אחרי שההלם עבר במקצת-
הסיפור של אתמול (זה יהיה ארוך, סליחה:-<) אתמול התקיים מפגש כלשהו עם המנהלת, המנהל וכווולם לגבי שנה הבאה ובלה בלה בלה שלושה חברים היו אמורים לבוא אלי ומשם כולנו ניסע ביחד לביצפר, יקירנו. לצערי לא הצלחתי לשכנע את מאמא והכל בוטל. כמובן שכעסו ולא האמינו לי (דחפו לי נייד ליד לראות שאני לא עובד עליהם
). בסוף היום הוזמנתי לבית של חבר אחר ע"י ידידה (הבנתן?) נסענו נסענו נסענו- הגענו. בבית שלו עשינו צחוקים ושיגועים (הגדרה גרועה
). היה ממש נחמד לצלם תמונות מפגרות שלנו, לשחק מלחמות מים (לא משהו רציני, נשבע לכן שעשיתי עליו שפריץ קטן ומאז חסכתי במים
), לראות אטלנטיס, לאכול והרבה!, לנצח בבש בש
. בחמש שמנו פעמינו לכיוון בית הספר, שלושתנו לא החלפנו בגדים, לא הסתרקנו, לא התרחצנו, באנו ג´יפים לחלוטין שכל השאר התייפו להם. לומשנה- אנחנו בכל מקרה הכי מאאאגניבים בביצפר (טוב, אז לפחות בשכבה הדבילית
) שהגענו ראינו את מיטב חברינו. גילינו שהערב הזה הוא לא רק לנו
אלא גם לחדשים. אבא של הידידה בא מיד ואני חיכיתי שנהההההה לאמא החמודה שלי וישר קפצתי עליה בנשיקות וחיבוקים
. שמרתי לה מקום לידי- שתשמע את כל הצחוקים שאנחנו מעבירים על המורים. באמת היה מצחיק. יש לנו מנהלת כל כך טיפשה (ומטופשת), היא לא הפסיקה להצחיק אותנו ושאר המורים. היא חזרה מאאתייים פעם על אותה מילה. הייתה להם תקלה במחשב (עאלק תקלה- סה"כ המצגת של הפאוור פוינט הייתה מוקטנת, הם לא הצליחו לפתוח אותה בעזרת קונטרול טאב אז צעקתי למפגרים האלה שהיא מוקטנת. כשסוף סוף הצליחו להעלות את המצגת מחאתי להם כפיים
). הגיע החלק של השאלות והייתי חייב לשאול משהו את המנהלת כדי להתקיל אותה ולגרום לה להראות עוד יותר טפשה (למרו שהיא הצליחה בזה לבד בצורה מדהימה)- כן, אני רשע, תבעו אותי. הראתי לאמא שלי איפה השירותים, חזרתי לאום וקמתי לשאול את השאלה. המנהלת חסרת כל הנימוס הזאת הסתודדה עם רכז אחד באמצע שדיברתי אז.. אמממ..
... אהם...אני קצת...
... הייתי לא מנומס... מה שגרם לכל האולם לרכוד מצחוק... שאלתי אותה את השאלה, היא ענתה והפסקתי אותה באמצע (באמת! באמת שאני לא כזה! זה רק בגלל שהיא כל כך כזאת. נשבע לכן- אני נשמה טובה) בהערה מתקילה. האישה גמגמה שם ואני מצידי השגתי הבטחה לכיתה שלי לשנה הבאה
. בינתיים אמא שלי באה שבדיוק אמרתי תודה וקדתי קידה לפני המנהלת. היא הפסידה הכל
לסיכום עלה המנהל הגדוווול לבמה וזכר את השם שלי!!! הוא זכר אותי!! אתן מבינות מה זה? זה אומר שאני ככה קרוב למשרת ראש הממשלה! אם לא אז לפחות לשר האוצר (אני אדאג לכן להטבות
) בהתחלה לא הבנתי מה הוא רוצה ואז כולם צעקו לי- "פורג´! הוא מדבר עליך!!"
. מורה אחר לקח את המירופון לידיים ואמר תודות לכל המחנכים ובנס הוציא אותנו מהערב הזה (הם כבר הרדימו!) רצתי לקחת את התיק שלי מהאוטו של החר ונסעתי. כשהיינו כבר בכניסה לעירנו אמא שלי שמעה את כל הקיצוצים והציעה שנחתוך לרשת עשה זאת בעצמך כלשהי (תראו
אני לא מפרסם) לקנות את הספריה שלי (כאן אביגיל נכנסת לסיפור)(כאן אביגיל יוצאת ממנו) כי חבל על אחוז המע"ם. נכנסנו, בחרנו צבע (בוק חום מ ד ה י ם!!!), הטענו את זה והופ יצאנו. באתי לפה תשוש. התחלתי להכין את הספריה, בניתי הכל יפה יפה עד חצות. בחצות הרמתי את הספריה, פתחתי את בקרטונים- זבנג... הדרדסים... אנציקלופדיית אביב... ברבאבא... הילדה שאני אוהב... רחוב שומשום... שמונה בעקבות אחד... ספר המאה
... אורי... הספר הראשון שקראתי אי פעם (הוא לא הראשון, הא הראשון שאני זוכר).... ספריית דיסני... מיצפטל... ג´ינג´י... (אין הארי פוטר
) כל הספרים שלי התחבאו שם
היה בא לי לפתוח את כולם ולקרוא, זה היה כל כך מרגש. אין צורך לומר שכל החדר שלי נראה כמו חירייה אחת גדולה, מהקרטונים אני לא יכול להפרד (מעל חצי שנה עברתי איתם ביחד!!!), הכל איבקתי פה. אני מסדר יפה יפה, אני מאוד מקווה שהדר יראה נורמלי סופסופ. דרך אגב- היום כוווולם בביצפר (אפילו מי שלא היה) לחששו על זה שסתמתי למנהלת את הפה
והלכתי לי יחף בחצר. עכשיו אני צריך להתכונן למחר ובינתיים אני אסע עם אמא לאחותי -פורג´, ששוקל להתחיל בקצרת עם כל האבק שפה נ.ב- צפו לעוד מאה הודעות השלמה
)
