היא עומדת עם ידיים על המותניים ומבט מאיים

[gils33]

היא עומדת עם ידיים על המותניים ומבט מאיים

ואומרת לך - אתה לא מתכוון להתערב פה? הילד מתחצף,איך התגובה שלכם? אתה מבקש ממנו משהו והוא מסרב לעשותו והאשה היא עומדת כמו שכתוב למעלה?

 

[schlomitsmile]

../images/Emo6.gif קודם כל, הייתי מציעה לה לשתות כוס מיים ולספור עד 10...../images/Emo8.gif לעניין "הילד מתחצף"- תלוי בגיל הילד, בתדירות ההתחצפויות, בחומרתן, בנסיבותיהן, בסיבותיהן.

 

[gils33]

נגיד ש...היא שתתה../images/Emo6.gif

הילד בן שבע,בד"כ ילד טוב ופתאום החל מתמרד, חומרה: לא מעוניין לבצע מטלות- שיעורי בית/מערכת/מקלחת וכוליי... מן התמרדות שכזו

 

[schlomitsmile]

סרוב לבצע מטלות=חוצפה? חוצפה היא מונח מאד גמיש, מאד נתון לפרשנות ../images/Emo13.gif כל אחד ופרשנותו. כשלעצמי, אילו היה אומר "לא בראש שלי יא בן זונה!" זו חוצפה. אם הוא אומר "לא רוצה!" זו לא חוצפה. אני הייתי מנסה להבין מה גרם לשינוי בהתנהגותו- אולי זו הדרך שלו לחפש תשומת-לב? (גם לי יש פשוש בן 7 וחצי, שהיה תמיד הילד ה"טוב והנוח", תקוע בין שני אחים גדולים עם צרכים מיוחדים לאח קטן עם צרחות מיוחדות, עד שנשבר לו והוא התחיל לעשות בעיות). אולי בגלל מזגו הנוח הסביבה קצת דורסת אותו והוא מנסה להוכיח שהוא "לא פראייר"? אולי קרה משהו שבגללו הוא נכנס למצוקה? אחרי שמבינים את הסיבה לשינוי בהתנהגותו, אפשר להערך לתגובה מתאימה.

 

[gils33]

ידעתי שהסתבכתי איתך

כל אחד וסוג החוצפה שלו... השאלה המרכזית היא איך להתמודד עם זה? דוגמא רעה:אמא סתמי ת'פה את לא מבינה כלום?

 

[schlomitsmile]

כזאת אנוכי ../images/Emo9.gif הציטוט שהבאת נכנס להגדרה שלי לחוצפה. יש בו חוסר כבוד בוטה לזולת, ולא סתם זולת- הורה. אני הייתי מחלקת את התגובה לשניים: א)מבהירה חד משמעית שאני לא מוכנה להתבטאויות כאלה. אף אחד בבית שלנו לא מדבר כך לאף אחד. איך מבהירה: פעם אחת מודיעה בשקט ובנחרצות, ואח"כ- עניין של טעם- אפשר לשלוח אותו לפסק זמן בחדר, אפשר פשוט להודיע (ולקיים!) שאני לא שומעת אותך כשאתה מדבר ככה מרגע שהתחצפת עד שהוכחת לי ששינית כיוון, או בכל דרך שתעביר בלי צעקות את המסר. ב)כאמור למעלה, תגובת העומק תלויה בסיבה לשינוי בהתנהגות. בכל מקרה, לדעתי, ההורה שאליו הופנה הדיבור החצוף הוא זה שצריך להגיב. אם הילד התחצף לאמא, אין מקום שאבא יחלץ להגן עליה או יתערב. זה רק יקטין אותה ויזמין עוד זילזול והתחצפות.

 

[schlomitsmile]

עוד משהו קטן: תגובת העומק חשובה בעיניי לא פחות מהצבת הגבולות. הילד צריך לדעת שצורת התבטאות כזאת לא מקובלת בשום אופן, אבל עם זאת גם שכשיש לו מצוקה כלשהי יש התייחסות גם אם אינו יודע לבטא ולנסח את מצוקתו. בלי מענה לגורם לשינוי בהתנהגותו, הבעיה לא תפתר, אולי תצוץ במקום אחר.

 

[amir_aikido]

להפריד התמיכה בהורה השני ותגובה

הילד התחצף כלפי אחד ההורים, שניהם צריכים להציג חזית מאוחדת של תמיכה הדדית. שים לב - התמיכה היא בין ההורים ולא בהכרח כלפי הילד. דוגמא לתמיכה - אתה יכול לבוא ולחבק אותה, בלי לומר מילה. התגובה עצמה להתחצפות צריכה להגיע ממנה, כשאתה מהנהן. אתה (האב) אינך רס"ר המשמעת, ווהפרדת תפקידים לשוטר טוב ורע תשחק נגדכם בטווח היותר ארוך. אמיר

 

[survivorrr]

יש לך עסק עם רס"ר הבסיס? ככה זה נראה.

אז יש לי כמה כללים בחיים. אחד מהם - וסליחה על הגסות - מי שרוצה להשתין שלא ישתמש דרך הצינור שלי. קצת יותר בעדינות - אל תהפכי בעיה שלך לבעיה שלי. לא אתן. כל פעם כשתהיה לה בעיה עם הילד היא תזרוק את זה עליך? שתהיה אתה האיש הרע? מה פתאום? היא נורא חכמה. עם הילד לא הולך לה אז היא מאיימת עליך. יותר קל. תשובה - מותק, תתמודדי. לא, אני לא אתערב כאן. אתם יכולים להתייעץ יחד אבל לא לפני הילד. מתי כן תתערב, כשהילד יעשה תרגיל ויבוא אליך כל פעם שהחלטה של אמא לא תישא חן בעיניו. ההתערבות שלך תהיה קצרה. אצא אמרה X אז אני אגיד Y? מה פתאום. תעשה מה שאמא אמרה. כך הוא יתרגל שלא להכניס ביניכם טריז. אם האמא לא צודקת - על זה תתווכחו הרחק מהילד. למען ההגינות אגיד שבהסטוריה שלי זה לא עבד. אצל החוצפנית שהעזה לקרוא לעצמה אישתי - הכל לא, הכל אסור והכל צריך להיות באישורה. לדבר איתה - Mission impossible. אז לפעמים (ולא מעט פעמים) הייתי צריך לשבור לה מילה בנוכחות ילד כי אי אפשר שכל הזמן הכל אסור.

 

[gils33]

בהחלט צודק

אי אפשר הכל אסור! אני חושב שאצלך מערכת היחסים שלך גורמת לך לחשוב ולהגיב כך,אבל במערכת יחסים נורמלית, הקטע הזה עובד לפעמים.