sweet virginia
New member
היאוש
זו התחושה הכללית שלי בחיים. אני לא מוצאת את עצמי בחיים. לא יודעת לחיות, לא יודעת להנות. לא מסתדרת עם עצמי וכועסת על עצמי שבכלל מרגישה ככה כי אין לי שום סיבה אובייקטיבית לדיכאון. אין איזו טרגדיה או דרמה. למעשה אין כלום בחיים שלי, ממש כלום והאשמה היא בי כי אלו בחירות שאני עשיתי והחלטות שאני קיבלתי כי אני רואה דברים בשחור או לבן ואז אם משהו לא קורה כמו שהייתי רוצה אז מבחינתי עדיף שכבר לא יקרה בכלל.
אני רווקה מזדקנת. חיה עם חתולים ומדברת אליהם. אין לי חברים, בעיקר בגללי. אני לא יודעת לשמר קשרים או ליצור קשרים. פעם עוד הייתי קצת יוצאת, עם מעט החברים שהיו לי, אבל עם ההתרחקות ההדדית מהחברים הפסקתי גם לצאת ולבלות. ככה שאני חיה חיים משעממים מאוד.
עובדת בחצי משרה במקום עם אנשים מקסימים ונהדרים אבל אין לי מה לעשות שום ואין עניין בעבודה. חזרתי ללמוד והולך לי לא רע, אבל אני מרגישה שקל לי להצליח כי אין לי אילוצים שימנעו ממני ללמוד. אין "הפרעות" של ילדים או עומס בעבודה. אני ממש מקנאה בנשים שמצליחות לעשות הכל בהצלחה- לנהל משפחה, לעבוד במשרה מלאה ותובענית ולהצליח בלימודים. וכמובן- לחיות וליהנות.
אני גם לא מצליחה להביא את עצמי לעשות דברים נוספים. ללכת לחוג למשל. כל מה שבא לי לעשות זה לשבת בבית ולא לצאת. להתחבא מהעולם, שגם ככה לא יודע איך להתמודד עם חוסר המצברוח הכרוני שלי.
אני חיה בתחושה של חוסר תוחלת. נטולת משמעות בחיים ונטולת עניין.
זו התחושה הכללית שלי בחיים. אני לא מוצאת את עצמי בחיים. לא יודעת לחיות, לא יודעת להנות. לא מסתדרת עם עצמי וכועסת על עצמי שבכלל מרגישה ככה כי אין לי שום סיבה אובייקטיבית לדיכאון. אין איזו טרגדיה או דרמה. למעשה אין כלום בחיים שלי, ממש כלום והאשמה היא בי כי אלו בחירות שאני עשיתי והחלטות שאני קיבלתי כי אני רואה דברים בשחור או לבן ואז אם משהו לא קורה כמו שהייתי רוצה אז מבחינתי עדיף שכבר לא יקרה בכלל.
אני רווקה מזדקנת. חיה עם חתולים ומדברת אליהם. אין לי חברים, בעיקר בגללי. אני לא יודעת לשמר קשרים או ליצור קשרים. פעם עוד הייתי קצת יוצאת, עם מעט החברים שהיו לי, אבל עם ההתרחקות ההדדית מהחברים הפסקתי גם לצאת ולבלות. ככה שאני חיה חיים משעממים מאוד.
עובדת בחצי משרה במקום עם אנשים מקסימים ונהדרים אבל אין לי מה לעשות שום ואין עניין בעבודה. חזרתי ללמוד והולך לי לא רע, אבל אני מרגישה שקל לי להצליח כי אין לי אילוצים שימנעו ממני ללמוד. אין "הפרעות" של ילדים או עומס בעבודה. אני ממש מקנאה בנשים שמצליחות לעשות הכל בהצלחה- לנהל משפחה, לעבוד במשרה מלאה ותובענית ולהצליח בלימודים. וכמובן- לחיות וליהנות.
אני גם לא מצליחה להביא את עצמי לעשות דברים נוספים. ללכת לחוג למשל. כל מה שבא לי לעשות זה לשבת בבית ולא לצאת. להתחבא מהעולם, שגם ככה לא יודע איך להתמודד עם חוסר המצברוח הכרוני שלי.
אני חיה בתחושה של חוסר תוחלת. נטולת משמעות בחיים ונטולת עניין.
