היא לא נפתחת אליי בכלל..

Airplane Kid

New member
היא לא נפתחת אליי בכלל..

אני במערכת יחסים כבר בסביבות השלושה חודשים. בכל מערכת יחסים קיימות עליות ומורדות, אבל דווקא אצלי אני מרגיש כאילו הם קשים וקריטיים הרבה יותר.
בשבועות האחרונים התחבטתי עם עצמי כיצד אני מרגיש כלפי בת הזוג שלי - האם אני אוהב אותה? מחבב אותה? מרגיש כלפיה רגשות כנים ואמיתיים שאני פשוט חווה קושי להסביר במילים?
באמת שהייתי בטוח שאלו דברים שיסתדרו בעתיד. כשאני מסתכל על עצמי, אני אדם שתמיד אהב לאהוב, להיקשר ולהרגיש את הפרפרים האלו בבטן בתחילתו של קשר חדש. אהבתי למצוא את עצמי מתאהב בבחורה, חווה את הקיטשיות של הקשר, מחפש את אותם רגעים קטנים של "אני אוהב אותך" ו-"גם אני, הכי שבעולם" - כי זה כיף. להרגיש את עצמך נאהב. זו אחת ההנאות הקטנות שבחיים.

אבל בשבוע האחרון, אחרי שהיא פגשה את ההורים שלי, ההרגשה שלי פשוט התהפכה. ויחד איתה גם החיבה שלי כלפיה. פתאום ממצב של מערבולת רגשות, הפכתי לאילם רגשית. לא מרגיש דבר. כבר לא אכפת לי. אתמול כשהיא התקשרה אליי, אחרי שהתנהגתי אליה בקרירות כל היום, ראיתי את השם והתמונה מרצדים לי על מסך הפלאפון ופשוט לא היה אכפת לי. במקום מסוים, כן, רציתי לדבר איתה.. יש לנו לפעמים את השיחות הכי טובות שבעולם - אבל לאחרונה הבנתי שהקשר הזה פשוט שואב לי כוחות - אותה סיבה שאני מסתובב עם הראש טמון באדמה, מחוסר מוטיבציה או רצון לעשות משהו, ותוהה עם עצמי איך להמשיך מכאן ולאחות את ההרגשה השבורה שאני מרגיש בליבי.. והסיבה לכך פשוטה:

היא פשוט לא נפתחת אליי. בכלל.
כשאני מנסה לתשאל אותה את השאלות הפשוטות ביותר - "על מה דיברת עם אמא?", "מה עובר בראש שלך?", "מה מעסיק ומפריע לך? בבקשה שתפי אותי" - אני זוכה לתגובות קצרות ומחושבות, בסגנון: "הרבה דברים חחח", עם איזה צחוק מתגלגל. ואני לא יכול לסבול את זה. אני לא מרגיש כאילו אני במערכת יחסים.. הקשר הכי אמיתי ומדהים וכנה שאמור להיות. אני מרגיש כאילו אני נאלץ להחביא צדדים מסוימים בעצמי כדי לגרום לה להרגיש בנוח ויותר מהכל - אני מרגיש כאילו אני משקיע ומשקיע, כל הזמן, תומך בה מכל הלב ועושה הכל כדי שהיא תרגיש טוב יותר - ולא זוכה לדבר בחזרה, על אף שהיא אומרת שתנסה להשתנות.
ואם להיות כנה ולומר את האמת - זו פשוט לא מערכת היחסים שאני מחפש כרגע, או בחיים בכלל. פתיחות וכנות תמיד היו חשובים עבורי.. תמיד היו חלק בלתי נפרד מחיי ומחיי הבוגרים בפרט - וכשאני לא זוכה להם במערכת יחסים, להיות פתוחים לגמרי, להוריד את המגננות ופשוט להרגיש הכי נינוחים בעולם זה עם זו.. ובכן, זה שובר אותי, פיסה אחר פיסה.

האם אני באמת לוקח את הדברים בפרופורציה המתאימה, או שמא אני מגזים? וגם, כיצד אני יכול להתמודד עם אותם רגשות, אם בכלל..
זה מאוד מפריע לי. ברמה שאני פוחד לאבד את הקשר בגלל זה - ובאמת מרגיש שזה המצב נכון לרגע זה.

*אגב, אני ממש אשמח אם הפוסט לא יימצא את דרכו אל העמוד הראשי. אין לי כוונה לחשוף את העניין בצורה שכזאת, אלא רק לחפש עצה בנושא.*
 
לא חושבת שאתה מגזים..

יש אנשים שפתוחים יותר ופתוחים פחות, לפעמים זה חלק מאופי ולפעמים פשוט משהו שבא עם הזמן. אני יכולה להעיד על עצמי שבאופי שלי אני אדם שלא אוהב לספר דברים ׳מעיקים׳ כי אני אדם שמתמודד לרוב לבד, ואז זה חולף. ובזוגיות אולי יהיה לי קשה מהצד שלי להיות עם אדם שייפגע אם נגיד לא אספר לו כל אנקדוטה שחולפת לי בראש במשך היום.. אני בכוונה קצת מגזימה כדי שתבין איפה אולי הבעיה, כמובן שלא אשמור בבטן דברים חשובים או משותפים. אז השאלה היא האם היא אדם שסגור וצריך לסחוט ממנה הכל כל הזמן? או פשוט ייקח לה זמן להפתח אליך יותר כי היא לא רגילה. לפעמים סבלנות משתלמת , הביטחון שבן זוג מעניק באמת נותן תחושה שאפשר להפתח על הכל.. מצד שני, אם כל תשובה שלה סתמית וכללית ואתה נאלץ לחפור על כל דבר קטן - פשוט תגיד לה שהיא חייבת לבוא לקראתך ואם זה לא קורה אז אין טעם.. מה שכן, אל ׳תעניש׳ אותה בקרירות ואדישות על משהו שהיא כנראה לא עושה בכוונה זה סתם ידכדך אותה, או אתה שם מכל הלב מסביר לה את החשיבות ואז רואה אם יש שינוי, או שאתה לא שם בכלל.
 
נשמע שעברת מלהיות בהיי

מאוהב ומלא תחושות טובות להפך הגמור.
מה קרה שם?
&nbsp
ועוד שאלה-
מה גרם לך להתאהב בה בהתחלה? מה מצא חן בעיניך בשלושה חודשים הראשונים?
&nbsp
לא כל אדם שאנחנו פוגשים ו"נדלקים" עליו באמת מתאים לנו כבן זוג. אבל ממש כדאי להבין את עצמך ואת הדינאמיקה הזו כדי לעשות בחירות טובות יותר בעתיד.
 

רואה 6 6

New member
זה נראה כאילו אתם לא ממש מתאימים

והמסקנה היא להפריד כוחות בשלב הזה.
אבל דברים שתפסו לי את העין זה ההתרוצצות שלך מסביבה,שיתכן וכלל לא נחוצה אך זו הנוסחה שאתה מכיר. הרבה פעמים קורה שכדי להתאזן הצד השני דוקא "נסגר" יותר למול האובר עשייה של השני. דבר שני,שאלות בגוון חקרני לא ייניבו בהכרח נאום שלם,בעיקר אם הצד השני מרגיש "נחקר". אתה אומר שיש לכם שיחות טובות ואני חותמת שהן נעשות כשכל אחד מכם רגוע מול השני. אתה לא רגוע,נראה לי שגם היא לא.
אני לא יודעת למה נשחקת כלכך בטווח זמן כה קצר. אני גם חושבת שאתה לא מודע בדיוק היכן החלק שלך בענין ולא רק החלק שלה (היא לא פתוחה אלי). אני מבינה שהיו לכם שיחות בענין והיא הבטיחה להשתנות אבל אני לא רואה דבר כזה קורה בחוסר הרוגע הזה. מה שנקרא,תנוח (ותן הזדמנות).
 
לדעתי האישית אתה לוחץ איפה שלא צריך.

אתה ממהר להסיק לגביה מסקנות, לוחץ עליה מכיוון כלשהו כשלא ציינת בכלל מה אתה כן מכיר בה.אנחנו לא יכולים להעיד דבר ולו חצי דבר לגביה, לגביך ובכלל לגבי התאמה כי איננו יכולים להגיע להבנה לגבי המורכבות שבה כאדם. כאנשים מבוגרים ובוגרים אנו צריכים לקחת בחשבון שעם כל זה שאתה חבר'מן, פתוח ונגיש, יש מצב שהיא גם נחמדה אבל סוחבת איתה שק של קשיים, של טראומה שעם כל הכבוד לקשר ואהבה איתך היא לא תגלה אחרי שלושה חודשים למישהו. אי אפשר לדעת אף פעם מה קורה בלבו של אדם עד שלא עובר זמן מה ומכירים אותו. החששות שלו והפחדים שחבויים מאוד עמוק בפני כולם. וכשאדם כמוך מגיע לקשר ומנסה להפשיט את האדם השני על כל רבדיו, זה מלחיץ ולא במקום ואולי אפילו לא הוגן. אני בטוחה שגם לך כמה כפתורים שלא חשפת בפניה, רק שלך זה עדיין נוח להסתיר כי הם אינם קשורים לתהליך הראשוני של ההיכרות. האם במצבים שהיא תלחץ לדעת, אתה תשתף פעולה במסירות כל כך מהר? אני בספק.מאוד מעצבן אותך שלא מספקים לך דבר שלך אישית נראה טריוויאלי, אבל אתה בזוגיות עם בחורה שאתה סך הכל אוהב, נסה לבוא אל הדברים בפתיל פחות קצר ולהבין באילו נסיבות אתה שואל ומתקרב, האם הפתיחות הזו נעשית מתוך כבוד אליה או שאתה רוצה אינסטנט תשובה? שאל אותה בכלל אם היא אחרי תקופה קשה, ומדוע היא נסגרת כשאתה שואל שאלות.ספור עד עשר להבא. ובזוגיות אין מלאכים שעושים דברים ללא טעויות. האהבה הכי גדולה בנויה מאלף ואחת אי-הבנות וטעויות. הייתי עדה לעשרות מקרים של פוסט-טראומה שלא היית עולה בחיים על האנשים האלה שנמצאים בה.היא עוברת אבל כשהיא נמצאת היא פשוט שם וזה לא כדי לפגוע במישהו, האנשים האלה מספיק פגועים.כך שעם כל הכבוד, תפסיק עם הילדותיות והאנוכיות ותבין שאתה מול מישהי ולא מול עצמך וצרכיך בלבד.תנסה לבנות ולא להרוס.
 
שלום

במערכת יחסים צריך לתת באופן טבעי דאגה ועזרה מתוך אהבה. יותר משתגלה לך את רגשותיה, חשוב שתתרמו לחברות ותתנו אהבה זה לזה. אהבה נותנים בלי רצון לתמורה. בדוק מתי תוכל לשמח אותה כך שזה יעשה גם אותך יותר שמח, ולאט אני מאמין שהקשר יתקדם ויתקרב רגשית.
&nbsp
 

orig429

New member
לא נשמע שהיא משדרת רצינות.

אם זה צפוי להמשך כך, אז עדיף שלא ימשך כלל.
אתה לא צריך לחוש חוסר בטחון בקשר.
אני במקומך הייתי מתחיל לבחון אותה. ולשקול לסיים את הקשר.
 
תחליף משקפיים ותחליף הילוך ואולי תגלה אותה מחדש.

אתה שופט אותה כאילו היא חייתה בצל שלך כל חייך ויודעת הכל והגיעה לאותן מסקנות ואם לא כל נשימה שלכם מסונכרנת אתה פשוט..תבכה על הכרית ותמשיך הלאה כי זה לא זה. תן לעצמך לנשום עמוק, לתת כמה שבא לך וגם להתרחק קצת לפעמים. תן לה מרווח להכנס לחיים שלך לאט במרווח שתיצור. אתה נשמע תחת השפעת הורמוני גיל ההתבגרות. אתה לא תזכה סבבה? היא מתנהגת אחרת במערכת יחסים, וכל מערכת יחסים שונה. אולי אם תתנהג כמו בוגר ותבין שאין כאן מבחן תוצאה מול זמן, ולבכות שאתה בהפסד של רווח מול השקעה תקבל בת זוג.
&nbsp
רמז? היא מנסה. היא מתקשרת אליך? היא רוצה לדבר איתך, לשמוע אותך ואולי גם לספר מה שבא לה. יש לכם שיחות הכי טובות בעולם לפעמים? כי היא אנושית ולא כל יום הוא הכי טוב בעולם. נאלץ להחביא? תחביא, אף אחד לא אוהב זוגיות מודולרית שבן אדם בא ונפתח ישר על כל חלקיו ונותן את כולו על מגש בלי מאמץ. רמז 2- אתה לא נשמע כרגע במצב ממש זוגי ומוכן למשהו בוגר, אתה רוצה את זה יותר מדי, ואתה חושב שהיא צריכה להתאים למה שאתה רוצה, היא מגיעה מהעולם שלה וזוגיות זה של שני אנשים לא רק שלך.
 


 
למעלה