היא ואנחנו../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif
החלטתי לספר לכם את הסיפור האישי שלי אבל ממבט כולל של כל המשפחה - שזה אומר בעלי, אנוכי, בני הבכור ודנדונה שאותה כבר זכיתם להכיר כאן ושעטייה ובזכותה אני כאן בפורום. לפעמים אני תוהה אם תמיד היו סימנים מקדימים להודעה של בתי, לא שזה חשוב ולא שזה משנה כהוא זה את קבלתינו אותה כמות שהיא, אבל אני חושבת שכהורה תמיד עוברת בנו המחשבה - האם עשינו הכל כדי שלבת שלנו יהיה טוב? האמת? אין לי תשובה לשאלה הזו. אני יודעת שהשתדלנו. ההודעה הדרמטית של בתי הייתה בשיא גיל הטיפשעשרה - כיתה ח' על כל המשתמע מכך - בלבול ותהייה על הזהות המינית שלה, בקול שבור היא הכריזה "אמא, אני דו מינית" היא לתומה חשבה שאני זו שאקבל את הידיעה בהבנה ויש בי את היכולת להכיל את המידע ולהעניק לה תמיכה וגיבוי מול העולם. הלוואי. הלוואי ואני הייתי זו שיכולה הייתה באותו הרגע לחבק אותה ולגרש את הפחד. לפליאתינו מי שהרים את הכפפה כמו גדול היה בעלי, איש מדהים לכשעצמו ואהוב על כולנו כל כך
בעלי תמך בדנה לכל אורך הדרך וכשהגיעה להכרה שהיא לסבית ולא דו מינית, הוא זה שהוציא אותה מהארון בפני העולם כולו. כל אחד מאיתנו עבר את תהליך היציאה מהארון בדרך שלו, היו ויכוחים היו אפילו מריבות אבל נשארנו מלוכדים ומאוחדים מבפנים ומבחוץ תמיד! וזה מה ששמר עלינו מכל העולם, התא המאוחד שבטוב וברע הולך יחד, שבימים מאושרים שמח יחד ובימים עצובים בוכה יחד. יחד בלב ונפש
לפני כשנתיים הכירה בתי בת זוג מופלאה שהכניסה לא רק אושר לחייה של בתי, אלא מילאה את הפינות המוצללות בביתינו באור יקרות. כשהן עברו לגור יחד, החליט בעלי לשתף את הסבא והסבתא והדודים של דנה.......ז"א משפחתי היקרה
ההורים שלי התקשו לעכל אבל לא אכזבו אותי אפילו לרגע, הם אוהבים ותומכים בדנה מהרגע ששותפו. האחים שלי מקבלים באהבה גדולה את האחיינית שלהם. היום, כל מי שמכיר אותנו יודע שדנה לסבית וגרה עם בת זוג. היא מאושרת ואנחנו מאושרים כפליים