא לישון אצלה או היא אצלי. להורים שלי לא יהיה אכפת הם ישנים. והיא אמרה שאין לה כוח. ירדנו מהאוטובוס, התחבקנו וחברה שלי הגיעה לבית שלה. אני המשכתי ללכת, שמעתי רעשים מאחורי הסתובבתי ואלה היו אותה חבורת נערים. חתכתי את הדרך בשביל מקצר. הם הלכו אחרי. פתאום אחד מהם תפס אותי ביד ואמר "את לא מפחדת ללכת לבד בכאלה שעות?" לא עניתי שחררתי את היד שלי והמשכתי ללכת. אחד אחר בא ונגע לי בתחת, התחלתי לרוץ, היה לי מין מחנק בגרון, הרגשתי שאני הולכת למות. רצתי כמו שלא רצתי בחיים! הם רצו אחריי. ואז הדמעות התחילו לזלוג, עוד אחת ועוד אחת. רציתי לצרוח, לא היה לי רוק בגרון.היינו בשביל צדדי והם תפסו אותי והפילו אותי על הרצפה. הם היו 5 נערים. 2 החזיקו אותי בידיים ושניים ברגליים. [אני מתחילה עכשיו לבכות בדיוק כמו אז שוב אני מרגישה את הצמרמורת]. ניסיתי להתרומם לא הצלחתי לא יכולתי לצרוח. אחד מהם התיישב עליי ואז יצא לי ציוץ, "תעזוב אותי" הוא התחיל לשלוח ידיים, לא יכולתי לעשות כלום. הוא התחיל לנשק אותי צרפתית ממש דחף את הלשון לתוך הגרון שלי הרגשתי שאני נחנקת, רציתי להקיא, התפלתי שאני יקיא ואז אולי הם יעזבו אותי.ניסיתי להרים ברך כדי לתת לו בעיטה בביצים, לא הצלחתי, הם החזיקו לי את הרגל כל כך חזק.! כאב לי! הם הכאיבו לי כל כך... התחלתי לבכות בכיתי, ובכיתי נראה לי שזה נממשך ככה בערך חמש דקות, ואז הוא ניסה להפשיט אותי.פתאום היה לי כוח לא יודעת מאיפה, צרחתי את הצרחה של החיים שלי! פתאום ראינו דלת נפתחת, הם מהר עזבו אותי והתחילו לרוץ, האישה שיצה מהדלת באה ואמרה לי "הם עשו לך משהו?" לא עניתי פשוט המשכתי לרוץ הביתה רצתי כמו משוגעת, הגעתי הביתה, מהר התקלחתי הרגשתי כל כך מטונפת.צחצחתי שיניים בערך 6 פעמים. שום דבר לא עזר הרגשתי כל כך מלוכלת כולי רעדתי, לא הפסקתי לרעוד, התחושה שמישהו נוגע בי ככה חזרה שוב ושוב ואיתה חזרה הצמרמורת. סיפרתי את זה לאמא שלי ואתם יודעים מה היא אמרה "לא נורא העיקר שלא קרה אסון" וזהו.! ביקשתי ממנה ללכת להתלונן במשטרה והיא אמרה "למה? לא קרה כלום" התחלתי לבכות רציתי להרביץ לה.! רצתי לחדר ולא הפסקתי לבכות, אני יודעת שהיא שמעה את הבכי כי הוא היה כל כך חזק! והיא לא באה לראות אותי! קשה לי אני מרגישה מטונפת, שאני לא בסדר, אני לא רוצה להתאבד אני רוצה להמשיך את החיים האלה ולהתגבר, ואני פשוט לא יכולה, אני צריכה את העזרה שלכם אני באמת מבקשת.! אתם לא יודעים באיזה מצב אני.! לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, למי לספר ואז באתי לכן בתקווה שתעזרו לי.
