הטרור-כתבה ראשונה בסדרה.
מהו הטרור? טרור הוא בעצם לוחמה פסיכולוגית. קורבנות הטרור מהווים אמצעי בלבד. כוונת הטרור היא להעביר מסר ברור וחזק: ביכולתנו לפגוע בכל מקום ובכל עת. הפגיעה יכולה להיות בכל אחד, באקראי, ללא כל תכנון ולכן ללא כל דרך להתכונן לה! מסיבה זו הופכות אוכלוסיות שלמות למטרות לפיגוע אקראי. שלושה מעגלים יש לנפגעי הטרור: האחד- הנפגעים המיידים. אילו הם ההרוגים, הפצועים, החטופים, האוכלוסייה שהיתה במקום האירוע. אלו שראו את המראות ועזרו בפינוי. השני- אלו כל קרובי המשפחה. אלו ששמעו על האירוע ויודעים שקרוביהם-יקיריהם נמצאים או צריכים היו להמצא במקום. בתחילה שולטת בהם חוסר הוודאות. הנסיון לקיים שיחות טלפון, בירור ווידויי. הם ממהרים למקום האירוע מחפשים אחר יקיריהם. מגששים שואלים. הם מהווים עדות שנייה למראות הזוועה. ובסוף הדרך הם נאלצים להתמודד עם המציאות המרה. עם השכול, הנכות. השלישי- זוהי הקבוצה הגדולה. אלו החשים תחת איום בעקבות קרבה לנפגעים. קרבה פיזית או קרבה של זהות. ישראלי כמוני. אוכל במסעדה שאני אוכל. חבר ממקום העבודה או מבית הספר. אלו הם "הניצולים להפעם". בעקבות החשיפה התקשורתית, העברת המראות בזמן אמת וב"חיי", הולך ומתרחב המעגל השלישי. הוא מקיף בעצם את מרבית האוכלוסייה. התגובות הנפשיות לטרור: המפגש עם הטרור זו התנסות חדשה. לא מוכרת. אין זו תאונת דרכים או תאונת עבודה. אנו נתקלים בדבר שאיננו מוכנים לו. לא הכינו אותנו להפגש עם אדם הרואה בנו מטרה אנונימית לרצח. זהו מפגש המעלה בנו רגשות קשים. 1. פחד. אין אנו חסינים כפי שלמדו אותנו מילדות. התנפצות האשלייה שיש ביכולתנו לנהל אורח חיים תקין. 2. תסכול נוכח המקריות שבאירוע. זה לא קרה לנו כי לא היינו במקום. או לא קרה לנו כי סטינו מסדר היום המתוכנן. בכל מצב אחר, אנו היינו שם. המקריות משחקת תפקיד חשוב בחיינו. 3. אי וודאות ל"מה יהיה?" אי וודאות מהווה נקודת שבירה. אי וודאות גורמת למצבי חרדה. קל יותר להתמודד ולעמוד בלחץ כשידועה נקודת זמן נסיום. כשברור לנו שבסיום יהיה טוב יותר. אי הוודאות של "מתי זה הסתיים"? שוחקת את יכולת העמידה שלנו בתנאי לחץ. 4. בדיקות של נפגעי טרור מצאו כי רבים מהם מתקשים לשוב ולתת אמון בחברים ובקרובים. זוהי תוצאה של חשיפה לאכזריות שלא הכרנו. שלא ידענו קודם על קיומה. 5. הברירה בין להלחם או לברוח. במילים אחרות-אובדן שליטה. הטרור אינו תוצאה של מעשה ואין לו קשר להיות או לעשיה מסויימת. התלות בנסיבות הופכת בעלת משמעות יתר. אחד הסממנים לאובדן השליטה הוא העובדה שלאחר כל מתקפת טרור קמים אלו המבקשים לעזוב את הארץ, ומולם קמים אחרים הקוראים להלחם. לנקום. אלימות זו מופנת לעיתים כנגד אלו המסמלים בעיננו את האוייב. (ערביי ישראל וכד'). המשך יבוא.
מהו הטרור? טרור הוא בעצם לוחמה פסיכולוגית. קורבנות הטרור מהווים אמצעי בלבד. כוונת הטרור היא להעביר מסר ברור וחזק: ביכולתנו לפגוע בכל מקום ובכל עת. הפגיעה יכולה להיות בכל אחד, באקראי, ללא כל תכנון ולכן ללא כל דרך להתכונן לה! מסיבה זו הופכות אוכלוסיות שלמות למטרות לפיגוע אקראי. שלושה מעגלים יש לנפגעי הטרור: האחד- הנפגעים המיידים. אילו הם ההרוגים, הפצועים, החטופים, האוכלוסייה שהיתה במקום האירוע. אלו שראו את המראות ועזרו בפינוי. השני- אלו כל קרובי המשפחה. אלו ששמעו על האירוע ויודעים שקרוביהם-יקיריהם נמצאים או צריכים היו להמצא במקום. בתחילה שולטת בהם חוסר הוודאות. הנסיון לקיים שיחות טלפון, בירור ווידויי. הם ממהרים למקום האירוע מחפשים אחר יקיריהם. מגששים שואלים. הם מהווים עדות שנייה למראות הזוועה. ובסוף הדרך הם נאלצים להתמודד עם המציאות המרה. עם השכול, הנכות. השלישי- זוהי הקבוצה הגדולה. אלו החשים תחת איום בעקבות קרבה לנפגעים. קרבה פיזית או קרבה של זהות. ישראלי כמוני. אוכל במסעדה שאני אוכל. חבר ממקום העבודה או מבית הספר. אלו הם "הניצולים להפעם". בעקבות החשיפה התקשורתית, העברת המראות בזמן אמת וב"חיי", הולך ומתרחב המעגל השלישי. הוא מקיף בעצם את מרבית האוכלוסייה. התגובות הנפשיות לטרור: המפגש עם הטרור זו התנסות חדשה. לא מוכרת. אין זו תאונת דרכים או תאונת עבודה. אנו נתקלים בדבר שאיננו מוכנים לו. לא הכינו אותנו להפגש עם אדם הרואה בנו מטרה אנונימית לרצח. זהו מפגש המעלה בנו רגשות קשים. 1. פחד. אין אנו חסינים כפי שלמדו אותנו מילדות. התנפצות האשלייה שיש ביכולתנו לנהל אורח חיים תקין. 2. תסכול נוכח המקריות שבאירוע. זה לא קרה לנו כי לא היינו במקום. או לא קרה לנו כי סטינו מסדר היום המתוכנן. בכל מצב אחר, אנו היינו שם. המקריות משחקת תפקיד חשוב בחיינו. 3. אי וודאות ל"מה יהיה?" אי וודאות מהווה נקודת שבירה. אי וודאות גורמת למצבי חרדה. קל יותר להתמודד ולעמוד בלחץ כשידועה נקודת זמן נסיום. כשברור לנו שבסיום יהיה טוב יותר. אי הוודאות של "מתי זה הסתיים"? שוחקת את יכולת העמידה שלנו בתנאי לחץ. 4. בדיקות של נפגעי טרור מצאו כי רבים מהם מתקשים לשוב ולתת אמון בחברים ובקרובים. זוהי תוצאה של חשיפה לאכזריות שלא הכרנו. שלא ידענו קודם על קיומה. 5. הברירה בין להלחם או לברוח. במילים אחרות-אובדן שליטה. הטרור אינו תוצאה של מעשה ואין לו קשר להיות או לעשיה מסויימת. התלות בנסיבות הופכת בעלת משמעות יתר. אחד הסממנים לאובדן השליטה הוא העובדה שלאחר כל מתקפת טרור קמים אלו המבקשים לעזוב את הארץ, ומולם קמים אחרים הקוראים להלחם. לנקום. אלימות זו מופנת לעיתים כנגד אלו המסמלים בעיננו את האוייב. (ערביי ישראל וכד'). המשך יבוא.