היא הולכת בין ברושים

היא הולכת בין ברושים

בוקר עצל של חול המועד, הכלבה כבר אחרי טיול הבוקר וחזרה להשלים שעות שינה. גם אהובתי הסובייטית עדיין ישנה, מתעלמת באלגנטיות מהעיקביות שלי ושל השעון המעורר שמנסים לסירוגין להעביר אותה לצד של הערים. לשנינו היא עושה סנוז וממשיכה לישון
. החתולה דווקא ערה, מתפנקת עלי ומגרגרת כ"כ חזק כאילו שהיא מחכה ששערי השמיים יפתחו ויצ'פרו אותה שימורי חתול מסריחים במיוחד. ואני בנתיים מול המחשב, מתעדכנת בפייסבוק. עצלות של בוקר, ופתאום עדכון של /www.facebook.com/tzivoni" target="_blank" rel="nofollow">https://www.facebook.com/tzivoni" target="_blank" rel="nofollow">צבעוני שמפנה לראיון עם רונה!
אם ראיון אז ראיון! אני מכינה לעצמי קפה קר (החתולה באה איתי ומתעניינת בתהליך) ואנחנו חוזרות למחשב. ומה בנוגע להתעוררות של הסובייטית שלי? שתישן, שתישן לפחות עוד 5 דקות.

הראיון מתחיל בשאלת אווירה: כן או לא? אני, שתיאורי אווירה קרובים לליבי מבינה את הדילמה. תיאורי אווירה כייף לכתוב וצריך לעשות אותם מספיק טוב בשביל שיהיה כייף לקרוא אותם. גם אני מדלגת על תיאורי אווירה, אלא אם מדובר על ראיון ממש מעניין, שכתוב ממש טוב, עם מישהו שאני ממש אוהבת. במילים אחרות, אם יש תיאורי אווירה שממש לא מוסיפים כלום וכתובים ממש גרוע, בעיתון זניח כמו למשל מקומון הפנסיונרים של כפר גלעדי, אבל הוא (נניח) עם רונה (נניח), אז אני אקרא הכל, כולל את התיאור הצולע של הכתב לגבי האופן שבו הוא מדמיין את רונה שורכת שרוך אחרי הופעה
.

בכל מקרה, תיאור האוירה סיפר על רונה הולכת בשבילי גן מאיר, עם גיטרה על הכתף. יצאה לו חביבה האווירה.
מהראיון מסתמן שבאמת רונה בתקופה טובה, לומדת עריכת סאונד וקמה ב-7 בבוקר ביום שישי בשביל זה (ריספקט!), הגיטרה אוטוטו תתוקן ותחזור להיות כשהייתה ועוד מסתבר שההופעות בבארבי אמורות להפוך למסורת ולהתקיים כל כחודש וחצי, אז מי שפיספסה (כמוני) את ההופעה האחרונה תוכל להתנחם בהופעת הלהקה הבאה בבארבי ולחוות את הקסם הזה שוב. אולי בזכות גן מאיר הראיון הזה הוא אחד הנינוחים שאני זוכרת: ממש מרגישים את הרוגע והחמימות הנעימה שהיו בזמן הראיון. ממש נחמד שזה הצליח לו ונחמד להם שזו האווירה שהייתה בשיחה ביניהם. אפילו הנושא הטעון של ההשתתפות בכנס הסולידריות ההוא מחליק בנונשלנטיות בתוך שורות הראיון. אגב, העצורה המנהלית (הנא שלבי) ששבתה רעב 44 ימים והתמונה שלה היא זו שהופיעה ברקע בכנס ההוא (זו היא שהטוקבקיסטים המתלהמים כינו "מחבלת") שוחררה מהמעצר המנהלי וגורשה לעזה. 44 ימים היא שבתה רעב במחאה על המעצר שלה! 44 ימים! אני בקושי מצליחה לשבות רעב 8 שעות, וגם אז אני שוקעת בצער ורחמים עצמים ולעיתים מפתחת נרבוזה קשה. הלוואי שנפסיק עם זה.

גם על כתיבה באנגלית מדובר שם וגם על the voice, ועל כך שחלק מהפעמים מחלקים שם סופרלטיבים שאינם פרופורציונליים כי השיפוט נעשה בתוך התוכנית ולא במנותק ממנה. רונה כשופטת בתוכנית שכזו? מה אתן אומרות? יש סיכוי? אולי באיזה מיני "כוכב נולד"? באיזו תוכנית ספיישל? אני בעד. מפיקי כוכב נולד-the voice-הקול הבא-וכו': תחשבו על זה.



ואחרי הראיון החביב הזה שנגע בהמון תחומים אני נשארתי עם שאלה אחת לא סגורה: איך זה שאתמול ביליתי שעתיים בגינת הכלבים של גן מאיר ואפילו את קצה הזנב של פולקע לא ראינו???
 
למעלה