"היא לא הייתה אשתו, היא היתה הידועה בציבור שלו"

[זהב טה ו ר]

"היא לא הייתה אשתו, היא היתה הידועה בציבור שלו"

תנ"צ ליאור בוקר ז"ל, שנספה באסון הכרמל, התגרש מאם ילדיו לפני 20 שנה, וב- 14 השנים האחרונות לחייו חלק את ביתו עם ח"כ נאוה בוקר, שעימה (מסתבר) התחתן בחתונה אלטרנטיבית.
ועדיין, בראיון שמופיע הבוקר עם ביתו השחקנית (שהיתה כבת 8-9 כשהוריה נפרדו), היא מספרת שכשאבא שלה נפל, היא, 2 אחיותיה ואימה היו כארבע נשים שנפל ראש משפחתן, וכשנשאלה עם אשתו השניה, ענתה "היא לא הייתה אשתו, היא היתה הידועה בציבור שלו"

האם זהו עתידנו? האם גם אחרי 20 ו- 30 שנה אנחנו אני אהיה "רק הידועה בציבור" בעיני ילדיו? האם גם אחרי 20 שנה, הילדים עדיין יחשבו על ההרכב המשפחתי אליה נולדו בתור ההרכב "האמיתי", ובעיניהם בן-זוגי יהיה תמיד ראש המשפחה הההיא? ומה מקומה של האמא בתפיסה הזו של ילדיה, גם אחרי כ"כ הרבה שנים?

צרם לי.

 

[זהב טה ו ר]

אוי. כמה טעויות דקדוק וכתיבה. סליחה!

 

[kisslali]

א. כן וב. מה זה משנה?

אם הילדים שלו יחשבו שאת רק "זה וזה וזה" כל עוד הם מתייחסים אליך בכבוד ובנימוס? ולמי בכלל אכפת מה חושבת/מרגישה/מחנכת האמא הביולוגית את הילדים שלה לחשוב על בת הזוג של אביהם כל עוד, כאמור, הם מתנהגים באדיבות ובנימוס.

תנ"צ ליאור בוקר ז"ל עשה את הבחירות שלו וחי עם האישה שהוא רצה לחיות איתה, כל השאר זה שטויות במיץ.

ללי

 

[זהב טה ו ר]

איכשהו קצת קיוויתי

שאחרי עשרים שנה, נגיד כשיהיו נכדים, יהיה לי מקום כלשהו חוץ מ"רק הידועה בציבור" של אבא שלהם

 

[אורית2011]

האמת, המשכתי לחשוב על ההודעה שלך. ואז מצאתי עוד כתבה

מסתבר שהבנות שלו היו ביחסים מאד לא טובים עם בת הזוג שלו. אחרי מותו הן לא נשארו בקשר איתה, והיא מאד העליבה אותן במפעל ההנצחה שהיא עושה לזכרו.
[URL]http://www.ice.co.il/media/news/article/371953[/URL]
אני יכולה להבין את הרקע לזה שגם הבת רוצה להקטין את הקשר בינו לבין בת זוגו.

כאמור, אף פעם לא נדע מה קרה ומי "צודק" אבל מה שבטוח זה שכל עוד אין יחסים טובים בזמן שהאבא היה בחיים, גם לאחר מותו לא יהיו...

 

[זהב טה ו ר]

צודקת

אני מודה שלקחתי את זה למקום האישי שלי, אבל נראה שלבנותיו של בוקר מנישואיו הראשונים היתה סיבה טובה להרגיש מנוכרות מאשתו השניה.
&nbsp

 

[מנסה ומתנסה]

עצוב, אבל... מסכימה עם ללי...

גם אצלנו, הילדים מכבדים אותי ואת הזוגיות שלי עם בעלי (אפילו לא
"רק ידועה בציבור")... אבל בגדול -
המשפחה ה"אמיתית" שלהם היא אמא ואבא שלהם, דבר שמתבטא גם
בנישואין של כל אחד מהם שנערכו לא מזמן... בהזמנה ומתחת לחופה
מככבים שני הוריהם , כאשר לכל אחד מההורים יש כבר שנים בני זוג.
אני לא בטוחה שהשאלה היא מה מקומה של האמא (והאבא) בתפיסה
זאת, כמו העובדה שילד שגדל עם זוג הורים , הם שישארו הוריו לאורך
חייו.
כמו שאמרה ללי - העיקר הוא שיכבדו את הזוגיות החדשה.

 

[ב לפני השינה]

כמובן שכך זה עשוי להישאר

אנשים צריכים להרגיש שהם נולדו מתוך בסיס יציב, לתוך משפחה אוהבת. הגירושין מעיבים על כך ולפעמים אין די חסינות נפשית כדי לקבל את הערעור. זה הצורך של הבת, זה לא קשור בהכרח למציאות.

העובדה שהגרושה מרגישה שהגרוש הוא ראש משפחתה היא בעייתית במידה מסויימת. הרבה יותר פשוט לי אם היתה מרגישה שהוא פשוט "בן משפחתה".

וממקום אחר - אנחנו נישאנו אחרי שנות זוגיות רבות גם כדי שהחוויה של הילדים תהיה שאנחנו משפחה לכל דבר ועניין. אולי בעיקר בשל כך. מבחינתינו הזוגיות היתה אמיצה ומלאה גם בלי הביורוקרטיה.

 

[אורית2011]

אולי.

אבא שלי נשוי בשנית שלושים שנה או יותר כבר. בעיני היא בכל מקרה אשתו של אבא שלי. אני לא חושבת שאהיה איתה בקשר כשיבוא יום והוא ימות. אני גם לא כועסת עליה, פשוט לא נוצר קשר כזה שהיא מעניינת אותי, וגם אני לא מעניינת אותה. אני ממש לא בכסאח איתה, אני מכבדת אותה וגם די מחבבת אותה בכללי, אבל לא מספיק בשביל להרגיש שהיא משפחה שלי.
&nbsp
בן הזוג שלי, לעומת זאת, הוריו התגרשו כשהיה בן 10 ואמו התחתנה די מהר שוב. הוא קורא לאמא שלו ולבעלה "ההורים שלי" בכל מיני נסיבות, למרות שאבא שלו חי וקיים.
&nbsp
ההבדל, לפי דעתי, הוא באופן שבו הדברים התרחשו - אני מעולם לא גרתי עם אבא שלי ואשתו. הייתי מבקרת אצלם, אבל זה היה הבית שלהם וחד משמעית נאסר עלי לעבור לגור איתם בשלב מסוים, כי "זה לא יהיה נוח". מכיוון שכך, למרות שהיא אשתו וחיה איתו כל השנים, הקשר הזה שלו זניח ממש בהקשר ליחסים ביני לבין אבא שלי. היא נמצאת ברקע ומה שיש לה לומר או מה שהיא חושבת עלי בכלל לא עובר לי בראש. אז אני לא חושבת שהיא רק הידועה בציבור שלו, אבל לי יש אבא ולאבא שלי יש משפחה אבל היא לא המשפחה שלי והיא לא מעניינת אותי. אולי לזה הם כיוונו בכתבה ההיא.
&nbsp
לעומת זאת אצל בן זוגי, הבעל השני של אמו גידל אותו בפועל, הלך לימי הורים, עזר בשיעורי בית, השליט מרות (וגם היו מריבות), לימד אותו להחליף גומיה בשירותים, ולמרות שהוא אדם מעצבן ולא נעים, ובטח יחסית לאשתו של אבי שהיא אישה נעימה וחביבה, בן הזוג שלי מחשיב אותו כ"אבא" ואין ספק המקום המרכזי שלו בבית.
&nbsp
אני לא יודעת מה היה אופי הקשר בין האב לבין הבנות. לא הייתי נותנת לזה להשליך על החיים שלי

&nbsp

 

[jessie7]

אני חושבת

שידועה בציבור אינה אישה, אין מה לעשות. אולי אני שמרנית, אבל מערכת יחסים מחוץ לנישואין לא נראית לי כמשפחה.
ולגבי החופות זה מאוד הגיוני שרק הורים ביולוגיים יעמדו מתחת לחופה. מה לעשות, בני זוג של ההורים, גם אם הם נשואים אינם הורים של המתחתנים.
וגם בני זוג של ההורים צריכים לחשוב היטב כיצד הגו כלפי הילדים האלו שהיום בוגרים לפני 20 שנה, הכל חוזר כבומרנג.
אני יכולה לספר על מקרה של חברה שלפני כ 20 שנה אבא שלה התחתן, אישתו דאגה שהיא לא תהיה נוכחות בחתונה בתור ילדה, מנסיבות לא ברורורת. אותה בחורה מתחתנת עוד מעט והיא הדגישה בפירוש שלא אישתו של אבא ולא ילדיה ולא ילדים משותפים לא מוזמנים.

 

[מנסה ומתנסה]

את לא שמרנית - את קדושה וחסודה...

מערכת יחסים מחוץ לנישואין ? ?
מדובר במערכות לפעמים של שנים רבות מאוד,
לפעמים טובות ואיכותיות מאשר המערכת בתוך הנישואין,
לפעמים נובעות מתוך אכזבה מהנישואין,
ועוד ועוד...

ועובדה שאת מביאה דוגמא שגם מערכת יחסים בתוך הנישואין
הקדושים גם היא לא היתה ראויה, רחמנא ליצלן...

מי את שתחרצי את הדין

? ?

 

[jessie7]

תגובה

קודם כל תרגעי ואל תתקפי, אני לא אדם דתי בכלל, להיפך, אבל אני בחיים לא הבנתי את המגורים משותפים של 20-30 שנה חוץ לנישואים. אני יכולה להבין מגורים משותפים של כמה חודשים על מת לבדוק האם זה מתאים ובהחלט יש הבדל בין אישה ולא חייבת להיות חתונה ברבנות, אפשר גם בקפריסין לבין ידועה בציבור. ומותר לי לראות את הדברים אחרת ממך. וכמובן אני לא שופטת אף אחד, אך די תוהה איך אנשים חיים 20-30 שנה בלי חתונה, ומה הנסיבות לכך ולמה לא התחתנו, בכל מקרה ממש לא מריח טוב.

 

[ornme1]

כלומר, לתפיסתך, חותמת הממסד הדתי הופכת זוג למשפחה?

המערכת עצמה, בין האנשים, לא מספיק חשובה? רק אישור של הרבנות הוא זה שיקבע?
נו, באמת...
והרי הדוגמא שהבאת מוכיחה שגם אישור הרבנות לא מספיק חזק כ"דבק משפחה".
אנחנו לא נישאנו רישמית. וגם לא מתכננת להינשא רישמית, הספיקה לי פעם אחת. לא מכניסה גורם נוסף לקשר שלנו, מכל מיני סיבות שלנו, חלקן הגיוניות וחלקן ריגשיות וקשורות לזיכרונות מהעבר.
יש לנו חוזה שמפרט נושאים ממוניים, כי צריך שיהיה סדר. מצורפות לחוזה צוואות על מנת שאף אחד לא יהיה מקופח אחרי 120. וזהו.

זה לא מה שמפריע לנו להיות משפחה לכל דבר.
ואנחנו לא יוצאי דופן בעניין הזה - כל מי שחווה פירוק בעייתי בפרק א' נמנע מלהכניס גורמים דתיים גם לפרק ב'. יש בארץ שלנו יותר מידי קצוות פרומים בנושאי נישואין בהקשר להפרדת דת- חוקי מדינה.
בעצם, מה הקשר בין זה לבין משפחתיות?

לדעתי ממש לא חשוב איך הילדים של האיש שלי מגדירים אותי.
המערכת יציבה. הקשרים ברובם חמים, ותעודה מהרבנות לא תשנה אותם.

לגבי נוכחות בחופה - לא חושבת שיש לי מקום בחופות ילדיו, והוא לא חושב שיש לו מקום בחופות ילדי. בין אם אנחנו נשואים רישמית ובין אם לא.
לדעתי כל זמן שלילדים יש אבא ואימא מתפקדים, הם ורק הם צריכים לעמוד מתחת לחופה עם ילדיהם.

אני חושבת שהתנהגות לילדים של בן הזוג מעידה על תכונות אופי. זה נושא מאוד גדול בפני עצמו.

 

[jessie7]

לא קשור לדת

אני לא אדם דתי ואין לי שום בעיה עם נישואין בקפריסין או כל מדינה אחרת. אני בחיים לא הבנתי את המגורים משותפים של שנים בלי להתחתן. למה? לפי מה שידוע לי מאנשים שאני מכירה- פחד מחלוקת הירושה, חוסר אימון ועוד.

 

[ornme1]

זהו בדיוק: גם לנישואין בקפריסין יש קשר לדת.

זה מכניס את הדת בדלת האחורית, בלי להצהיר מפורשות, כמו להיות עם ולהרגיש בלי עד שהמציאות מעירה את החולמים.
ובאשר לדיבורים על "אמון" ו"פחד מחלוקת הירושה" -
ישנן דברים שצריכים להיות מאוד מאוד ברורים כבר בשלב בו ניכנסים לקשר זוגי.
אחד הדברים הללו הינם הממון.
במיוחד כשיש ילדים.
אין כזה דבר "פחד מחלוקת הירושה" - חלוקת הירושה צריכה להיות מאוד ברורה. מראש. לא משאירים דברים כאלו ליד המקרה.
באשר לאמון - דרוש אמון רב על מנת להגדיר מחוייבויות כספיות וזכויות ברכוש בשלב בו הקשר בשיאו. נדרשת בגרות נפשית והבנה על מנת לדעת שהחיים מזמנים לנו כל מיני דברים ועלינו להבטיח את עצמינו גם בשלב בו הכל נראה וורוד.

 

[זהב טה ו ר]

חוסר אמון...

בעלי לשעבר בגד בי במשך שנים (וגם כיום בוגד באשתו הנוכחית)
כנ"ל אשתו לשעבר.
שנינו הבנו שאין שום קשר בין חתונה לבין אמון בין בני זוג.