הטרדת עד (לתשומת לבו של עו"ד עמית חדד)

הטרדת עד (לתשומת לבו של עו"ד עמית חדד)

שמעתי הבוקר את עו"ד עמית חדד, פרקליטו של ראש הממשלה ושל דוברו עופר גולן, מסביר ברדיו 103fm, בתוכניתו של אראל סג"ל, ש”כל אדם בר דעת מבין, שכדי שאני אטריד מישהו, חייב שיהיה גם מישהו שהוטרד" (דקה 6:16 בהקלטה המקושרת).
האוּמנם?
ובכן, החוק קובע, כי המטריד אדם בנוגע להודעה שמסר האדם, או עומד למסור, בחקירה על פי דין, או בנוגע לעדות שמסר האדם, או עומד למסור, בהליך שיפוטי, עונשו (המרבי) שלוש שנות מאסר; ואם נעברה העבירה כשהעבריין נושא נשק חם או קר או כשהיו נוכחים שניים או יותר שחברו יחדיו לביצוע המעשה בידי אחד או אחדים מהם - חמש שנות מאסר (סעיף 249 ו- 249א(5) לחוק העונשין).
ופסק בית המשפט העליון: “תכליתה של ההוראה הנוכחית היא לאסור על כל הטרדת אדם בנוגע לעדות כמשמעה בסעיף, בלא צורך בהוכחת כוונה של המטריד להכשיל את העדות... ההטרדה יכולה להתרחש אף לאחר שהעדות כמשמעה בסעיף נמסרה, ואין חשיבות לשאלה האם העד אכן הוטרד, או שלהטרדה היתה השפעה על עדותו...” (רע"פ 9689/05, בני סלע נגד מדינת ישראל, סעיף 6, כאן).
עמית, חדד את ידיעותיך!
 
אנשיו של המוטרד הודיעו ברדיו

שהוא לא חש הטרדה. אין שום חשיבות לתחושותיו האישיות של הקורבן. המבחן הוא אובייקטיבי. השאלה האם אדם סביר באותן נסיבות היה חש הטרדה. ביהמ"ש לא יבחן את אומץ לבו האישי של הקורבן או את שלוות רוחו.
 

קלייטון.ש

Well-known member
הוא בסה"כ אומר לשעבירה הזו צריך שיהיה קורבן

כמו שאין עבירת תקיפה בלא מותקף ואין עבירת רצח בלא נרצח כך אין עבירת הטרדה בלא מוטרד. זה מה שהוא אמר. השאלה אם באמת אין מוטרד היא שאלה אחרת.
 
טענתו ברורה, אך שגויה

האמירה: “כדי שאני אטריד מישהו, חייב שיהיה גם מישהו שהוטרד", כשלעצמה, חסרת היגיון. משמעה הוא, שכדי שהוא יוכל להטריד מישהו (בעתיד), חייב להימצא קודם מישהו שכבר הוטרד (בעבר).
אך לפי הקשר הדברים ברור, שמה שחדד התכוון לומר הוא, שכדי להאשימו בהטרדה צריך להוכיח, שמישהו חש מוטרד בגללו, וטענתו זו מנוגדת להלכה הפסוקה.
 

קלייטון.ש

Well-known member
טענתו אינה שגויה והיא הגיונית לגמרי

גם המבנה הדקדוקי הנכון ("אטריד" במובן של "אהיה במצב המשפטי שבו ביצעתי הטרדה" ו"הוטרד" במובן שבנקודת זמן כלשהי שבה אני אואשם בהטרדה, לפני כן היה מישהו שהוטרד) אבל יותר מכך הטענה כאמור היא שצריך להיות קודם כל קורבן. לפני שמדברים על תחושות הקורבן צריך להצביע על קיומו בכלל. צריך שיהיה מישהו. לא שיש כבר מישהו ועכשיו שואלים איך הוא מרגיש. עוד קודם לכן, צריך שיהיה את מי לשאול.
באותו אופן אפשר להאשים בתקיפה. אומרים "היתה תקיפה". השאלה הראשונה היא "מי הותקף?" אומרים "שמעון הותקף". באים לשמעון ושואלים אותו "אתה הותקפת?" הוא אומר "לא אני". מחפשים עליו סימני תקיפה, ואין. אומרים לו "אבל כולם מספרים שעברו פה כמה אנשים ברכב ותקפו אותך". הוא מבחינתו מכחיש. יכול להיות שעברו אנשים ברכב אבל בו הם לא נגעו. אז מה עכשיו, בכל זאת יחפשו את התוקפים לתקיפה שאין לה קורבן? או שיודיעו לשמעון שהוא לא המחליט אם הוא הותקף או לא?
 

קלייטון.ש

Well-known member
איפה ההלכה הפסוקה קובעת שתיתכן עבירה הטרדה

בהיעדר קורבן הטרדה? ההלכה אליה קישרת עוסקת במצב בו קיים קורבן הטרדה מזוהה, ואילו עו"ד חדד עוסק במצב בו כלל לא קיים קורבן לעבירת ההטרדה.
 

קלייטון.ש

Well-known member
ואפשר שחדד מתכוון שהמוטרד כלל לא ידע על המעשה

ולא נחשף אליו, ושמע עליו ממקור שלישי. אי לכך אין מה לדון בתחושותיו לגבי המעשה. מכיון שמעשה ההטרדה לא הגיע אל הקורבן אין "מוטרד", לא משום שהוא אמיץ ולא מתרגש מההטרדה, אלא משום שכלל לא הגיעה אליו (ומאחר ומוטרד מסויים זה הוא מטרה להטרדות מכל עבר, ניסיון הטרדה נוסף זה או אחר כנראה כבר לא עובר את סף תשומת ליבו).
 
גם ניסיון להטריד עד הוא עבירה

ו"לעניין ניסיון, אין נפקה מינה אם עשיית העבירה לא היתה אפשרית מחמת מצב דברים שהמנסה לא היה מודע לו או טעה לגביו", לדוגמה, משום ש"קורבן ההטרדה" לא היה בבית שעה שניסו להטרידו (ראה סעיף 25, 26 ו- 34ד לחוק העונשין).
ושים לב לדברים שאומר חדד בהמשך השיחה המוקלטת (דקה 13:09): “די ברור, שאין פה מישהו שמוטרד... לא קרה שם כלום, לא הייתה סכנה שפילבר ישנה את עדותו...”
ולעומת זאת, בית המשפט העליון פסק, כי "אין חשיבות לשאלה האם העד אכן הוטרד, או שלהטרדה היתה השפעה על עדותו...”
 
למעלה