היא לא נפתחת אליי בכלל..

Airplane Kid

New member
היא לא נפתחת אליי בכלל..

אני במערכת יחסים כבר בסביבות השלושה חודשים. בכל מערכת יחסים קיימות עליות ומורדות, אבל דווקא אצלי אני מרגיש כאילו הם קשים וקריטיים הרבה יותר.
בשבועות האחרונים התחבטתי עם עצמי כיצד אני מרגיש כלפי בת הזוג שלי - האם אני אוהב אותה? מחבב אותה? מרגיש כלפיה רגשות כנים ואמיתיים שאני פשוט חווה קושי להסביר במילים?
באמת שהייתי בטוח שאלו דברים שיסתדרו בעתיד. כשאני מסתכל על עצמי, אני אדם שתמיד אהב לאהוב, להיקשר ולהרגיש את הפרפרים האלו בבטן בתחילתו של קשר חדש. אהבתי למצוא את עצמי מתאהב בבחורה, חווה את הקיטשיות של הקשר, מחפש את אותם רגעים קטנים של "אני אוהב אותך" ו-"גם אני, הכי שבעולם" - כי זה כיף. להרגיש את עצמך נאהב. זו אחת ההנאות הקטנות שבחיים.

אבל בשבוע האחרון, אחרי שהיא פגשה את ההורים שלי, ההרגשה שלי פשוט התהפכה. ויחד איתה גם החיבה שלי כלפיה. פתאום ממצב של מערבולת רגשות, הפכתי לאילם רגשית. לא מרגיש דבר. כבר לא אכפת לי. אתמול כשהיא התקשרה אליי, אחרי שהתנהגתי אליה בקרירות כל היום, ראיתי את השם והתמונה מרצדים לי על מסך הפלאפון ופשוט לא היה אכפת לי. במקום מסוים, כן, רציתי לדבר איתה.. יש לנו לפעמים את השיחות הכי טובות שבעולם - אבל לאחרונה הבנתי שהקשר הזה פשוט שואב לי כוחות - אותה סיבה שאני מסתובב עם הראש טמון באדמה, מחוסר מוטיבציה או רצון לעשות משהו, ותוהה עם עצמי איך להמשיך מכאן ולאחות את ההרגשה השבורה שאני מרגיש בליבי.. והסיבה לכך פשוטה:

היא פשוט לא נפתחת אליי. בכלל.
כשאני מנסה לתשאל אותה את השאלות הפשוטות ביותר - "על מה דיברת עם אמא?", "מה עובר בראש שלך?", "מה מעסיק ומפריע לך? בבקשה שתפי אותי" - אני זוכה לתגובות קצרות ומחושבות, בסגנון: "הרבה דברים חחח", עם איזה צחוק מתגלגל. ואני לא יכול לסבול את זה. אני לא מרגיש כאילו אני במערכת יחסים.. הקשר הכי אמיתי ומדהים וכנה שאמור להיות. אני מרגיש כאילו אני נאלץ להחביא צדדים מסוימים בעצמי כדי לגרום לה להרגיש בנוח ויותר מהכל - אני מרגיש כאילו אני משקיע ומשקיע, כל הזמן, תומך בה מכל הלב ועושה הכל כדי שהיא תרגיש טוב יותר - ולא זוכה לדבר בחזרה, על אף שהיא אומרת שתנסה להשתנות.
ואם להיות כנה ולומר את האמת - זו פשוט לא מערכת היחסים שאני מחפש כרגע, או בחיים בכלל. פתיחות וכנות תמיד היו חשובים עבורי.. תמיד היו חלק בלתי נפרד מחיי ומחיי הבוגרים בפרט - וכשאני לא זוכה להם במערכת יחסים, להיות פתוחים לגמרי, להוריד את המגננות ופשוט להרגיש הכי נינוחים בעולם זה עם זו.. ובכן, זה שובר אותי, פיסה אחר פיסה.

האם אני באמת לוקח את הדברים בפרופורציה המתאימה, או שמא אני מגזים? וגם, כיצד אני יכול להתמודד עם אותם רגשות, אם בכלל..
זה מאוד מפריע לי. ברמה שאני פוחד לאבד את הקשר בגלל זה - ובאמת מרגיש שזה המצב נכון לרגע זה.

*אגב, אני ממש אשמח אם הפוסט לא יימצא את דרכו אל העמוד הראשי. אין לי כוונה לחשוף את העניין בצורה שכזאת, אלא רק לחפש עצה בנושא.*
 

Bs Bane

New member
לאו דווקא בגללך,

הבקשות שלך לא מוגזמות. הן מאוד בסיסיות, האמת. אבל לא כולם בנויים לזה ולחלק יקח יותר זמן. אולי לה פשוט קשה יותר להפתח לאנשים. בכללי. לא רק ספציפית אליך.
&nbsp
ניסית פשוט להעלות את זה איתה? לאמר לה שזה מפריע לך? כי משתיקה פסיבית אגרסיבית קשה להבין דבר מה.
 
משהו שקפץ לי, אולי זה רק ניסוח

"כשאני מנסה לתשאל אותה"
תשאול זה משהו שעושים כחלק מחקירה.
אז סביר ש זה רק ניסוח לא מוצלח שלך והתכוונת ש
אתה מנסה להתעניין בה, להתחבר אליה, שאתה רוצה לקחת חלק רגשי במה שעובר עליה.
אבל אם היא מרגישה שהיא עוברת תשאול
אז די מובן למה היא לא משתפת
.
סביר שהצחוק המתגלגל שלה הוא לא צחוק שמח אלא צחוק של לחץ/מבוכה/אי נוחות וכדומה.

אני יכולה להגיד מהצד שלי, כאחת שהכל אצלי שקוף, פתוח ולגמרי מונח על השולחן
שאני צריכה המון להזכיר לעצמי שהעובדה שאני כזאת, לא הופכת את מי שמולי לכזה.
לכל אחד יש קצב שונה של הפתחות, של נתינת אמון, יש דרך שונה לשתף.
יותר מזה, יש אנשים שלא משתפים ולעולם לא ישתפו. ככה הם בנויים.

מדבריך, נראה ש אולי יותר מזה שאינה משתפת, מפריע לך שאינה מתחברת אליך רגשית, שאינה תומכת בך כמו שאתה תומך בה.

אם עדיין לא עשית את זה, במקומך הייתי עוצרת רגע את הניסיון "לשאוב" ממנה שיתוף
ובמקום זה משוחחת איתה ממש ישיר על העניין, פורשת בפניה את התחושות שלך, מסבירה כמה זה חשוב לך לא ממקום מלחיץ,
לא ממקום שמדבר עליה אלא מקום שמסביר אותך. נסה לברר איך היא מרגישה בנושא השיתוף, להבין את המקום שלה.

מניחה שהתחושה שלך שאינך מרגיש כרגע דבר, שאתה "אילם רגשית" זה סוג של מנגנון שמגן עליך מפגיעה.
אבל ברור שחשוב לך כן לתת צ'אנס לקשר הזה, אחרת לא היית מביא את זה לכאן.
 

Matzeket

New member
אם כבר פתיחות וכנות...

למה לא להפתח ולדבר על זה בכנות.... איתה ?!
צריך לחשוב איך לנסח את הדברים, להזהר מהאשמות , אבל היא צריכה לדעת שאתה זקוק לפתיחות הזו וזקוק למשהי שתכיל אותה.

יחד עם זאת אתה צריך לקחת בחשבון שיכול להיות שהיא פשוט לא כזו (או עדיין לא במקום הזה).

אתה לא יכול לצפות ממנה להשתנות- אנשים לא משתנים בד"כ (ולרוב לא בשביל בני זוג)
אבל אתה יכול לצפות ממנה שאולי היא תצליח לשתף אותך במה עובר עליה, באם יש משהו שעוצר אותה או שמונע ממנה לשתף או להפתח מולך.

ולעניין הרגש:
רגש הוא לא דבר ליניארי; פרפרים זה נחמד , אבל הם באים והולכים.
גם בתוך הקשרים שהכי אהבתי (ונאהבתי) בהם היו תקופות של 'מוות רגשי'- מן זמנים כאלה שפתאום פשוט לא הרגשתי כלום. ממש קרח.
זה גם חלק מהקשר וגם לזה צריך להיות סבלניים (בין אם זה קורה לנו ובין אם זה קורה לצד השני).

אגב, אחד הפתרונות היותר מקסימים לזה היה כשספרתי את זה לצד השני והוא לא נבהל ואמר 'בסדר, קורה. שמח שסיפרת לי' - באותה שניה כל הרגש צף מחדש וביתר עוז.
היה שווה :)

בהצלחה!
 
מבינה ומזדהה איתך

אני חושבת שאתם לא משדרים על אותו גל
&nbsp
אתה מחפש פתיחות
ורוצה להיות אתה האמיתי בקשר
ללא מסכות
אני כל כך מבינה אותך

&nbsp
אגלה לך סוד
יש אנשים כאלו
שלא משנה מה תעשה
אתה לעולם לא תרגיש שתוכל להיות איתה אתה האמיתי...
תמיד תלבש מסכות לידם...
לא תוכל להוריד את המנגננות לידם..
&nbsp
ויש אנשים שכן תצליח לעשות זאת איתם.
&nbsp
לדעתי תדבר איתה על מה שמפריע לך
במקרה הכי גרוע כן להיפרד או לקחת פסק זמן
קשר בימנו זו לא חתונה קטולית
ולפעמים כדאי לחתוך.
&nbsp
אני הייתי בדיוק כמוך בקשר כזה
במשך כמה חודשים האדם היה טוב וכל זה
אבל הרגשתי איתו לא אני האמיתית
ולא יכלתי להיות פתוחה איתו [כי הוא היה בעל אגו מנופח וציני]
כך שפשוט חתכתי
זה כאב לי
אך הכאב עבר...
&nbsp
&nbsp
 
למעלה